“"הטבע אינו בנוי לספק הפי אנד.......אנחנו רק עונות, זמן, זריעה וקציר, חובות, עמל, כמה שבתות ודי". סיפורו של הזמן שחולף, דרך עיניהן של שתי נשים מיוחדות, באיטליה נטולת מימד הזמן של לודלי, המשייטת על גב ענן ושמציאות החיים פוגשת לעיתים את הדמיון. שתי נובלות מאוגדות בספר שלפנינו.
איטליה, בת ה- 20, עוזבת את המוסד שבו גדלה, ומגיעה אל משפחת מרציאלי בכדי לממש את יעודה, שלשמו הוכשרה, לשמש כמשרתת. במוסד חונכו הבנות לסדר ומשמעת, ולחיים של צמצום והסתפקות במועט, שנועדו לחנך את הגוף והנפש. המדריך לנערה היוצאת לייעודה במשפחה, שנבחרה עבורה, כלל, בין היתר, לא להרבות בשאלות, לא למחות, לא להתערב, לא להביע דעה, לקבל ולהשלים עם הדברים כמו שהם. פשוט להיות הזבוב שעל הקיר. ובאותה נשימה לדעת לגהץ, לבשל, לנקות, לקרצף אסלות ולהיות קשובה לרחשי המשפחה. בקיצור, מה שנקרא, תודעת שירות גבוהה, כה גבוהה שאיטליה מגיעה לשרות של שנה אבל נשארת בגלל החמלה. והמשפחה היא אב מהנדס, אם משועממת שמכלה את זמנה במשחקי סוליטר, ושלושה ילדים. כל ילד גדל להיות צעיר חסר מנוח, המחפש את ייעודו בעולם ובחיים. מריאנה, הבכורה, מחפשת בנרות אהבה, טנקרדי- עבריין צעצוע וג'ובאני- הסופר המתוסכל.
אנו לא יודעים דבר על חייה של איטליה, למעט העובדה שגדלה במוסד, שגם עליו לא ידוע הרבה. היא מספרת את סיפורה של משפחת מרציאלי כמשקיפה שקופה, הנוכחת- נפקדת בחייהם ואפילו בחייה שלה. הזמן חולף, ההורים מתבגרים, הילדים גדלים ועוזבים את הקן, החיים ממשיכים אבל עבור איטליה כאילו הזמן עמד מלכת, והמשפחה הבאה ממתינה לתורה כמו סרט נע.
בנובלה השנייה, "ענן", מריה, בת השבעים ושתיים, מגוללת בפני גבריאל, סוכן דירות, את סיפור חייה ואהבתה לאוגוסטו, בעלה. מריה גדלה לאב, פרופסור מכובד באוניברסיטה, אשר הועיד אותה למסלול חיים מלומדים. מריה, בת ה- 20, פוגשת באוגוסטו, במסיבת ילדים, בה שימש כקוסם, "הקוסם ענן". אוגוסטו, בן ה-35, חסר עבודה קבועה, המתפרנס כקוסם במסיבות וממכירת תמונות, חי במחסן עלוב והכי חשוב, דואג לא לחשוב יתר על המידה, שכן עבורו מחשבות הן סוג של מעמסה. בקיצור, לא בחור מהסוג שמציגים לאבא הפרופסור. והאב, כצפוי, אכן לא אהב את הקשר הנרקם בין בתו לליצן העצלן. אבל האהבה היא עיוורת, במיוחד אם אותו גבר גורם לך להרגיש כה מיוחדת. עד מהרה מבינה מריה כי אוגוסטו הוא עפיפון ללא חוט, שלא נועד לחיי התיישבות. ואפילו הולדת בנם, פייטרו, לא גורמת לו להישאר במקום אחד והוא נע ונד. הולך ובא, נעלם למספר ימים, לפעמים חודשים, ואז שוב חוזר אל מריה ובנם. אוגוסטו חי בעולם משלו, עולם הדמיון, אבל הדמיון לא ייצר פרנסה ראויה ומקור עיסוקה של מריה היה ההוראה. וכשראשו של האב בעננים ורגלי האם נטועות באדמה, גדל הבן, פייטרו, להיות קומוניסט אשר בז לחיי הקרקס של אביו.
שתי נובלות יפות הכתובות בצורה מעודנת ונוגה. לודלי, שוזר מטאפורות ודימויים, מה שמוסיף נופך לירי ורגש לטקסט, ואולי עוזר לגיבורה של "איטליה" להיחלץ מהמונוטוניות של החיים, ולגיבורה של "ענן" להבין את מקומה בחיים הבלתי צפויים "מתנדנדת תמיד בקצה של עלה, בתוך חיים שלא היו אלא טיפה בענן". ולי כקוראת, להעביר חווית קריאה נעימה ואפילו מפתיעה.”
