ביקורת ספרותית על סירת ההצלה מאת שרלוט רוגן
ספר בסדר

---

#
את הספר הזה קראתי בהרגשת חוסר נוחות ותסכול. על פניו הסיפור מעניין. הוא מתחיל בסירת הצלה, בה מוצאים את עצמם 39 ניצולים, שמשקלם קצת גדול על הסירה, אחרי טביעת אוניית הנוסעים בה שטו, פחות או יותר ברגע בו פרצה מלחמת העולם הראשונה. גרייס, המספרת את הסיפור, היא נשואה לא מכבר, שהשיט מאנגליה לאמריקה היווה את ירח הדבש שלה. אנחנו גם יודעים, הודות לפרולוג, שגרייס שרדה את המסע בסירה, ושהיא עומדת למשפט בניו-יורק. רק לקראת שלישו האחרון של הספר מתברר לקוראת על מה הועמדה גרייס לדין.

סיפורי הישרדות מדהימים קראנו ושמענו לא מעט. נראה שאנחנו מתרכזים (בצדק) בהישרדות ולא במה שסביבה, המאתגר קשות את הדרך בה אנו חושבים על חוק ומוסר. לפעמים שומעים, בין השורות, על דברים קשים שעשו ניצולים בדרך להישרדותם. לא נראה לי שאפשר לשפוט אנשים שמצאו את עצמם בנסיבות קיצוניות, אפילו על מעשים שבכל מצב אחר היו נחשבים לפשע. הישרדות היא הצו הביולוגי החזק ביותר, הטבע מכתיב מעשים שהיו נחשבים בלתי אפשריים במצבים רגילים.

נראה לי שרוגן לא הצליחה למרכז את הסיפור אותו היא מספרת. היא זורקת מדי פעם פתיונות סיפוריים מעניינים, שאינם קשורים לסיפור המרכזי, ואינם מפותחים. היא גם מרבה בהגיגים פילוסופיים-חברתיים שקוטעים את הזרימה הסיפורית.

בידיים של סופר טוב יותר, סיפור כזה היה יכול להיות מעניין מאד. חבל.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על סירת ההצלה