ספר שנכתב והודפס בתחילת שנות ה- 60, כשבארץ לא היתה מודעות לתיעוד סיפורי שורדים בשואה, בתקופה שעדיין "לא דיברו על זה". סיפור מופלא של חבורת ילדים אמיצים בתקופת גטו ורשה ואחרי המרד, שחיו מחוץ לגטו, בלב האזור הגרמני, והתפרנסו ממכירת סיגריות לגרמנים, לפולנים ולכל מי שהיה "לא יהודי". יכולת האילתור של הילדים האלה, לשרוד מיום אחד למחרת, על רקע עזרה מינורית של 2-3 נשים פולניות, שהסכימו לתת לילדים האמיצים האלה קצת אוכל, מקום להתרחץ ומקום לישון בלילה.
סיפור שהוא באמת יוצא דופן, שהתחבר לי בדיוק לביקור שלי בוורשה, במסגרת המסע לפולין לפני כשבועיים.
סיפור שהיה באמת וכל כך מופלא לחשוב שאולי הוא המצאה. אבל לא, זה דברים שקרו באמת.
















