הדיון הזה ממש יפה במבט לאחור הייתי ממש רוצה לחקור את העניין מה הופך ספר לספר טוב.
בעיני יש מקום לחוויה אישית לתחושת ההתחברות- זה מה שגורם לנו להנות מספר. אבל זה לא בהכרח נובע מיכולת כתיבה מרשימה או עלילה מורכבת ובעלת משמעות. זה יכול להיות פשוט כמו שחגית ציינה- התרפקות על זכרונות מהטיול לברצלונה
אבל ספרות טובה או קלאסית דווקא לא מתהדרת בעובדה שקל לקרוא אותה.
אז מה הופך ספר למעולה?
מה אתם חושבים?

נכון, גלית.
זו שאלה באמת מעניינת- מה הופך ספר למצויין? ואני מסכימה עמך שיש ספרים שההסכמה לגביהם גורפת ואילו לגבי אחרים הדיעות חלוקות.
קשה לי לענות על השאלה הזו, ורק לקבל כך את פני הדברים :-)

מה שחגית
בערך
כי אני בהחלט מעריכה את הנגיעה בנפש , יתכן שסאפון יודע לכתוב נהדר , עובדה היא שקראתי עד הסוף (גם אם הייתה לי הפסקה ארוכה ממש באמצע) ואני מתארת לעצמי שהוא לא היה נוראי כי אז הייתי נוטשת וזהו אבל הוא בהחלט לא נגע בי, לא זוכרת את רוב העלילה ולא התפעלתי בזמנו.
זה די מעניין השאלה הזו - מה הופך ספר למצוין? כי הרי יש ספרים שיש עליהם הסכמה גורפת, הם נחשבים לקלסיקה ,רוב האנשים לא יגידו על החטא ועונשו - נניח- שהוא ספר גרוע (טוב נו אולי מחשבות דווקא כן יגיד) מקסימום יגידו - לא התחברתי אליו (זו אני) ולמה זה ? מאימת הציבור?

לא סנונית. לא.
הוצאתי את הכל מלבד את המשמעות שלו. את החד פעמיות שלו ואת הנגיעה שלו בנפש שלנו.
מצטערת אבל אני לא קראתי אף ספר שדומה לו.

אז מה נשאר חגית? אם הוצאת את העלילה, הכתיבה, את הסוף או את המשמעות שלו-
מה נשאר בספר?
את מדברת על נוסטלגיה, אני מבינה את זה, ועל רגש לא רציונלי, שזה גם בסדר
אבל זה לא הופך, בשום מובן שהוא, ספר למעולה

אני הרגשתי בחלק מסויים בספר סוג של "העתק, הדבק, שנה כמה מילים", קראתי ולא אהבתי.

ספר נהדר!

אולי אני יוצאת דופן...ולא אכפת לי שכך.
לאהוב ספר משמעו-
לאו דווקא לאהוב את העלילה, את הכתיבה, את סופו או את הדמויות שבו.
לאהוב משמעו להרגיש שמשהו בספר בכל זאת מיוחד, אולי כי הוא מקורי, אולי מסיבה אחרת.
אני אהבתי אותו, וגם כתבתי עליו ביקורת פעם.
אולי בגלל שנזכרתי ברגעים מאוד יפים מטיול מיוחד שעשיתי בברצלונה.
אולם, את יודעת, איש איש וטעמו...
וכאן זה באמת המקום להעלות דעות ותחושות שונות שלנו לגבי ספרים.

אין בעיה אפרתי כל אחד ודעתו האישית, כמו כן סגנון הכתיבה שהוא מעדיף לקרוא
אני תמיד שמחה לחדד נקודה עם התנצחות מילולית אבל לא התכוונתי לפגוע בך אישית כי אהבת את הספר או בסאפון ובסגנון הכתיבה שלו 
את דעתי אמרתי ותודה שהקדשת את הזמן לקרוא ולענות עליה

לדעתך, לא יוצא דופן, לדעתי, כן. יש פה דמוקרטיה בסימניה, וכל אחד מביע את דעתו. אז אולי אני לא ראויה לשפוט, אבל סאפון מוכשר באופן יוצא דופן (לפי עניות דעתי, כאמור).
ונכון, שפופולאריות לא מעידה על איכות, אבל במקרה של סאפון כן (ושוב, In my opinion...)

יוצאת דופן... לא הייתי אומרת אני לא מתכוונת לומר שהוא היה על הפנים או שהעיניים שלי נשרפו מהקריאה (את התיאור הזה אני שומרת לספרים *ממש* גרועים...) פשוט לא מאוד מרשים, סביר, ממש לא ראוי להתלהבות ולהתרגשות המוגזמת שליוותה אותו.

אני דווקא מאוד אהבתי את הספר.

לא שהוא מושלם, אבל בעיני הוא כתוב נהדר! אז גם אם הרומנטיות שלו עולה על גדותיה, הוא כתוב בכישרון כתיבה יוצא דופן.

גם אני מסכימה... לא מבינה את ההתפעלות הגורפת.

אני אתכן, סנונית וגלית.

מה שסנונית וניר
לא מבינה מה ההתלהבות הגדולה. ופעם שנייה בטוח שלא אטרח.

לא זכור לי שזה מסוג הספרים ששוה לקרוא שוב 
בדכ ספר שאני קוראת פעם שניה השאיר בי רושם- סגנון הכתיבה הסוחף או הרעיון המקורי של העלילה או קלסיקה. למרות שקראתי את הספר לפני שנה אני די בטוחה שהוא לא הכיל אף אחד מאלה...
אז תודה דן על ההזמנה, אבל לא.

הי סנונית מציע לך לקרוא שוב.
נראה שיש לך "פספוס" קל.

לחילופין סעי לברצלונה (אם עדיין לא היית) ואז נסי לקרוא שוב את ההספר.
דן-1

מסכים איתך. ספר חביב, לא יותר מזה.
הוא מגיע לשיא שלו הרבה לפני הסוף, ונותרים פרקים שלמים לקריאה לאחר שכל העניין בעלילה כבר פג.

את בטוחה שקראת את צלה של הרוח, מהמקסימים שבספרים?