ביקורת ספרותית על איטליה, ענן מאת מרקו לודולי
ספר טוב

---

בספרו של מרקו לודולי קובצו שני סיפורים:

1. סיפורה של איטליה-עוזרת בית, שעל שמה נקראת הנובלה הראשונה בספר.
2. סיפורה של מריה-קשישה בת 72. הנובלה השנייה נקראת "ענן", על שמו המקצועי של אוגוסטו, קוסם ואיש בוהמה פרוע, אליו נישאה מריה.

בשתי הנובלות הדמויות הן נשיות וסיפורן מסופר על ידן בגוף ראשון.

איטליה הוא שמה של צעירה, בת עשרים ויתומה. בבית היתומים, בו גדלה היא הוכשרה להיות עוזרת בית לבני המעמד הגבוה. בהגיעה לגיל עשרים, בית היתומים שלח את איטליה לבית משפחת מרציאלי.

הזוג מרציאלי נחשבו כזוג נאה. הוא-מהנדס שניראה רזה, והיא בלונדינית חסרת ביטחון.
למשפחה שלושה ילדים:
מריאנה – בת 12, תלמידה שקדנית שמחברותיה היו ללא רבב, אך ציוניה לא הרקיעו שחקים.
טנקרדי-שמנמן, ילד לא רגוע שתמיד חזר על שיעוריו מספר פעמים.
גובאני-בן 5. ילד בלונדיני, חצוף שכינה את איטליה במפגש ההכרות הראשון "מכוערת". שובב שביצע את שיעוריו בדקות ספורות, וזכה תמיד בציונים גבוהים.
איך הילדים נראו לאיטליה במפגש הראשון?
ציטוט עמוד 6: "הם נראו לי כמו שלושה חרקים, אחוזים במקור של החיים." (אהבתי את התיאור המטאפורי הזה).

איטליה העבירה את יומה בבית משפחת מרציאלי בתחזוקת הבית: בישול, סידור חפצים, גירוש האבק, טיפול בילדים וכו.
ציטוט עמוד 8: "אסור שתישאר אפילו מולקולה של לכלוך".
בתום יום העבודה היא הייתה שבה לחדרה ומתפללת...

בנובלה המקסימה הזו, איטליה מלווה את הזוג מרציאלי וילדיהם במשעולי החיים. נישואין, עזיבת הקן המשפחתי, משברים ועוד. בסך הכול הייתה זו משפחה "משעממת", כשאב המשפחה מהנדס, מסור לעבודתו, ומתואר כאדם הגון, ישר, וקשה עורף, ואילו אם המשפחה, בילתה את רוב יומה, במשחקי סוליטר, שופינג, שיחות טלפון בטלות, ניחוש העתיד בעזרת קלפים, סרטים וכו''.

מרקו לודולי מטיב לתאר מטאפורית את עזיבת הקן על ידי הילדים... ציטוט עמוד 76: "כעבור כמה חודשים עזב גם ג'ובאני את הבית, הוא החליק החוצה כמו במתוך אינרציה, בדומה לתנועה החשאית, המנתקת אבנים בהרים. גוזלי דרורים עוזבים את הקן, ילדים עפים להם, משפחות מתפזרות בעולם, זהו חוק הטבע, היה עצוב אילו היו כולם נרקבים בחמימות של גומחה מרופדת בקש."

משפחת מרציאלי-משפחה בורגנית מסודרת שחיה ללא יעדים, ערכים, ואהבה. למרות זאת, מה קורה לילדי משפחת מרציאלי בתוך המבנה הזה?

הבת-קופצת ממיטה למיטה וכמהה לאהבה, בן שמסכן את עצמו ורודף אחרי כוח וממון, ובן אחר שרוצה להיות סופר, אבל זה לא בדיוק מצליח. איטליה צופה, לא שופטת ומספרת לנו...

החיים ממשיכים... כאשר כל אחד מבני המשפחה פנה לדרכו, וההורים כבר לא בין החיים, איטליה חוזרת לבית היתומים. במוסד קיבלו אותה כאילו נעדרה רק לשעה. וכל מה שהיא חשה "תוגה מתוקה בשל אי-הצדק המשונה של חיי האדם" (עמוד 101).

כתבתי שהחיים ממשיכים ... נכון? וכך הנובלה מסתיימת: לפני שאיטליה פנתה לשנת לילה נמסר לה פתק עם כתובת של משפחה חדשה...

הייחודי בנובלה זו שאיטליה סיפרה את סיפורה, אך אנחנו כקוראים לא ידענו עליה דבר. לעומת זאת בנובלה השנייה, מריה בת ה-72 כן חושפת את עברה בסיועו של גבריאל-מתווך הדירות, הרווק והצעיר.

בסיפור השני: "ענן" המספרת היא: מריה סלביאטי. אישה קשישה עם היסטוריה של מורה למדעים וביולוגיה בבית-ספר תיכון.

מריה הרגישה חובה לספר את סיפורה לפני שהראש שלה יתרוקן. והיא משחזרת ומגוללת את חייה לגבריאל ממשרד התיווך "זמן לבתים", שאמור למכור את ביתה שגדלה וחיה בו בילדותה ובתקופת נישואיה. היות והבית נמצא מחוץ לעיר, גבריאל היה מסיע את מריה בכל יום למקום, ושניהם יחדיו המתינו ללקוחות שהתעניינו ברכישת הבית.

בעלה-אוגוסטו ששמו המקצועי קוסם היה "ענן", וזה כבר 30 שנה הוא לא איתה. היא מודה, שאת אביה הפרופסור אהבה יותר מאשר את אימה.

את אוגוסטו בעלה היא הכירה במסיבת ילדים. הוא למד רפואה, אך עסק בהצגות קוסמים ולהטוטים. אוגוסטו הצטייר כאיש בוהמי שלא השתלב עם חיי המסגרת הנורמטיביים. לזוג נולד בן-פיטרו. פיטרו למד הנדסה, נישא ועזב למונטריאול. לפיטרו נולדו שני ילדים, הוא התגורר בקנדה, ויתר על העיסוק במקצוע שעבורו עמל, ועבד במפעל לגומי של חמו.

מריה באופייה הזכירה במעט את משפחת מרציאלי המסודרת. מעניין שהיא בחרה להינשא דווקא לאיש בוהמה, הפוך מאופייה לחלוטין. מריה מצאה בחייה את שביל הזהב, בין "הסדר" שגדלה עליו ל"אי הסדר" של בעלה.

בשתי הנובלות הדור הצעיר בחר לעזוב את הבית, לפנות למקום אחר, ולחיים חדשים.

אהבתי את המטאפורות והדימויים שהעשירו את שתי הנובלות, כשבתוכן הסופר שיזר יפה תובנות חכמות ועמוקות.

ספוילר "בקטנה" : השם גבריאל/ה – לא לחינם מצוין בשתי הנובלות.

נהנתי משתי הנובלות, ואני תקווה שיתורגמו ספרים נוספים מכתב ידו הייחודי של הסופר מרקו לודולי.

אהבתי את הכתיבה המשובחת, הקולחת, והשקט שמחלחל תוך כדי קריאה.

ממליצה בחום.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על איטליה, ענן