• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שש שנים

שש שנים

מאת הרלן קובן

הביקורת של arti

תמונה של arti
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
שש שנים

שש שנים

מאת הרלן קובן

הביקורת של arti

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של arti
הוצאה לאור: משכל (ידיעות ספרים)
שנת הוצאה:2014
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
פשוט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“זה הספר השני של קובן שאני קורא, ונדמה שהדפוס חוזר על עצמו. לא עמוק מדי, לא צריך לחשוב יותר מדי, ואין”

3/22
ביקורות על שש שנים
הבאה
יעל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

היי לכולם. זהו הספר הראשון של קובן אותו סיימתי היום. מזה מספר חודשים שקול התופים על ספריו של קובן מלווים אותי השכם

והערב. שאלתי את עצמי לתומי מה יכול להיות כל כך מיוחד בסופר הזה שהדפיס כבר רשימה מפוצצת של שמות ספרים?

האם באמת ובתמים זהו סופר מוצלח כל כך המלהיב מיליונים המחכים לספריו בשקיקה?

האם יתכן שכל ההמלצות על ספריו יובילו אותי להצית את הדימיון ולהסתער על ספריו כזומבי מהלך?

התחלתי לקרוא את תקצירי ספריו השונים והאמת? לא הייתי אומר שהיתה התלהבות עצומה מלבד: הספר הנוכחי , אל תגלה , הנשכחים ,

ביער. כל שאר התקצירים פשוט לא עשו לי את זה . אז כפי שרשמץי , שש שנים היה הספר הראשון אותו התחלתי , אודה שהציפיות מהסופר

גבוהות למדיי. התחלתי לקרוא ואני מגלה ספר נחמד , נחמד למדי ותו לא.

מודה ומתוודה קראתי , חשבתי שמשהו בעלילה יסחוף אותי יותר , וזה לא קרה , הספר נשאר בגדר הנחמד.

חייב לומר שבהחלט הספר הנו קליל ביותר , יכול היה להקרא בנשימה עצורה אחת. הסיבה שזה לא קרה הייתה שרציתי שזה ימשך קצת
יותר ממספר שעות.

יש משהו באופן שבו הסופר כותב , שכן גורם לך להזדהות עם הדמות , משהו שגורם לך באמת לחוש כפי שחש הגיבור עצמו.

אבל יחד עם זה , הדרך שבה מוצג הגיבור על שלל תאוריו על אהבתו הבלתי נגמרת לנטלי היה מעייף למדי , חוזר על עצמו

עד לעייפה , האופן בו הוא חוקר ומתקדם לו לקראת הפתרון באופן מהיר למדיי הופך את הדמות ללא אמינה בעייניי.

מילא ג"ק ריצר גיבור מסוקס שיודע לפתור הכל בדרך אלימה , אבל פרופסור פישר?? דווקא הוא הלפלף הזה מצליח באופן מהיר למדיי

להגיע ולעמוד מול קשיים כה קשים ולעמוד מולם בכזה גאון?? לא אמין בעיניי וזה מעט פגם בהנאה הכללית.

הסוף צפוי למדיי וגם זה דיי פוגם בעלילה של הספר.

אני נורא מקווה שספריו האחרים יהיו מעט יותר אמינים ומוצלחים בעיניי , ועדיין אחרים אולי יגידו שזהו ספר טוב למדיי.

הוא אכן ספר טוב , אבל קראתי טובים ממנו...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של asheriko
asheriko
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של כרובי
כרובי
6קוראים|גיל ממוצע65|67%נשים

על המבקר

תמונה של arti

arti

ותיק
חבר מזה 12 שנים
61 ביקורות•344 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של arti
arti
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות61
לייקים שקיבל344
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות24ספרות מתורגמת18מדע בדיוני ופנטזיה10

דיון על הביקורת

6 תגובות
אפרתי
אפרתי•לפני 10 שנים

הנעלמים, דיו חיוור, היער, הזדמנות אחרונה, הבטיחי לי, משחק הצייד. חוץ מהבטיחי לי כולם לא

שייכים לסדרת מיירון בוליטר. את הסדרה הזאת אני לא אוהבת ואני שולחת אותך לקרוא את הביקורות שלי על הספרים שבסדרה ותבין למה. הסדרה, אגב, נכתבה רובה ככולה לפני הספרים המצויינים שמניתי, והיא חלשה בהרבה. לאחר הצלחת הספרים האחרונים, ההוצאות תרגמו את הספרים הקודמים, וחבל. לעומת זאת, הספרים שלעיל, הם ספרים מצויינים, שאת רובם קראתי פעמיים. בשנים האחרונות הוא שוב כותב ספרים חלשים.
arti
arti•לפני 10 שנים
אפרתי , איזה מספריו את אהבת?
אפרתי
אפרתי•לפני 10 שנים

מרטי, זה אחד הגרועים של קובן, אם לא הגרוע שבהם. יש לו כמה מצויינים והשאר, לא משהו.

asheriko
asheriko•לפני 10 שנים

אשריך ...

arti
arti•לפני 10 שנים
אשריקו הדירוג הוא רק בגלל שהספר קליל וזורם לו כמו בירה בפאב. זה מהספרים הבודדים שאני יכול לקרוא בשעות בודדות. ולי בדרך כלל לוקח מספר ימים עבור ספר.
asheriko
asheriko•לפני 10 שנים

אז למה חמישה כוכבים ? זה נשמע כמו ספר של שלושה ...

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של arti

טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת

טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת

ג'אנט וולס

6 שנים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

מה מיוחד ושונה כל כך בספר זה אל מול ספרים אחרים שהפך אותו למבוקש ומצליח כל כך?

נלך מעט לאחור.

אני מתבונן בספר הזה בעברי בכל כניסה שלי לסטימצקי/צומת ספרים ומחפש תמיד ספרים בתחומי העיניין שלי , תר לרוב אחר ספרי

מתח ובילוש , ההוא של גאנט וולס תמיד מונח לו שם בין ספרים אחרים ,שוכב לו בדומייה נוגה ומציץ אליי.

אם רק היה יכול לקרוץ או לחייך היה עושה זאת בחדווה מרובה.

פעם אחר פעם אני לבסוף ניגש , קורא את התקציר האחורי מתלבט לי ומחזיר אותו חזרה למדף.

חוזר על המנטרה הבלתי נגמרת שהספר הזה לא בשבילי וזאת בגלל התוכן המכאיב בתקציר עצמו.

אבל משהו , משהו , משהו שם בפנים מאחורי הצלעות , המשאבה הזו שם רוטטת לה...

ואני מנהל דילמה מרובה האם לרכוש או לא.

המשאבה היקרה ששם מנצחת לה בסוף בהסכמה עם אותם תאים האפורים למעלה. ואני מחליט לרכוש את הספר הארור הזה בסוף.

כמובן שלא ארור לרע , אלא ידוע לי שיהיה בספר מסע מכאיב למדיי לי כקורא.

הספר הועבר לו כלאחר כבוד לערימה גדולה למדיי של ספרים בכדי להמתין לתורו בבוא היום.

אני בכל אופן עושה סדר עצמי מה לקרוא קודם , אודה ולא אבוש , ספרים מיוחדים שאני הכי אוהב אני משאיר תמיד לאחר כך , אל

אותם אוצרות הנשמרים לזמן מיוחד בו הם נשלפים , ספרים קלילים אני מכניס לרשימה קרובה לקריאה , וספרים שאיני בטוח בוודאות

שאני רוצה לקרוא בטווח הקרוב אני מאפסן לי למצבי ביניים.

טירת הזכוכית נכנס בדיוק לאותו תווך. שלושה חודשים הוא המתין עד שהוא נשלף מהמחסן.

תודו שיש משהו מאד קסום כשאתם/ן מתחילים לקרוא ספר חדש , הדפים המבריקים , ריח הדיו מהדפים , הקיפול הזה הראשוני שאתם

עושים בדפים הראשונים , אך יחד עם זה הלב פרפר בגלל שידעתי איך יעבור עליי המסע בספר זה.

בחיי הבית אני יכול לכתוב באופן שלם למדיי שאני אב מסור , אכפתי ברמות על , דואג , חששן , ומגונן על ילדיי.

אופיי כאדם ואופיי כאב לילדים נגזר כיחידה אחת , אני אוהב ילדים בכל רמח אבריי , והחיבור שלי לילדים מאז שהייתי ילד ועד

גיל הבגרות היה ממגנט. ילדים תמיד התחברו אליי מהרגע הראשון , והסבלנות האינסופית הוסיפה נופך מיוחד מאד לתקשורת.

אני מטבעי מגונן מדיי , וזו הסיבה שהיו לי חששות גדולים מקריאתו של ספר זה.

סתם לשם ידיעה , כשהבת שלי חולה או כשבני היה חולה , נפשית הייתי חולה יותר מהם. כשאני רואה מישהו מהם סובל , נפשי נקרעת

לגזרים , אני בחרדה ובאי שקט ולא מוצא לעצמי מנוח.

ורק למי שאינו מכיר אותי כאן , אני אח במקצועי שראה בחייו המקצועיים הכל , ראיתי כל פצע אפשרי , כל מכאוב וייסור ,

חוויתי גסיסות

של מטופלים , הייתי שותף להחייאות , ולמוות כמעט בכל צעד ושעל במחלקה בה עבדתי עד לא מזמן , ראיתי כל ייסור כאב שרק ניתן

לדמיין , בכיתי והייתי שותף עם משפחות בטרגדיות הכי נוראיות , וידעתי לתפקד כאיש מקצוע כמו רובוט על אוטומט.

אבל דווקא כאן כשהקטנה הייתה חולה אני לא יכול לתפקד , מסתובב כזומבי סביב אשתי וזעקתי אילמת.


גאנט סחפה אותי מיידית , מהרגע הראשון הרגשתי שאני מיטלטל בתוך רכבת שדים הדוהרת ללא מעצור.

הסופרת יורקת עלייך את כתיבתה כמו את המציאות הקשה כפי שחוותה ומרסקת אותך בדרכה.

צריך אומץ ותעצומות נפש בכדי לכתוב ספר מטלטל על המשפחה האישית שלך , ועוד יותר בכדי לשתף את שאר העולם בכל מוזרויות הטבע

של הורייך. במחשבה שנייה ההתמודדויות שלה בחייה היו כל כל קשים לרוב וכל כך שונים מילדים אחרים שנראה לי שקל לה מידי לשתף

את כולנו באותה חווית חיים הכה שונה והזויה של משפחתה.

ובכן איך אנחנו רואים בחיינו סטייה או אנומליה?

אנחנו כתרבות משחר ההסטוריה דואגים תמיד לראות בדברים שונים שמשהו שונה.

החברה אין לה סלחנות לשונה ולמוזר , אפס סלחנות.

רוב רובינו רואים בכך פסול תוך ביצוע תיוג מעמיק לרעה.

ההורים של הסופרת הם זוג מטורלל עד הייסוד , החי חיים הזויים עד גבול הטירוף.

הילדים נחשפים לחיים שונים , משונים , חיים ילדות אומללה , גאנט תוסיף שבמקרים רבים אין הם ראו את חייהם כאומללים כלל ,

והיא מזכירה השכם והערב עד כמה היא נהנתה גם ברבות מהחוויות שהיו גם מכוננות בחייה ושל אחיה .

לא מין הנמנע בשאופי המטורלל של ההורים , היה גם דפוס מבריק וגאוני , אופי הלימוד אותו רקס העביר לילדים , החינוך לבגרות

שונה באופיו מאחרים. האור היחיד שאני רואה בספר הוא שהילדים היו עצמאיים לחלוטין ושרדו באופן שילדים אחרים לא היו

צולחים. ההורים לא היה בהם ולו מוסר כליות על האופי אותו חיו והעבירו אץ ילדיהם גם גיהנום עלי אדמות.

בעיניי הם הורים פסולים , אשר בוודאות גרמו לצלקות נפש עמוקות מאין כמוהם לילדים.

בעיניי רבים מגאוני הדורות היו שרוטים גמורים בחייהם האישיים , וברמה כזו או אחרת ההורים של גאנט דומים לאותם בריות שמצד

אחד הם מבריקים באופן מובהק עם חשיבה חלקים שגובלת בגאונות , אך מצד שני חולניים בנפשם עד טירוף , והניגוד הזה מזעזע אותי.

לקח לי זמן לקרוא אותו , הייתי חייב לעשות הפסקות רבות בכדי לעכל את מה שאני קורא , והעיכול היה קשה למדיי.

לאחר קריאתו הוא צרב בעורי ככוויה ועורר מחשבות רבות למדיי.

ואכן לאחר שסיימתי אותו אני יכול לכתוב בריש גלי , שהוא ספר מדהים ולא בכדי הוא היה ספר מוצלח כל כך החודר כה חזק לתודעה.

מומלץ ביותר !!!!!!!!

לפני 10 שנים•arti
המשחקים של ג'ראלד

המשחקים של ג'ראלד

סטיפן (סטיבן) קינג

סטיבן קינג , מה לא סופר עלייך סופר יקר.

אני מניח שניתחו את כתיבתך בכל פאזה אפשרית , אין מקום בעולם שלא דש בכתיבתך המצויינת , הפרועה , השונה והמבריקה שלך.

מדברים ומבקרים , כאילו שפיצחו אותך כפי שפיצחו את שאלת האטום.

לא בכדי אתה נחשב בעיניי , וגם אצל אחרים כמלך הבלתי מעורער של ספרות האימה , בעיניי אתה לא רק מלך של ספרות האימה אלא גם

מלך ענק של כתיבה פסיכולוגית , אדם גאון שבכתיבתו יודע לחדור לנבכי הנפש באופן כה מעמיק שרק אתה ואולי בודדים נוספים יכול.

בוא נשאל מספר שאלות מרכזיות סטיבן?!

האם אתה פוחד ממפלצות?

האם הפחידו אותך כשהיית ילד קטן?

האם לקחת מתישהו בעברך תרופות נוגדות דיכאון או חרדה?

האם קראת בעבר ספרות על סוטים למינהם?

האם אתה גאון?

האם אתה חולה נפש?

נו בטח שאינך יכול לענות לי על שאלותיי , אך נניח והיית יכול , על סמך ספרייך המבריקים אשמח לתת את הגישה שלי לתשובות על

כך.

אני מניח שאתה אכן פוחד ממפלצות סטיבי , הספרים שקראתי עד היום מוכיחים שכנראה שכן , הדרך בה אתה מסביר באופן כה מבריק

ומתוחכם על גיבורייך העומדים בבעתה כה קשה מליצנים בעלי שיניים חדות , מפינות אפילות בו יוצאים יצורים זדוניים שונים עם

טופרים , ועם פה מצחין ורקוב מוכיחים לי שאתה בהחלט התנסת בפחדים כאלו על בשרך. טוב כנראה לא רק אתה אלא רבים מאיתנו כולל

עבדך הנאמן.

האם הפחידו אותך בהיותך ילד קטן? אני רק יכול להסיק שייתכן שאכן כן. לא יודע להגדיר אם הורים או אחים אבל סביר להניח

שהפחידו אותך ועוד איך שהרי הדרך בה אתה מבטא באופן כה מושלם פחדים , יכול להוכיח שהתנסית בפחדים כאלו בילדות.

האם התנסית בתרופות הרגעה או דיכאון? קשה לי לענות על כך. מה שכן אני יכול להסיק שספרות עניפה על כך קראת ועוד איך.

הידיעות שאתה מעביר בספריך כה משכנעות ופוגעות באופן כה דייקני מוכיח שאתה עשית ועושה שיעורי בית גם על תרופות שכאלה.

האם אתה גאון? חד משמעית אני יכול לכתוב שכן!! אתה מלך ללא עוררין בתחום הכתיבה שלך , אחרים יכולים רק ללמוד ממך , ולנסות

להיות חקיינים , אופי ההתבטאות שלך הוא ללא משים , אתה נוגע בנימי פחד , של האנושות , אתה יודע לפרוט על מיתרי הבעתה , אתה

יודע לרתק בספרייך מאות מילוני אנשים ולגרום להם לסחוב את הספרים לשרותים עם צמאון פה , להיות מצונף בלילה עם שמיכות על

הראש ולא לעזוב את קריאת ספר כזה או אחר עד לרמה שאתה כל כך נשאב לקריאה עצמה עד שאתה יכול להצמיד כוס מים ללחי שמאל או

ימין ולחשוב שהלחי זה בעצם פה ששותה. גם אם קיימים ספרים פחות מוצלחים עדיין אתה נשאר משגע ספרות מרתק מאין כמוהו.

באשר להאם אתה משוגע? אני מעדיף לא לענות על שאלה זו.

הספר הנוכחי הוא ספר בן 24 אוטוטו , ספר ישן אבל איזה ספר!!!

זוג נשוי , גארלד העורך דין , לפרקים מבריק ולפרקים פסיכופט שנשוי לג"סי.

לאחר שנים של נישואין כשהכל הופך לשגרתי ומונוטוני , הוא שמן , מעשן בשרשרת , ושתיין , היא אשה מופנמת ומדוכאת.

והם בהדרגה מתנסים במין אחר שיצית מחדש את מה שכבר נכבה לו בשגרת החיים הרגילה.

להם יש בית נופש מבודד אי שם ולשם הם מגיעים ומתנסים במין כזה או אחר המלווה בקשירות באזיקים.

גם היא קצה כבר לראות את האיבר הקטן שלו מרטיב אותה פעם אחר פעם.

בפעם האחרונה הוא קצת עובר את הגבול , ולכשזה קורה הוא מקבל זוג בעיטות- אחת לבטן , אחת לאשכים.

התגובה הנה תגובת שרשרת , נאד קטן , נחירה ופרצוף אדום והבחור מקבל התקף לב , והגברת? אזוקה למיטה ללא יכולת להשתחרר

ואף אחד אינו יודע שהם שם......

עבורו הסיוט נגמר , עבורה הוא רק מתחיל......

ואיזה סיוט זה , רק סטיבי שלנו יכול לענות אותה בספר כפי שהוא מענה בספר זה. והוא מענה!!!

הוא מגדיר את הסיוט באופן חולני ממש.

סטיבן יודע ברבים מספריו להיות חולני עד גועל , עד כדי הקאה , וגם אחרי שהקאת , אתה מריח את ריח ההקאה והקרביים מתהפכות

להן שוב

ספר חובה למי שאינו קרא עד כה , ואני נשאר אחרי ספר נוסף ללא מילים , או בעצם עם הרבה מילים והרבה הרבה מחשבות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
צרות ומזל רע

צרות ומזל רע

לי צ'יילד

אני מתאהב בספרים של לי ציילד , מה הקסם המדהים שלו בסיפוריו שגורמים לו פעם אחר פעם להיות רבי מכר שכאלו?

היום במסע החיפושים גיליתי לי להפתעתי הרבה שיצאו 2 ספרים נוספים בסדרה ושניהם במהדורה דיגיטלית.

שמות הספרים הם חום גבוה , ואישי.

לי ציילד , מי מדגדג אותך בקצב כה מהיר??

איזהו השד שנכנס בך לעבוד בקצב מסחרר שכזה? אגב זה בסדר גמור לי , כל פיסת מידע נוסף על ריצ"ר כמוהו כברכה וסיפוק עבורי.

אני סיימתי את הספר הנוכחי ואני חושב שעד כה זה הספר המוצלח ביותר והמהנה שקראתי עד כה בסדרה , הספר מהווה נדבך חשוב נוסף

על חייו ופועלו מתקופה הצבאית שלו , וכל מידע שכזה עורם לו פרטים עלומים על אדם שמנדב בקמצנות מרובה פרטים על חייו

האישיים.

הפאזל עליו קורם לו עור וגידים , ואני חייב לציין שזו דרך נפלאה לראות דמות שמתפתחת כל העת ככל שממשיכים לקרוא ולהתעמק

בריצר.

ספר זה פותח לנו הקוראים קבוצה גדולה מיחידה מיוחדת לה היה שותף ריצר ואף ניהל אותה מימים עברו.

הקבוצה הייתה סלע איתן שלא ניתן לשבירה וכל חבר שהיה שותף בה הוסיף מימד מיוחד בו היה לו משהו מיוחד ושונה תוך הצטיינות

מוגדרת , וזה הגדיר חברות ומקצועיות בלתי רגילה שיחד כיחידה הצליחה לפתור פשעים חמורים מכל סוג.

כשהתפרקה היחידה , כל אחד מהם מצא לו פינה מקצועית אחרת באזרחות וברור גם שהקשרים שהיו יציבים כפלדה התרופפו להן עם השנים

אך קוד שהיה שמור רק להם למקרה חירום יכול היה להקפיץ את היחידה כולה מכל מקום אם היה צורך בכך.

והקוד הופעל......

עד מהרה חברים מאותה יחידה מוצאים עצמם מותקפים ומתים במוות אלים במיוחד...

גם ריצר מזהה באיחור את הקוד , וכשריצר זועם אתם יודעים בדיוק מה קורה....

חברים נוספים נרצחים וריצר מבין שהכפפות מהידיים הוסרו והוא ינקום במוות כואב , אלים , וודאי !!

ריצר מבין מקרוב כאב לב אמיתי , הוא מבין שהוא חשוף כשהמוות מכה ללא רחמים בחבריו הקרובים ביותר.

אנחנו מתוודעים לכל פרט שהיה קיים ביחידה המיוחדת הזו , מבינים שיש חיים שנבנו לאחר שחרורם מהצבא ושמעבר לכל הכסות

הקשוחה שיש לכל פרט ופרט מסתתרים אנשים רגלים , עם כאב , פחדים , ותקוות לחיים שלווים תוך ייסוד תא משפחתי.

ריצר כמו ריצר ממשיך לדבוק בחייו הנוודיים.

מה עושה אותו אהוב כל כך? הפשטות שלו ? חיי הצדק שלו שכמעט ואינם קיימים בעולם כיום? הכוח הבלתי מרוסן שלו?

כנראה שהכל גם יחד , הסיפור מסופר באופן כל פשוט וקל , אך גם כה מורכב באישיותו של ריצר , שכל המכלול הזה עושה את ספריו

של לי לנוסחא מנצחת כל כך!!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
בדרך הקשה

בדרך הקשה

לי צ'יילד

ואני שועט לי קדימה במלוא הקיטור......
זהו התסביך של מי שקורא את ספרי לי ציילד.
סיימתי את העשירי שלו , בדרך קלה ולא קשה.
לאחר אחד עשר ספרים שלו יש לי היבטים על ריצר.
רבים שדיברתי עימם אמרו לי שהכל חוזר על עצמו בסיפורי ריצ"ר , טענו שאין שום חדש או מרענן ככל שמתקדמים לקרוא את ספריו.
כל מי שאמר זאת העלה טענה כזו או אחרת , אז אכן אתם/ן צודקים באופן חלקי בלבד.
אני חייב לציין שעד כה התאכזבתי בסך הכל משני ספרים בלבד בתחלית הדרך.
במרוצת הקריאה לי בכל מקרה ואני מדבר רק בשם עצמי! ככל שהתמדתי בקריאה, הספרים בכל מקרה הפכו להיות למעט רציניים יותר , כל ספר המשך פותח רבדים נוספים ואף מעמיק את הסביבה האנושית בה עבד כשהיה בצבא , השמות הופכים להיות לא רק שמות אלא דמויות החוזרות לעברו ולהוויתו של ריצר.
ניכר שריצר הופך להיות בוגר יותר , ריצר מזדקן , אומנם נפשו אינה כלואה למבנה או לסביבה , והוא לנצח עד כה ממשיך להיות אותו נווד בודד החי לו את החופש והשלווה , אך יחד עם זאת באופן פסיכולוגי כשהוא פוגש נשים וגברים שהושרשו בתפקיד במקום מסויים והמשיכו להתקדם במעלה התפקידים והן שיפרו עצמם כלכלית , ניכר שריצר לעיתים מעמיק את החשיבה בעיניין ועושה השוואות בינו לבין האחרים גם אם הדבר נשאר בגדר מחשבה בלב. וזה אכן ניואנס.
הוא ממשיך להיות חד מחשבה , וחזק במידה בלתי רגילה , אך לכל מי שקורא ומתעמק מילה במילה , מגלה ריפיון מזערי בתגובותיו.
רבים למדיי היו חולמים להיות כמוהו , מעטים בלבד יכולים באמת ליישם חיים מסוג שכזה.
אני לא אכנס לפרטי הספר , התקציר אומנם לא מספק הבנה להלכי הספר , אך בספר הנוכחי ריצר שלנו צריך באמת לעבור דרך קשה למדיי עד שהוא אמור לעשות את הדברים שהוא יודע כל כך טוב. כיום אני בהחלט יכול לציין שההמלצה שלי בחום היא מתאימה במיוחד לכל אלה שקראו את כל הספרים הקודמים. אומנם ניתן לקרוא כל ספר בנפרד , אך בשביל להבין באמת את הדמות צריך באמת לקרוא את כל ספריו עד כה.
ואני?? אני כבר שועט במלוא הכוח בקריאת ספרו הבא , צרות ומזל רע והספר לא מאכזב כלל , צפיחית בדבש!!! :)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
טיפות שלג

טיפות שלג

א.ד. מילר

שלום לכולם/ן. ספר זה נלקח עימי לחופשה ממנה חזרתי לפני יומיים.

חשבתי לעצמי שהיות שהספר בן 234 דפים יהיה ספר מהנה למדיי , קליל , וקצר שיספק את זמני הפנוי בבריכה , או בחדר במלון בשעות

המאוחרות יותר בו הכל נרגע לו , הילדים נכנסים למיטה , ואז , אז זה הזמן שלי לספר.

פחדתי להתאכזב , חשבתי שהנה זהו ספר נוסף על חיי רוסיה , שוב רצח , שוב חקירה.

אני חייב לציין שספרי פרוזה שאני קראתי בתקופה האחרונה היו לרוב טובים מאד , מה גם שהז"אנר הזה מספק נקודת מבט מעניינת

למדיי של גיבור המספר לו סיפור מסויים.

דבר נוסף הוא שיש הרבה סופרים שכותבים ספר ביכורים וחלקם הם גרועים ולא מוצלחים , כך שהחשש היה שספר זה יהיה גרוע.

והנה להפתעתי גיליתי ספר מצויין המספר סיפור מזוויע על רוסיה אחרת , רוסיה קרה ואכזרית.

כפי שכתבתי בעבר עליתי ארצה בגיל כ 5 שנים , הזמן היה שלטון קומוניסטי , גם כילד פעוט יש לי עד היום רסיסים רבים של

זכרונות.

חלק מהזכרונות מוחשיים ביותר על הגן בו הייתי , חברים משם , אזור המחייה שלנו , החג האדום במאי הזכור לי מאד , ואת הקור

הבלתי נתפס ואת הלובן האינסופי של השלג , המרתף שהיה צמוד לבית , את כל הבשר המשומר והחמוצים שהוריי עשו לפני החורף ,

והרבה נקניקים יבשים , דגים מלוחים , וביצי דג סלמון. אומנם גרנו בכפר אך החיים תחת השלטון הקומוניסטי היה לפי מה שהסבירו

לי הוריי דווקא לא רעים כלל ועיקר , כולם היו כביכול שווים והכל היה מולאם למען המדינה. נכון אומנם שלא כל דבר ניתן היה

להשיג ,אך הייתה מין אידיליה של חיים שהמדינה תהיה תמיד למענך למרות שהפרט כלל לא נחשב. זו הייתה התחושה מכל מקום למשפחה

ולסביבה בה גדלתי.

הספר מרתק , אך העציב אותי , הסיבה היא שלמרות הכביכול דמוקרטיה , רוסיה לעולם לא הפכה לדמוקרטית באמת , וקשה לי להאמין

שהיא תהפוך לכשכזאת בתקופת הזמן העתידית.

האכזריות הבלתי נתפסת במדינה האדירה הזאת לא מובנת בעיניי , פרט לא שווה שם דבר , וההבדלים התהומיים בין מישהו שיש לו

לבין הרוב המוחלט שאין לו הוא מצמרר. חיי אדם הם כיריקה , כל אחד חיי שם לעצמו ולשם משפחתו. אין שום רחמים כלפיי האחר.

נהפוך הוא מי שמזוהה כחלש פשוט הופך לניצוד , ופשוט נעלם לו.

השחיתות היא מזעזעת ממש בכל הרבדים באוכלוסייה , הממשל הוא קליפת שום ריקה מתוכן כלפיי האזרח הקטן.

הפשע חוגג בכל מדרג פשיעה אפשרי והספר נותן תמונה מצמררת למציאות האמיתית במדינה ובפרט במוסקבה , בה ההבדלים בין דלות

מוחלטת לעושר בלתי יתואר הוא מטורף.

הספר דן בעורך דין המתאהב ברוסייה ושמה מאשה , הוא מכניס את עצמו לסחרחרת בלתי נגמרת וזאת למרות שבתוך תוכו הוא מודע

לסיכונים ולאהבה בלתי אפשרית. הוא מגלה ששום דבר במציאות הזו אינו אמיתי באמת , ולמרות כל סימני האזהרה בקשר עם מאשה ,

הוא מעדיף לקבל סטירות לחי מצלצלות שלא מעירות אותו מהחלום בו הוא נמצא , אך כשהוא מתעורר הוא מגלה עד כמה סטירות אלו

כואבות כאב ממשי. ספר נפלא שריתק אותי אליו. מי שאינו קרא מומלץ בחום ניכר!!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
האיש שהתנדף כעשן

האיש שהתנדף כעשן

פר ואלו

שלום לכולם חברים יקרים.
סיימתי את הספר לפני יומיים , האמת? יתכן והסופר הוא אבי הג"אנר , של פקדים כאלה ואחרים הסקנדינביים.
לכתוב שהספר הנו ספר מתח יהיה עוול גדול , הוא ממש , אבל ממש לא!!!
במעבר הדפים עוד קיוויתי שמשהו בספר יחל להתבשל , ונקבל לנו איזה מרק רותח , של מכות , חניקות וירי באוויר הערפילי והגשום.
ואולי יצוצו לנו גופות מתעלת ביוב מדכאת ומחליאה , או שמא תצוץ איזו זרוע כרותה שהתעללו בה עד בלי די.
ואני יושב ומקווה ומקווה , ומאמצעו גם אני הרמתי ידיים והפסקתי להאמין שחוץ מאיזו מכה קלילה אי שם משהו יתפתח לו בעלילה.
ואז בתומי חשבתי שאולי יהיה איזשהו מתח מיני בין מרטין לאי איזושהי חתיכה בארץ כזו או אחרת.
גיליתי שהסקנדינביים כנראה אוהבים לשתות יותר מאשר להפעיל איברים כאלו או אחרים. קרים כקרח והדבר היחיד שמחממם הוא המשקה האלכוהולי.
מה למדתי מהספר?
שהם חיים במקום אפלולי ומדכא בחורף , הם מצונפים בבתי קפה , בבתים , ובפאבים ושותים להנאתם בכדי לחמם את גופם הרופס.
למדתי מהספר שהשמות שלהם שוברים לי את השיניים , מקומות המגורים , הרחובות , ושמותיהם קשים לי בטירוף , ולעולם לא אוכל לזכור אותם מספר דקות לאחר מכן.
למדתי שבכל רגע שמזג האוויר מתחמם לו , כולם רצים להם החוצה בהפסקות ומשילים את בגדיהם בכדי לצרוב את גופם הלבנבן.
למדתי שהעם הצ"כי , אוכל מאכלים עם שמות מופרעים לא פחות , והם שיאני השתייה של בירה באשר הם.
למדתי מהספר שנורא משתלם היה אז לרכוש סמים מטורקיה ולהפיצו ברחובות.
ויותר מהכל למדתי שהספר משעמם נורא , אינו מותח בעליל , ושוורדון , ופיטר גיימס , מניחים את הסופר הסקנדינבי בכיס הקטן עם הספרים שיצאו לאור.

לפני 10 שנים•arti
הזימון

הזימון

ג'ון גרישם

שלום לכולם , זהו ספרי הראשון של גרישם , מעניין... בתקופה הנוכחית אני פותח התחלות חדשות עם סופרים מדהימים שאומנם נחשפתי אליהם בשנים האחרונות , ורק עכשיו מצאתי לנכון לשבת ולקרוא אותם.
אישית אני חייב לציין שספרים בנושא משפט , אליהם אני פחות מתחבר , ישנו סופר נוסף בשם גון לסקואה שאומנם הוציא לאור ספרים לא מעטים אך הלב לא בדיוק התחבר לסוג ולסגנון.
עטיפת הספר מעלה בי הסוציאציות רבות , יש משהו שזורק אותי בעטיפה לאיזורים הנחשלים יותר של ארצות הברית , האיזורים הכפריים , אותם עמודי חשמל , אותה תחנת דלק אי שם , שבקושי נכנס אליה רכב לתדלוק , את הטנדרים הישנים של פעם , את הזקנים ההם היושבים בתחנה נידחת ולוגמים בירה קרה , עם הסיגריה הדולקת לה בפה , מוזיקת קאנטרי , או בלוז נשמעת ברקע , והתמרורים המטים ליפול והמתנדנדים להם חורקים ברוח , ומסביב אבק ניסע לו לכל מקום.
אני חייב לציין שהספר נותן תובנה מעמיקה למדיי , ביחסים בתוך משפחה , דבר שכל כך מוכר לכולנו.
כמעט בכל משפחה יש סודות , כמעט בכל משפחה יש את הילדים המוצלחים יותר , ולעומתם האלה שמוצלחים הרבה פחות.
הילדים הטובים אל מול הילדים שהם הכבשה השחורה במשפחה.
כזהו הסיפור פה , על שופט מוערך מאד שכל חייו הן עבודה , אב כוחני מאד , שהקריב את ילדיו על מזבח עבודתו , היה נוקשה , לא הרעיף אהבה , דבר הבא לידי ביטוי במועקה רבה בה גדלו שני ילדיו , האחד ריי , שהוא הילד המוצלח , עורך דין , שבשנייה הראשונה בה יכל לברוח מהאזור ולהסתלק לו מאותו צל קר וניכר של אביו , ופורסט הכבשה השחורה של המשפחה , ילד עתיר בעיות , לימים נער וגבר המתמכר לסמים וכל חייו הנו כאוס גדול.
כמובן שיחסי האחים לא קיים , מכיוון שהפערים בינהם לא נתנים לגישור , אך הם עדיין נשארים אחים למרות הכל.
ריי , מקבל זימון מאביו הגוסס כמו גם פורסט מכיוון שהשופט יודע שזמנו מוקצב עקב מחלת סרטן שהתפשטה לה.
ריי , מגלה את גופת אביו , ובמקרה גם 3 מיליון מזומנים , כאן העלילה מסתחררת לה בקצב , כשגם ריי האדם הנקי , והישר מגלה שכסף שכזה הוא מתכון לבצע ותאווה שמשתלטת עליו , הספר מותח ומביא את ריי הרוצה את הכסף לעצמו ונכנס בלא כורחו לסחרחרת , המביאה עליו אסון הממשמש ובא עד כדי סיכון ממשי לחייו , פורסט שנחשב בעיניי ריי כלוזר , מתגלה בספר כאדם חכם הרבה מעבר למה שריי חשב , הספר מביא את שני האחים לרכבת שדים הדוהרת לה ללא מעצורים. אישית למי שלא קרא , המלצה חמה חמה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

הספר הנוכחי הוא הראשון שלי מספרי ברקלי.

יש לי כמעט את כל ספריו , אך פניתי לקרוא את זה ראשון. אכן למראית עין הכריכה לא משדרת ולו דבר אחד על מה שעתיד להתפתח בספר

אך לי אישית הכריכה העלתה אסוציאציות של שעת דמדומים בפאר שעשועים , עת תחילת שעת החשיכה , שעבור ילדים רבים היא שעת פרישה

לנסיעה לבית והתכווננות לקראת מנוחה מתלאות היום.

גם התקציר היה מבטיח למדיי.

קריאת הביקורת על הסופר הזה הבטיחה שהמתח הנבנה בספריו הוא טוב ועיקבי , ואנוכי כמו רבים לפניי דאג שרוב ספריו יהיו עימי

מחכים אט אט לקריאתם.

אני לא בלש , לא הייתי כזה מעולם , ואני גם לא מתיימר להיות , מי שמכיר אותי כאן יודע מה תפקידי בחיי , ואני עושה את אשר

אני יודע נאמנה. ברוב ספרי המתח אותם אני קורא , כמו גם ספרות בילוש , מעולם לא הצלחתי לגלות הרבה לפני סופו , מי הרוצח ,

או מי הדמות שבלש כזה א אחר מצליח לתפוס בחקירה כזו או אחרת. תמיד הצלחתי לגלות זאת רק בדפים האחרונים , ולעיתים חרף

כל ניסיון להבין מי או מה מושך בחוטים עולה חרס בידיי.

להפתעתי הרבה מאד , באמצע הספר כבר ידעתי איך הוא יסתיים. האם זה הפך אותי פתאום לבלש מתחיל??

ואז לאחר סיעור מוחות עצמי הבנתי שכתיבתו של הסופר הייתה קלה , ברורה , ולא מורכבת כלל ועיקר , וזו הייתה עבורי הפתעה,

או גם אכזבה , למה? מכיוון שסופר שהנו מוערך בעיניי , יודע לבנות קו עלילה שמוליך אותך פעם אחר פעם שולל , ובכל פעם שאתה

כבר חושב שהגעת לך לאמת , היא מתפוצצת לך בפנים וגורמת לך להבין שהלכת בקו מוטעה לחלוטין.

פה זה לא קרה ולמרות שהספר מותח במידה סבירה , הספר נשאר בגדר טוב , אך לא טוב מאד או מצויין.

וזה בעיניי מידה של אכזבה. אל תבינו ותסיקו שהספר גרוע. הוא ממש לא , אך קראתי רבים טובים ממנו בכמה דרגות.

ועדיין היו לא מעט נקודות עם עיניין רב , לפרקים רק בעלי עיניין סביר.

עצם העובדה שידעתי מאמצעו את הלך הרוח די הוציאה לי את האוויר בקו המתח הכללי.

אני רק מקווה מאד ששאר ספריו יהיו קצת יותר עוקצניים וישאירו לי טעם טוב יודע בחיקי.

מה שכן מעלה כאן המון שאלות הוא מה אנחנו באמת יודעים על היקרים שלנו.

שהריי אם יש למישהו סוד להסתרה , הוא יידע להסתירו בטוב או ברע.

למי מאיתנו אין סודות שאיננו רוצים לגלות/ לחשוף? חומר למחשבה.....

דוויד הנו עיתונאי מצליח בעיתון קטן אי שם , חי לו את חייו על מי מנוחות , נשוי כ 6 שנים לג"ין.

הכל היה שגרתי ורגיל , עד יום ליציאתם לבילוי משפחתי בפארק שעשועים , אשתו נעלמת בלי להשאיר סימן ,

ותוך רגע חייו משתנים לבלי היכר , אשתו שנעלמה.... והוא החשוד העיקרי , והלולאה הולכת ונכרכת לה על צווארו.

דייויד מתחיל במירוץ כנגד הזמן , בחיפושיו אחר אשתו , ובחיפושיו אחר האמת.

אבל האמת קשה קשה וכואבת....

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
סדקים

סדקים

גלית אלדר

קסם פשוט קסם של ספר!!!

האם ישנו כאן מישהו אשר לא חווה ידיעה כזו על מכר? או מישהו שעבר מה שמתרחש כאן על ידי מישהו בעבודה? או בחייו האישייים?

כולנו , אני לפחות חושב כך בני הזוג הנשואים חווים במהלך חיינו משברים כאלה או אחרים עם בני הזוג.

משקר מי שיכתוב לי שלא. אני לא מאמין שיש אידיליה מושלמת בחיי הנישואים. בחיינו אני משווה את הזוגיות לגל בים , לעיתים

הכל איכשהו עובר ומשייט לו על מי מנוחות , בימים אחרים ישנם אדוות חלושות , אך מפעם לפעם החיים יכולים להיות סוערים כגל

בחורף , מסוכן , לעיתים הרסני , קר וסוחף , יש עליות ומורדות בחיים כמו אותם גלים.

והאם יש מי שיאמר לי שחיי זוגיות הם דבש?

אצל כולנו , מתפתחים להם חיי שגרה , אצל מי אחרי מספר חודשי נישואין , אצל אחרים לאחר מספר שנים , אך אותה התרגשות הקיימת

בתחילת קשר זוגי , אותו המצב הגורם לאותם פרפורים , רטט לב , אופוריה , הולכת אט אט ונעלמת לה בחיי השגרה המתפתחים ,

והחותם על כך נאטם בעת שמופיעים ילדים בחיינו , שאז מתחילה תקופה בה אנו נותנים את עצמינו לאותו גידול ורבים מהמקרים גם

שוכחים שהיו פעם הנאות וריגושים שנשכחו להן אי שם. ואם אנו משלבים בזאת גם עבודה קשה , עבודה המחייבת השרדות למחייה , בה

אנו עבדים לפרנסה , ומגיעים מותשים לאחר יום עבודה ארוך כקצר , ועובדים בנוסף גם משמרות , והרי לנו המתכון הבטוח לשגרה

ושחיקה קשה שרבים , רבים למדיי מאיתנו חווים ביום יום.

בוודאי שההשלכה על כך באה גם לזוגיות שלנו , הפוגעת בה אנושות.

גם אנחנו הגברים אשמים בכך באופן גס , כי בחלוף הזמן רבים מאיתנו מתחילים לקבל את הנשים שלנו כמובן מאליו.

רבים מאיתנו מזניחים את מה שלא הזנחנו בעבר בקשר ובתקשורת , לצערי רבים מאיתנו גם מזניחים את עצמינו , מגדלים כרס ,

הופכים לבטטות כורסא ושוכחים שיש גם חיים אחרים שעם מעט מאמץ יכולים להיות פרוסים כתרופת פלא לזוגיות באשר היא.

ומכאן הדרך המובילה לכמיהה לימים אחרים , ולבגידה קצרה היא נורא.

זוהר סלע היא אשת קריירה שיש לה הכל , ויחד עם זה הכמיהה לפרי האסור מחלחל בה לאחר נישואיה.

וככה היא מתמרנת לה בין אסף מאהבה אותו פרי אסור , לבין הבית ובעלה אופיר ובאמת לא חסר לה כלום בחייה ואת זה לעולם איני

אוכל להבין באמת , 6 שנים היא מנהלת לה חיים כפולים עד שהיא נתפסת בדרך לא דרך , ומכאן הסיפור מטלטל!!

ספר מדהים ומעורר מחשבה. מומלץ בכל פה!!!

לפני 10 שנים•arti

ביקורות נוספות על "שש שנים"

שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

קראתי אותו בשקיקה , וואוו איזה ספר אחד הטובים שקראתי לאחרונה , ואחד הטובים של קובן, ספר מתח משובח ביותר וגם רומנטי , קובן הצליח לשלב בצורה מושלמת בין סיפור מותח ורומנטי כאחד, פשוט תענוג . ממליצה בחום לכולם לעצור לרגע ולקרוא ספר מעולה שכזה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•כרובי
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

זה הספר השני של קובן שאני קורא, ונדמה שהדפוס חוזר על עצמו. לא עמוק מדי, לא צריך לחשוב יותר מדי, ואין מה לקחת הלאה בסוף הקריאה. את הספר שלו אפשר לגמור בשעתיים שלוש של קריאה (לא מאומצת). אמנם הוא מותח, אבל זה בגלל שיש יותר מדי תפניות (לפעמים הזויות...) שמשאירות אותך פעור פה ובמתח עד סוף העלילה.
מצד שני, החיסרון של קובן הוא גם היתרון שלו: אם אין לך כח לקריאה עמוקה, ובא לך קצת להנות ממשהו קליל וזורם, קובן הוא הכדור המתאים שצריך לקחת. הוא יודע לשלב קצת ציניות עם קורטוב של הומור, עלילה די הזויה ודמויות פלקטיות, ולהפוך את כל זה לספר מהנה שישאיר אתכם במתח עד העמוד האחרון...

קובן הוא כמו כדור אקמול: לקחת רק כשצריך ובמינון נכון...

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פשוט
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

העולם מתחלק לשני סוגים: אלו שאוהבים קינוח מתוק ואלה שאוהבים חמוץ. אלו שקוראים את הספר ואלו שהולכים לראות את העיבוד שלו בקולנוע. ואלה שאוהבים את הרלן קובן ואלו שלא. אני פעם השתייכתי לסוג הראשון, אבל אחרי הספר השישי שלו אני כבר שייכת לסוג השני.
במהלך 15 שנה הרלן קובן רשם לא פחות מ-18 ספרים. מצד אחד כל הכבוד לו, מצד שני לדעתי זה די מעיד על איכות הספרים שלו. הדמויות שטחיות מאוד, האלמנטים חוזרים על עצמם, והעלילה לרוב מתקדמת באותה צורה. פעם אמרתי שאם קוראים ספר מהר סימן שהוא טוב מאוד אבל הכלל הזה לא תקף לספרים שלו. הם נקראים מאוד מהר כי הוא לא מתעמק בשום דבר, הוא לא משתמש בכלל בדימויים כך שאם אעצום את העיניים לא אוכל לדמיין את הסצנה המתוארת בראש.
השאלה היא מה מחפשים? אם רוצים ספר טיסה טוב שיעביר כמה שעות בלי להשקיע יותר מידי זה אחלה ספר לקריאה. אבל אם מחפשים ספר מתח מעמיק, מעניין ובאמת מותח אז זה לא הספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•יעל
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

פעם אהבתי מאוד ספרי בלש, מתח והרפתקאות.
כילדה וכנערה, בלעתי את ספרי שרלוק הולמס, אגאתה כריסטי, דורותי סיירס, אליסטר מקלין, ריימונד צ'נדלר, רות רנדל, פי די ג'יימס, קלייב קאסלר ועוד ועוד.

לשמחתי, גדלתי, טעמי הספרותי התפתח לכיוונים נוספים, ובשנים האחרונות גיליתי שגם אם שמורה לי פינה חמה בלב לספרים מהז'אנר, הסבלנות שלי אליהם הולכת ופוחתת.
המליצו לי על דיוויד באלאדצ'י - לא עניין אותי, ג'ון ורדון, ליעד שוהם, פיטר ג'יימס - כנ"ל, את יום שלישי כחול של ניקי פרנץ' צלחתי בקושי, מקרים אבודים של קייט אטקינסון חזר לספריה לאחר דפדוף קצר... הבנתם את הרעיון.

ועדיין, יש מספר מצומצם של סופרים מהז'אנר שאהבתי בעבר ואני עדיין נהנית לקרוא את הספרים שלהם.
אני עוקבת אחרי ספרים חדשים שלהם, וכשיוצא כזה, רושמת לעצמי לשים לב אם הגיע לספריה ולקחת.

אמנם את קובן אף פעם לא אהבתי במיוחד, ובכל זאת הוא נכנס לרשימה.
קליל-קליל (עד כמה שאפשר לקרוא "קלילים" לספרים המכילים מינון גבוה במיוחד של פסיכופתים רצחניים), מותח ומסקרן.
ספר טיסה קלאסי.
אז שמתי לב שיצא ספר חדש להרלן קובן, רשמתי לעצמי לשים לב בספריה, ויום אחד הוא אכן הופיע שם.
אז לקחתי.

מה אומר?
יש סיבה טובה שהמשפט "זה לא אתה, זה אני" הפך לקלישאה כה משומשת.
לפעמים הוא פשוט מגדיר במדוייק את מצב העניינים.
האם הספר הזה פחות מוצלח מספריו הקודמים של קובן?
לאו דווקא.
נראה שפשוט הגעתי לצריכת הקובן המקסימלית האפשרית לאדם.
העלילה מזכירה להפליא עלילה של ספר קודם של קובן (גם באיומי אקדח מוצמד לרקה ע"י פסיכופת שנשלף היישר מספרי קובן לא אצליח להיזכר בשמו), אולי אפילו של יותר מאחד.
יש שם גיבור נאה אינטלגנטי ספורטיבי וחזק להפליא, יש סיפור רומנטי-קיטשי-דביק מסופר באופן האירוני-מודע לעצמו החביב כ"כ על קובן, יש לכאורה התרחשות מסקרנת ומותחת להפליא: אהובתו של הגיבור נישאה בפתאומיות לחבר הקודם ונטשה אותו ללא הסברים.
האם היא באמת לא אהבה אותו כפי שהיה נראה לו?
או שמא, היתכן, שהסיפור מורכב יותר והתרחשויות אפלות שונות מסתתרות מאחורי המהלכים הגלויים לעין?
טוב, נו.
מי שכבר קרא ספר או שניים של קובן חייב להודות שהשאלות האלו לא יוצרות שום מתח ושום סקרנות.
יש טובים בסיפור, וברור מאוד מי הם מהרגע הראשון.
האם יזכו הטובים לסוף הטוב-הקיטשי והרומנטי שלהם?
חלילה לי מלעשות ספוילרים.
אם אתם מכירים את קובן - אתם כבר יודעים לבד.

צלחתי את הספר תוך תחושת שעמות ותפלות מסויימת שהלכה והתגברה לאורך הקריאה.
חלפתי על פני טוויסטים וגילויים מבלי לחוש שמץ של השתאות והפתעה.
הספר כנראה מומלץ לחובבי הז'אנר לא פחות מקודמיו.
כאמור, זה לא הוא, זו אני.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

ג'ייק פישר, אחד הפרופסורים הצעירים המרצים באוניברסיטת לנדפורד מאוהב נואשות בבחורה בשם נטלי אייברי – אומנית, ציירת קצת מעופפת אשר לאחר 3 חודשי אהבה אינטנסיביים עם ג'ייק מודיעה לו כי היא חוזרת לאהובה לשעבר ומתחתנת איתו למחרת. ביום החתונה היא משביעה את ג'ייק שינתק איתה את הקשר לגמרי ומפצירה בו כי יעזוב אותה לנפשה. ג'ייק שבור הלב מבטיח ואף מקיים את ההבטחה. עד שעוברות שש שנים.

שש שנים לאחר החתונה ג'ייק נתקל בהספד אודות טוד ג'ונסון, בעלה מזה 6 שנים של נטלי אהובתו ומחליט כי הגיע הזמן לשבור את השבועה וליצור עימה קשר. אבל אלו אינם רצונות הגורל, או אם נדייק, רצונות האנשים ששולטים בגורל. כאשר ג'ייק מנסה למצוא את נטלי הוא לא מצליח למצוא כל זכר אליה – היא פשוט נעלמה מעל פני האדמה. לא רק שג'ייק מגלה כי נטלי כבר לא קיימת הוא מבין כי כל סיפור החתונה וכל האמת שהכיר – הינו בדיה. כיצד זה הגיוני? הרי ג'ייק עצמו נכח ביום חתונם של נטלי וטוד, הרי ג'ייק עצמו העביר 3 חודשים עם הבחורה הזו, האם הוא דמיין הכל?

כל עולמו של ג'ייק מתחיל להתפורר, כל מה שהוא חשב לנכון מתגלה כשקר או כסילוף האמת. הוא מתחיל להסתבך עם גורמים שונים – גורמים שרוצים במותו, גורמים שחושבים שהוא אחראי על מקרים מסוימים ואף מצליח להסתבך עם שלטונות החוק ואנשים נורמטיבים. הוא מגלה כי גם האנשים הקרובים לו ביותר משקרים לו. אז איפה האמת?

אנא מכם, אל תסקלו אותי באבנים – זהו הספר הראשון של הרלן קובן שיצא לי לקרוא ולמען האמת נהנתי מאד! מדובר כאן בעלילת מתח שנבנית בדיוק כפי שצריך, עם קורטוב של הומור וציניות, עלילה מהירה שמשאירה אותך במתח ממש עד קצה. מדובר ב342 עמודים שניתן לסיים בתוך שעתיים וחצי בקריאה מהנה. ובכל זאת הרגשתי שמשהו שם לא עובד. כל הזמן הרגשתי שקובן מנסה לעבוד עליי, מנסה למכור לי את מה שאני רוצה לשמוע ומנסה בכל מחיר להמתיק את סוף העלילה, מה שאכן קרה. מישהו צריך לעדכן את קובן שלא הכל פרפרים ושלום בית במציאות...

בשורה התחתונה, זהו ספר מתח טוב עם עלילה מעולה הבנויה בדיוק כפי שצריך ואולי זה מה שהפריע לי... כביכול הכתיבה מסודרת בתבנית כלשהי והולכת לפי שלבים. אני אישית אוהבת לרוב סופרים מבולגנים שכותבים ללא תבנית מקובלת מכיוון שזה נותן הרגשה שונה לגמרי בקריאת הספר. אבל אם יש ברשותכם שעתיים, שלוש פנויות ואתם אוהבים מתח זה בהחלט הספר בשבילכם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ראיה
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

ספר חביב, עם עלילה מתוחכמת כביכול, אבל מאולצת ולא אמינה.
אפשר להניח שקובן כותב את ספריו כתסריט הוליוודי ולכן הגיבורים צפויים, ללא שום עומק ואופי מפותח.
הטובים, ובראשם גיבור הספר, כמובן, הם צדיקים טהורים והשאר... נו, הם כבר יגיעו לגיהינום, כמובן.
מה אגיד לכם? לא השתכנעתי בהסבר לאותה העלמות בת 6 שנים. לא משכנע ולכן לא אמין, ואמינות היא בעיני אלמנט חשוב מאוד, אצל כל סופר ראוי לשמו. הגיבור שלנו מעורב בעלילה ששותפים לה עשרות אנשים וכולם מסתירים ממנו הכל, עד שהוא מגלה לאט לאט מה קורה. טוב, מי שקונה את ההסברים האלה אולי ייהנה. אני חושב שזה היה הספר האחרון של קובן שאקרא.
(הערה: אותה דעה יש לי על גרישם, אבל גרישם הוכיח שהוא סופר מצויין, כשהוציא ספר שהוא לא על עורכי-דין ומשפטים - "בית צבוע" ולכן, אם קובן יכתוב ספר שלא עוסק בתעלומה מסתורית, אולי בכל זאת אנסה אותו...)

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רפיס
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

סיימתי יחסית מהר כי הוא מאוד מותח. אני חושבת שמעולם עוד לא יצא לי לקרוא ספר ממש מותח כמו זה וזו הייתה חוויה מעולה בשבילי כי אני חסרת סבלנות בדרך כלל :)
אבל הוא לא בדיוק יצירת מופת כיוון שיש כמה חורים קטנטנים בעלילה. סך הכל ממש כיף להעביר איתו את הזמן.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•טופית
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

הרלן קובן הוא מלך.

ללא ספק אחד הספרים הטובים ביותר שלו ביחד עם ה"נעלמים" ו"אל תגלה" המושלמים.

כשאתה קורא אותו אתה לא מרגיש שאתה קורא ספר אלא ממש חווה סרט מתח/ אקשן קומי אצלך בראש.

הנאה צרופה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•asherkiller
שש שנים

שש שנים

הרלן קובן

הרלן קובן נתפס בעיניי כקבלן ספרים.
קראתי בעברי מספר ספרים שלו והפסקתי מתוך הרגשה שכל ספר נוסף הינו קריאה חוזרת של הקודם.

הספר כתוב באופן קריא מאד והוא הצליח לסקרן אותי, אבל הרגיש לי כמו שנכתב לפי מתכון ידוע מראש כדי להיות רב מכר.
מאמינה שבזה הוא ללא ספק הצליח.

זהו ספר קולח, מסקרן וזורם.
אציין כי הדמויות שזורות בצורה מהימנה וכנה אחת בשנייה.
אך הסיפור צפוי!!!
מתאים למי שמחפש ספר טיסה או חווה תקופת ספרים קלילים

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מירב גת
דירוג
2.0
לפני 10 שנים

“העולם מתחלק לשני סוגים: אלו שאוהבים קינוח מתוק ואלה שאוהבים חמוץ. אלו שקוראים את הספר ואלו שהולכים ל”