ביקורת ספרותית על שתי השמשות של דדיקה מאת מגי אוצרי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 בדצמבר, 2015
ע"י דן סתיו


הספר "שתי השמשות של דדיקה" של מגי אוצרי אינו ספר טוב, לעניות דעתי.

הוא ספר מצוין, בעיני: לא יחסית לספר ביכורים; לא יחסית לגילה של הסופרת או כל "תירוץ" אחר שניתן להעלות על הדעת.

הוא מצוין בזכות איכויותיו.

הספר הזה הוא, בעיני, מלאכת מחשבת. אוצרי הצליחה לשכן בנוחות ב-223 עמודים סיפור מרתק הנפרס על פני כמה דורות ומספר עשורים; היא ליקטה לסיפור שלה דמויות שכל אחת מהן בנויה היטב ורלבנטית ליעדה של הסופרת בכתבה ספר זה: "הרגשתי שאני רוצה לכתוב סיפור על משפחה, שונה משלי, אך חריגה בספירה התרבותית, שתעמיד דמות אחרת של הגרוזיני." כך אמרה בראיון שהתפרסם מוקדם יותר השנה. אוצרי לא מסתפקת בזה, אלא מצליחה לטפל ברגישות ובעומק בסוגיות כבדות משקל, שכולן זוכות להצגה מרשימה, במידה שונה של תמציתיות,: חלקן אוניברסליות – יחסי אימהות ובנות ועיצוב הפרט במסגרת המורשת החברתית-תרבותית. כל זאת יחד עם נושאים פרטניים כמו יחסים המיגדריים בחברה הגיאורגית; יחסי יהודים ונוצרים במדינה זו, התעמרות השלטונות הסובייטים במבקשי העליה ושבר ההגירה – אהין אף לומר : החלום ושברו, לו אחראים, מחד, המהגרים שטוו חלומות והקולטים שאצה להם הדרך להשליך את אלה שמקרוב באו אל כור ההיתוך הציוני, מאידך.

עם זאת, התרשמתי שביסודו של דבר הספר הזה בוחן את סוגית המיגדר שהיא, כך אני סבור, אבן מסד בכל חברה אנושית. אוצרי באה להזים את הסטריאוטיפים הנפוצים כלפי החברה הגיאורגית בארץ, אך היא אינה עושה זאת באמצעות האדרה של החברה הזאת אלא באמצעות תיאור מרשים, עמוק ומרתק של הווית החיים, הערכים והמסורות בחברה הזאת. אוצרי משכילה לתאר גם את הקשים והמחרידים שבתמונות בספר: סצינות גילוי העריות בבית משפחת אסאטיאני והאונס הקבוצתי של בת המשפחה מאדו על ידי חבורת נערים אלה כתובות בלשון מאופקת וכמעט ניטראלית. כך גם המחווה האנושי של דדיקה, אימה של הגיבורה, מתוארת באופן כמעט תיאורי ללא סופרלטיבים.

המיניות תופסת מקום מרכזי, שכן גילוייה של זו בעת התבגרות הנערה הופכת אותה לאובייקט בעיני הגברים. המין עצמו הוא גם דרכו של הגבר לתבוע זכות על האישה. בעוד שבגיאורגיה הדבר הופך לסמל השיעבוד, אוצרי הופכת את היוצרות בישראל ושם המין עבור הגיבורה, שהיא היוזמת, הוא זה המאפשר לה, בעיניה, יציאה לעצמאות מכבלי התרבות והמסורת המשפחתית. אבל גם תחת השמש הישראלית, המין אינו הופך למשהו נאצל יותר במקרה הזה - הוא נותר אמצעי: עבור האישה, אבל גם עבור הגבר.

הסיפור הנפלא הזה מעוטר בכמעין מנגינה מלווה רבת עצמה בסיפורה המרתק של המלכה הגיאורגית תמר בגרטיוני (1160-1213) כפי שמתואר באפוס הגיאורגי הגדול "עוטה עור הנמר" של שותא רוסתווילי. ואכן דרך שני סיפורים אלה מציגה אוצרי סיפור שהוא במילים שלה "היה ברור לי מבחינה אידיאולוגית, שאם אני כותבת ספר הוא יהיה מנקודת מבט של נשים". הן המלכה תמר והן דדיקה, למרות מאות השנים המפרידות ביניהן והבדלי המעמדות המבדילים ביניהן, הן נשים חזקות בחברות פטריאכליות מובהקות.

התרשמתי שלשמו של הספר יש משמעות מורכבת : אוצרי סיפרה באותו ראיון עיתונאי כי מקור הרעיון לשם הוא שעבור הגיבורה השמש בגרוזיה אינה אותה שמש כמו בישראל. אבל בנוסף, יש להן איזכור באותה פואמה של רוסתוולי המלווה את הסיפור:

”ושתי בנות השמש הנוגות שתיפרדנה,
נשבעו היות לנצח אחיות ותפרטנה".

ואפשר ש(גם) זוהי תמצית הסיפור – סיפור על פרידה ומכאוב.

השורה התחתונה: ספר נפלא, עמוק, רגיש ועשיר. חמישה כוכבים.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
חני תודה. דבריך באשר לזוית הראיה של כל אחד מאיתנו נכונים בעיני. אוצרי היא סופרת "טריה". אם אינני טועה, ספרה זה, שהוא ספר הביכורים שלה, פורסם רק השנה. משום מה, למעט שני ראיונות ומספר קטן יחסית של ביקורות בסימניה, הוא לא זכה לתהודה רבה ולא נכנס לרשימת רבי המכר.
חבל. בעיני זו החמצה - החמצה של אוהבי ספר רבים שהיו, לעניות דעתי, נהנים מהקריאה בו.
חני (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נשמע מעניין דן . הפרשנות והזווית של כל אחד מאתנו קובעת איך השמש תיראה לנו בכל מקום. לא שמעתי על אוצרי בעבר.סקירה יפה.
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רץ תודה על דבריך. מעניין עם הגברת הגיאורגית שמתאמנת לידך בחדר הכושר ומצטיינת כמספרת סיפורים טבעית תעלה פעם על הכתב את סיפוריה...אכן ההסטוריה של מדינה זו מרתקת כמו ההסטוריה של הקווקז, חבל ארץ דרכו עברו במשך אלפי שנים כובשים רבים בכל כיוון אפשרי...
רץ (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
דן - ביקורת מעניינת על תרבות ונופים שמעוררים בי עניין, לידי בחדר הכושר מתאמנת אישה יוצאת גורגיה, מספרת טבעית המספרת סיפורים נפלאים על התרבות הגורגית.
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
פני תודה על דבריך המחמיאים באשר לסקירה. בדומה לך התרשמתי מאד מהאיכות של הספר ולא נותר לי אלא לקוות שהיא תמשיך לכתוב. אין לי ספק שאקרא גם את הספר הבא שאוצרי תכתוב.
פני (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
לדן, סקירה מעניינת וניתוח יפה של הספר. בהתחשב בכך שזה ספר ראשון של הסופרת אני חושבת שיש לה עתיד. יופי.
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
צילה תודה על דבריך באשר לסקירה. הוא אכן מעניין מאד, בעיני. מקווה שתקראי אותו.
צילה (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אהבתי מאוד את הסקירה שלך . נשמע מעניין. תודה לך דן סתיו.
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אוקי תודה לך!!!
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אנקה תודה על דבריך. מסכים איתך. אני מקווה מאד שהיא לא תשאר סופרת של ספר אחד. התרשמתי שיש לה מה להגיד על נושאים נוספים וגם היכולת לבטא זאת באופן מרשים.
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נתי ק. הספר אכן קשה. היתה נקודה שבה חבתי לעצמי שאנטוש, למרות יופיה והקסם שבו, אבל המשכתי. היו שם נקודות לא מעטות של אור לפחות באופן זמני כמו הידידות בין מאדו למספרת אבל גם חושך רב. ובאשר לאמפתיה לדמויות המחברת עצמה ציינה בראיון העיתונאי אותו ציטטתי בביקורת כי היא מבקשת מהקוראים "שיסירו מעליהם, לפחות רק למשך הקריאה, את השיפוטיות ויתנו לעצמם להתאהב גם בדמויות של הרעים". אני לא יודע האם זו שאלה של אמפתיה או אהבה - בעיני זה היה מסע מרתק להכרת דמויות שתוארו באופן אמין על שלל המורכבות שבהן. אבל זה כמובן עניין של השקפה וגם של כימיה.
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
לי תודה על דבריך. בטוחני שלא תתאכזבי.
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נראה מעניין מאוד. סקירה יפה, תודה.
אנקה (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
דן, ביקורת משובחת ביותר לספר טוב. ספר ביכורים או לא,מגי אוצרי מיטיבה לכתוב ולתאר את השבר
והקשיים שליוו את משפחות המהגרים מגיאורגיה (גרוזיה לשעבר).
נתי ק. (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ואני סבלתי מכל רגע. אני מאמינה שלכל אדם יש לפעמים רגעים קטנים של חסד, שביב של תקווה... בספר הזה לא היה כל זכר לזה. לא היו קרני שמש, רק חושך על פני תהום. הכרחתי את עצמי לסיים. יש שם שפה גבוהה ונושא מעניין, אבל לא התחברתי ולא הצלחתי לחוש אמפתיה לאף אחת מהדמויות.
לי יניני (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
דן תודה. סקירה נהדרת... אקדם אותו. הוא מחכה לי ...





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ