ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 ביוני, 2015
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אני לא כל כך מבין למה לכתוב (או לקרוא) ספר כזה, שנראה לי יותר כמו תירוץ שרירותי, בניית היכל לכתיבה עצמה (שאולי דווקא היא הגיבורה הראשית כאן), ופחות מפענח או מעניק לקורא איזה סוג של הבנה על החיים. נדמה לי שכאן, הקופסה יותר חשובה ממה שיש בה.
ליאורה כרם בת הששים ושתיים יורה ברמטכ"ל. או, מעניין. למה היא עושה את זה? רגע, לא כל כך מהר. משהו כמו ארבעים שנה לפני כן, בעלה של ליאורה נפגע מכדור של צלף ירדני ולאחר שבועות של תרדמת הוא מתעורר אדם חדש. לא, לא במובן הטוב, אלא כבוי, מנוטרל, מעוקר מכל יכולת לחוש או להביע רגשות. ליאורה מנסה לחתור את דרכה אליו, אך ללא הצלחה. החיים שלה מידרדרים והולכים, ותמצית קיומה דוהה ומאבדת את עוקצה. הם תכננו להביא ילד, ועכשיו אין סיכוי. הם רצו לחיות יחד, ועכשיו אי אפשר ממש לקרוא לזה חיים. באסה.
אז למה היא ירתה ברמטכ"ל? בגדול, התשובה היא "ככה". כן, נכון, היו לזה סיבות, בכאילו, כי הוא מייצג משהו, כי צריך שיהיה מישהו שאחראי, כי בהתכתבות הזאת בין המדינה שבחרה לכבוש את השטחים ב-67' ולעזאזל התוצאות המרות לבין המדינה הכובשת של שנת אלפיים ומשהו, מישהו חייב להיות אשם, כי מלחמה זה דבר מטופש וחיים נהרסים, וכי כולם בורחים מאחריות וכי... עוד הרבה דברים. אבל מעל הכול, אני חושב שליאורה כרם ירתה ברמטכ"ל כי אגור שיף חיפש ארוע מחולל מסקרן לספר שלו, והתנקשות תמוהה ברמטכ"ל הוא תירוץ לא רע לפוסט מורטם, גם אישי וגם לאומי.
אמנם בזכות הכתיבה היפה של שיף (שהכרתי כמרצה לתסריטאות בבצלאל) הצלחתי להתחיל ולסיים את הספר הזה במהלך טיסה אחת, לא-ארוכה במיוחד, לאמסטרדם, אבל אני לא משוכנע שזה מספיק. לא השתכנעתי במסרים שיש בו, ולא השתכנעתי שיש ממש ברעיון של הספר הזה. הוא ריאליסטי, אבל בד בבד הוא מופרך מהיסוד באותה מידה בדיוק. יש בו הכול, דמויות יפות ודימויים לא רעים, סיפור שמתרחש בכמה מרחבי זמן קריטיים לאורך שנות המדינה, אבל אז מה? זה לא מעניין. לא מעניין באמת. זה רק מספיק כדי להעביר חמש שעות בדרך לחופשה עם כמות ממוצעת של הרהורים, שגם הם מתפוגגים שבע דקות אחרי סחיפהול, ולאו דווקא מהסיבות שאתם חושבים.
****
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
פגשתי היום את אגור שיף בבצלאל, והוא אמר לי מין שלום כזה מבאס ופתאום נזכרתי כמה העולם הזה קטן
וכמה קל להעליב מאחורי המסך. לא ביקשתי סליחה משתי סיבות, הראשונה היא שבכל זאת, יכול להיות שהוא לא קרא את הביקורת או לא זיהה שאני הוא הכותב, והשניה היא... שבכל זאת אני עומד מאחורי הביקורת, כי זה מה שאני מרגיש ואין בי שום כוונה להעליב, בטח לא את אגור שיף שהוא בסך הכול כותב טוב ומעניין. ועכשיו זה יצא ממש צולע ומעאפן ומתחנף. פאק איט
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
:-)
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אולי יש ספרים שלא אמורים להשאיר בנו כלום...
בוא נמצא גם להם מגרה עם תווית שכזו
" ספרים מתפוגגים" העיקר שאת החופשה תזכור |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
ו-zooey glass, אני לא יודע אם יש פה אג'נדה ממש, וודאי לא אג'נדה פוליטית מובהקת, אלא בעיקר כתיבה שלא מצדיקה את עצמה לחלוטין.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
לא, יעל, זה רחוק מלהיות "סתם". זה לא העניין. ואפילו אם מדובר בכתיבה לשם הכתיבה, עם עוד כמה דברים על הדרך, זה לגמרי בסדר.
גם קראתי לא מעט דברים שהכתיבה המופתית הפכה אותם ליצירות מופת, גם אם העלילה או הדמויות היו פגומות. כאן פשוט לא השתכנעתי שזה מספיק או שיש כאן חוסר יומרה.
לאגור שיף, למיטב זכרוני, יש חיבה מיוחדת לריימונד קארבר. אולי הוא הולך עם החיבה הזאת רחוק מדי, למרות החוסר בניואנסים ותיאורי המצבים הגאוניים אצל קארבר. זה לא מספיק. |
|
|
zooey glass
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אז אתה אומר שלפעמים אג'נדה היא רק תירוץ.
אני מסכים. ואני מניח שזה משהו שדי מסגיר את עצמו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
מעניין.
גורם לך לתהות לגבי הסיבות לכתוב ספר "סתם". או לעשות מעשה "סתם". |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
מה מצויין בו?
הוא כתוב טוב, נכון. אבל מה הוא? מה נארג כאן? מה הנפקא מינה? לספר סיפור בשביל לספר סיפור ותו לא. קראתי את הביקורת שלך, והשווית אותו למאיר שלו. מאיר שלו? לא הבנתי איך. מאיר שלו כותב כמעט אגדות, אלגוריות, מלאות רומנטיקה והומור, ואין בהן שום דבר שמדבר באופן בוטה וריאליסטי כל כך על ישראליות ועל מאבקים. אם יש דמיון לשלו, זה אולי בהתבשמות העצמית מהכתיבה, ולשניהם יש במה להשתבח.
ונצחיה, השאלה הזאת נשאלת גם בספר, וזוכה למענה חלקי. התשובה היא - "ככה". וכבר חזרתי, לעזאזל. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אז למה הרמטכ"ל ולא שר הביטחון?
סתם. לא באמת משנה. תהנה באמסטרדם. |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
ספר מצוין לטעמי.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
