ביקורת ספרותית על שתי השמשות של דדיקה מאת מגי אוצרי
ספר בסדר

---

זה היה יכול להיות ספר שמתאר סיפור מעניין למדי, אך הוא כתוב בצורה מעצבנת, כך שהקריאה בו לא מהנה בכלל. יש בו 33 פרקים, וכל פרק נקרא על שם דמות שמוזכרת באותו פרק, ושקשורה למספרת (שעד הפרק האחרון לא מוזכר בספר השם שלה). לעיתים הדמות היא אכן מרכזית, כמו בן משפחה של המספרת, ואז גם אותה דמות מוזכרת בפרקים נוספים בספר, ולעיתים היא שולית ביותר, עד שזה אפילו מגוחך שההמחברת החליטה לקרוא לפרק על שמה של אותה דמות.
מה שמקשה בעיקר על הקריאה בספר, היא העובדה, שאין בו טיפת סדר וארגון כרונולוגי. לדוגמא, בתחילת הספר יכול להיות תיאור של מה שהתרחש בחייה של דמות מסויימת בשנות נעוריה, כעבור כמה פרקים יהיה תיאור מותה של אותה דמות, בפרקים מתקדמים יותר יסופר על רגע לידתה, ובסוף הספר- על אותה דמות בגיל המעבר שלה. כמו כן, יש "קפיצות" בזמן ובתקופה בין גרוזיה לישראל.
עובדה נוספת שתורמת להיותו של הסיפור מעצבן הינה בכך שיש בו יותר מידי דמויות (זה גורם לכך שלא זוכרים מי התחתן עם מי, מי אח של מי או מאיזה צד של המשפחה הסבא הזה) ומושגים רבים בשפה הגרוזינית (במיוחד שמות מאכלים, אך לא רק) ולא תמיד יש הסבר ופירוש בשפה העברית. חבל שלא נכתב מילון מושגים קצר בסוף הספר.

» ביקורות נוספות של יסמין
» ביקורות נוספות על שתי השמשות של דדיקה