הסיבה הראשונה שבגללה כדאי לקרוא את הספר הזה היא העדה הגרוזינית.
היום קוראים למדינה הזאת שפעם הייתה חלק מברית המועצות - גיאורגיה. את היהודים שעלו משם לישראל אנחנו מכירים כ"גרוזינים" ויש עליהם בדיחות, ומערכונים וגם סרטים כמו חתונה מאוחרת ומתנה משמיים בבימויו של דובר קוסשווילי. אבל בספר הזה למדתי שיש הרבה יותר מזה.
גיבורת הספר היא בת לעולי גרוזיה, ויש לה מערכת יחסים טעונה מאוד עם אמא שלה. כך מתחיל הספר. היא מספרת לנו על תולדות משפחתה בגולה מאז סוף מלחמת העולם השנייה, בערך. על החיים שהיו תחת השלטון הסובייטי, על הרצון לעלות לישראל, על משברים כלכליים, הריונות, חברויות ויחסים במשפחה.
הפרקים בספר נקראים בשמות של אנשים שעוזרים להביא עוד נדבך בסיפור אל הוקרא. העלילה לא מתקדמת בצורה ליניארית כרונולוגית אלא נעה מההווה, לעבר, לעבר הרחוק ולעבר הקרוב יותר. גם שזורה אגדה עתיקה בין הפרקים, ורק בפרק הסיום מתברר הקשר המיתי בינה לבין הגיבורה.
אני גיליתי עולם קסום בספר הזה שלא ידעתי על קיומו ועל יפעתו. עם כל הכעס והאכזבה ועלבון שיש לגיבורה מול אמא שלה, היא מגלה הרבה רוך וחמלה לסבתותיה, לדודים וגם לאמא הפרטית שלה, כחלק מהמכלול הזה.
לכן, בעיני, הסיבה הראשונה לקרוא את הספר שכתבה מגי אוצרי, בהוצאת כינרת, בשם: שתי השמשות של דדיקה, היא בשל יהדות גרוזיה, על מנהגיה, על שפתה, על עברה ועל אהבת ציון המיוחדת והבלתי מתפשרת שבה. הסיבה השנייה היא הכתיבה הנהדרת, בעברית עשירה ומלאת דימויים מקוריים, שהופכים את הקריאה לתענוג עילאי.
והאמת היא שיש גם סבה שלישית, אבל היא מתגלה רק בפרק האחרון, אז משאירה לכם לגלות לבד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
