לאחר העדרות קלה בביקורות אני חוזר לביקורת נוספת.
אני מודה ומתוודה , אני לרוב המוחלט כלל לא קורא סיפורת.
רוב ספריי הם בנושא מתח ובילוש , המון מדע בידיוני ואפוקליפסות , לאחרונה גם רומנים שהחלו להתחבב עליי.
אם מישהו היה אומר לי שאני עומד לקנות ספר מהסגנון הנוכחי היה בטח אומר שחטפתי איזו דלקת שהטיסה את ראשי מהקצה לקצה.
כשלקחתי את הספר לידיי וקראתי את התקציר היה משהו בו שמצד אחד נורא רצה אך בה במידה גם לא.
אז כן קניתי , וכן כן קראתי. ולא חטפתי שום דלקת לפני הקריאה ששיבשה את מחשבתי או שכלי.
יש משהו נורא זדוני בנו כשאנו ילדים.
לא משנה מי יגיד מה אנחנו כילדים יכולים להיות נורא פוגעניים בזולת.
אני זוכר את עצמי כילד וזוכר תקופות שהיינו מתאספים בקבוצות של בנים , שנים יותר מאוחר כבר עם בנות גם כן ומשחקים לנו המון משחקי ילדות.
שיחקנו גולות , וגוגואים , מחניים , ותופסת , 5 אבנים , 7 אבנים , לעיתים משחקי גומי עם הבנות , קלאס ומה לא.
ותמיד זכורות לי התקופות בו היו ילדים שלא רצינו שיהיו עימנו , כל אותם ילדים דחויים ( חנונים שהיו מושא לצחוק).
וגם אני שאומנם לא היה מעליב באופן אישי , הייתי שותף בזה שלא מנעתי מהמקובלים את הלעג כלפי החנונים.
הלכתי לי אחרי העדר והיה לי טוב שהייתי חלק מאותה קבוצה מלוכדת.
אותה חוסר אכפתיות שלי לא הייתה בעצם שונה מהמקובלים המציקים , וגם לא שונה מההתייחסות של אמיר בזדוניות שלו כלפיי חסן.
על האנוכיות שלי כילד אז אני רק יכול באמת להצטער כיום , כי אז באמת ובתמים לא הבנתי שהייתי רע בעצמי באי הרצון שלי לנסות לשנות תהליכים.
וכמו חסן ואמיר זו הייתה התקופה הכי טובה והכי חופשית הקיימת כילדים בה היינו מעיין מלכי העולם , שלא צריכים לחשוב על דבר מעבר למשחקים והנאה צרופה , להבדיל כמובן את חסן שלא היה בדיוק שווה ערך מול אמיר.
רודף העפיפונים הוא סיפור כואב , דריכה על פצעי עבר מדממים , על חוסר התחשבות בחברות.
חסן ואמיר לא נולדו שווים וככאלה ההתייחסות של אמיר כלפי חסן הייתה במצבים רבים זדונית עד כאב.
שוני שנקבע מלידתו ונגזר על חסן עוד בהיותו בבטן אמו.
תהליך זה חרץ את דינו של חסן בכל. ולמרות כל זאת חסן ראה באמיר דמות מעוררת הערצה , וחברותו שנמדדה לא פעם בילדותו עברה פעם אחר פעם את מבחן הנאמנות , בו אמיר כשל לעומתו פעם אחר פעם.
והגלגל בחיים אוי כמה שהוא מכה !!! את מה שזרע אמיר בילדותו , זרע הפורענות מכה בו עד בלי דיי בבגרות.
מודה אני שכשנודע לאמיר על ....... של חסן שטפו דמעותיי את לחיי כברז איתן.
ספר דרמתי , עוצמתי עד כאב , ולמי שלא קרא הוא מומלץ עד בלי די.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
