ביקורת ספרותית על סירת ההצלה מאת שרלוט רוגן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 במאי, 2015
ע"י נצחיה


בניגוד להרגלי, אני לא אתחיל את הסקירה בסיפור מניסיוני האישי. אין שום דבר בניסיוני האישי שקרוב לדברים המסופרים בספר הזה. כל הקריאה בו היא תיאורטית לחלוטין עבורי.
אונייה מפליגה באוקיינוס. לפתע יש תאונה, או סערה, או בעייה אחרת, והאונייה עומדת לטבוע. נוסעי הספינה מנסים להציל את נפשם ונמלטים לסירות הצלה. חלק מצליחים, חלק לא. לא רק הטיטניק, ההיסטוריה מלאה בסיפורים כאלה. וגם הספרות. ספרות ההישרדות מבוססת בדרך כלל על סיפורים טובים, מעוררי השראה אפילו, בהם הגיבורים מתגברים על כל הקשיים ושורדים.

את כל הסיפור מספרת גרייס וינטר. וינטר היא צעירה בת עשרים ושתיים שנישאה להנרי בסתר ובלי ידיעת משפחתו, והם היו בדרכם חזרה לאמריקה, כדי להתייצב בפני המשפחה האריסטוקרטית. הנרי מסדר שגרייס לעבור לסירת הצלה. הוא עצמו מת. גרייס שורדת שבועות של שהות בסירה צפופה, שכנראה תוכננה לכמות אנשים קטנה מזו שהיתה עליה, לים רגוע יותר, ולתקופה קצרה בהרבה. בהגיעה חזרה לארצות הברית מוצאת את עצמה גרייס במרכז דרמה משפטית ובה היא מואשמת, יחד עם שתי ניצולות נוספות, ברצח בכוונה תחילה.

הדמות של גרייס וינטר מלאה בסתירות פנימיות. היא חלשה וגם חזקה מאוד. עצמאית ופסיבית במקביל. ניתנת למניפולציות ובה בעת אופרטוניסטית. מבינה דקויות פסיכולוגיות ואטומה לחלוטין. לא מדובר בדמות עגולה ומורכבת, אלא בדמות לא אמינה. חוסר האמינות אינה נראית כמו בחירה ספרותית ליצור מספר לא מהימן, אלא חוסר אמינות סתמי, שאין מחשבה מאחוריו.

הסיפור הוא סיפור אמיתי, לא במובן שהאירועים בו התרחשו באמת (אם כי סיפורים דומים התרחשו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה) אלא במובן שמעקר את ההילה של סיפורי הישרדות בידיוניים. על פי רוב ברור שכל האנשים כצוות מתגייסים למשימת ההצלה, ותורמים כל אחד מכוחותיו, על מנת שכולם ישרדו. אלא שבמציאות יש זרמים תת קרקעיים רבים, ומצב של קור, חוסר שינה, ורעב עשויים להחריף רגשות כעס ותחושות פרנויה הדדיות. השאלה העיקרית שהספר מעלה, היא האם אפשר בכלל לשפוט. האם שופט ומושבעים הניצבים על אדמה יבשה ואינם בסכנת חיים מסוגלים לדון בדברים שנעשו בלב ים, בתחושת אסון? האם אפשר לשפוט החלטות אינסטינקטיביות המתקבלות בהנף רגע? האם אפשר לשפוט סיטואציה טראומטית שכזאת ולבוא בטענות עונשין אל מי מהניצולים ממנה?

מדהימות במיוחד הן שאלות התובע בתחילת המשפט של וינטר ושתי האחרות: "ומדוע שרדתן? מדוע לא נכנעתן שלושתכן לקשיים? מדוע לא הפכתן להיות חלשות או חולות כמו רבים אחרים בסירה? והאם לא היה ראוי שהחזקים באמת יקבלו החלטה נאצלת ויקפצו למים כדי להציל את האחרים?" בעיקר מדהימה השאלה האחרונה, המשקפת בעיני מוסר מוזר ביותר. אבל הוא גם עבר כחוט השני במהלך ימי ההישרדות של הסירה עצמה: החלשים קיבלו הגנה מיוחדת, והיתה ציפיה להקרבה עצמית של החזקים. אלא שהחזקים הם אלה שיכולים לסייע לשרידת הסירה כולה, ועל כן אין בהקרבה העצמית שלהם היגיון רב, כי בלעדיהם עשויים גם החלשים למות, ולא נעשה כאן כלום. אלה דילמות לא פשוטות בכלל. כמובן שאם יש סירות הצלה לכולם, ואם הצליחו להזעיק את כוחות ההצלה בזמן, ואם בסך הכל מדובר על שהות של יום או יומיים קשים, הסיפור שונה לחלוטין. אלא שלא זה הסיפור כאן.

אז הסיפור טוב, אבל הוא לא טוב מאוד, בעיקר בשל חוסר היכולת להזדהות עם דמות המספרת והתחושה שעוברת עד הסוף שהיא לא מספרת הכל. וזהו.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
רץ - תודה.
וזה נכון מאוד. יש סיטואציות שקשה מאוד לשפוט אותן כשנמצאים מחוץ להן. בעיקר סיטואציות מלחמה שקשה לשפוט בעת שלום.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי - את מוזמנת לקרוא ולספר על התרשמויותייך.
התקציר היה מרתק. לכן לקחתי את הספר מלכתחילה.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יעל הר - תודה על תגובתך.
לטעמי יש מצבי קיצון שבהם אי אפשר לשפוט כלל, על אף שיש לאנשים דמיון ויכולת מופשטת להעמיד את עצמם בסיטואציות קיצוניות. כל מה שיש לבית המשפט, הם עדויות של אנשים שהיו בסיטואציה, אבל כולם תחת השפעה קיצונית של טראומה קשה, ולכן בהכרח עדותם אינה אמינה.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
זשל"ב - מה קרה? הכל בסדר? לא מתאימה לך תגובה כזאת.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
דן סתיו - תודה.
רץ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יופי של ביקורת - סיפרי הסטוריה רבים עוסקים בסוגיה איך אנשים מעולם נורמלי - יכולים לשפוט אנשים שבאו מעולם לא נורמלי לחלוטין
אפרתי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מרתק. אולי הספר פחות, אבל גם הוא מסקרן.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מעניין מאד. ובעניין השיפוט יש כמובן שתי אסכולות: האחת אומרת שרק בעלי ניסיון יכולים לשפוט. האחרת מאפשרת גם לחסרי הניסיון שיפוט - בזכות הדמיון. וכשצריך להחליט, כל אחד לוקח את הצד שנוח לו באותו רגע...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
לא מעניין אותי
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
נצחיה ביקורת מצוינת ומעוררת מחשבה
נצחיה (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
עמיר, זה תלוי איזה ספר.
"בעולם לא מתוקן" נקרא במשך כמה שבועות ארוכים. בכל פעם קצת.
את שאר הספרים קראתי בשבוע האחרון, כי הייתי חולה, ומשתעלת. כך ששינה או אפילו שכיבה לא באו בחשבון בכלל. כל שנותר הוא לקרוא.
(וכן, יש עוד כמה סקירות ב"קנה").
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
התרשמתי - איזה הספק.. יש לך ממוצע קריאה של ספר בשעתיים ? :-) אמנם סיפרת פעם, אם אינני טועה ולא זוכר איפה על יכולת הקריאה המהירה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ