ספר מיוחד מעורר רגשות ומחשבה.
ספר המלמד אותנו הן על גאורגיה והן על העדה הגרוזינית.
זהו הסיפור של נשות גרוזיה.
“אמא שלי תמיד היתה מצהירה בפסקנות, שסיפורה של אישה מתחיל תמיד בסיפור של האישה שנשאה אותה בבטנה במשך תשעה ירחים… יהיה זה אך ראוי שעתה גם סיפורי שלי יתגלגל ויתגלה וייחשף מתוך סיפורה של אמי. אמא שלי. דֵדִיקָה, שפעם היתה דדיקה מיכאלשווילי, והיום היא כלום”.
הספר מספר על ילדה, בת למשפחה גרוזינית עם אם זועמת ונוקשה.
בת זנוחה, מוכה ועזובה שכל משאת נפשה הוא לרכך את ליבה של אימה ולעמוד בדרישותיה.
“עד יום מותם נלחמים ילדים על אהבת הוריהם. מרגע שיוצאים לאוויר העולם, מרגע שנושאים בעול הנשימה, עד לרגע שנופחים את נשמתם, נקברים באדמה, פיהם מתמלא עפר — הם נלחמים. וגם אחרי שהוריהם כבר אינם בין החיים, הם עדיין נלחמים, ומכים, וצועקים, ורוקעים ברגליהם כפעוטות המבקשים דבר־מה. עדיין נלחמים על אהבתן של רוחות”.
הספר לוקח אותנו מימי מלחמת העולם השנייה בגרוזיה הפורחת ועד שנות השמונים בחיפה לאורך חייהן של שלוש דורות נשים – סבתא,אם ובת.
אוצרי משלבת בצורה מופלאה ומרתקת סיפורי מציאות ואגדה לאורך סיפורי הנשים החזקות הללו.
הספר מציג שושלת נשים חזקות בעדה הגרוזינית החיות בסביבה פטריאכלית. משפחה בה האב הוא המפרנס והאם עובדת בבית וחלוקת התפקידים ברורה וידועה.
עדה המאמינה כי לבן תמיד עדיפות על בת.
הגברים מזלזלים וכוחנים לנשיהם ואין משמעות לאהבה בין בני זוג.
זהו הסיפור הראשון שיצא לי לקרוא על העדה הזו. למדתי ונחשפתי ליהדות גרוזיה, לאמונותיה, ההיסטוריה שלה ומנהגיה.
וכמובן לא ניתן להתעלם מאהבת ציון שלה.
אהבתי את הסוף המפתיע.
ממליצה בחום לאלה שאוהבים לטייל למקומות רחוקים וללמוד על תרבויות חדשות ולאלה שאוהבים ספרים מנקודת מבט פמיניסטית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
