לאחר הקריאה המהנה של ספרה "הביטו על הצד שמח" החלטתי לנסות עוד מספריה. גם פה יש כבאי לוהט (דניאל הכבאי הלוהט) ורופאים (שון ואשתו), אני יודעת שגם בספר "אם כבר מדברים על זה" יהיה רופאים, אולי יהיה עוד כבאי לוהט.
בכל מקרה, הספר הוא אותו וייב, ונהניתי גם ממנו.
העלילה לא תמיד היממה אותי אבל סיימתי את הספר בהבנה שהדמויות הן העוצמה.
שני ציטוטים שאהבתי:
- "מה שבאמת רציתי זה שהזמן יעבור מהר קדימה, עד לרג

ספר מצוין, לא בטוחה אם אהבתי יותר את 'הביטו על הצד השמח' אבל שניהם מצוינים. שמחה שגיליתי את הסופרת הזו.
ציטוט שאהבתי: הסופרת מציגה את מקום המגורים של הגיבורה "סקאפר איילנד, מיין, נקרא על שם קפטן ג'דדיה סקאפר, רב חובל של אוניית ציד לווייתנים, שעזב את ננטקט אחרי שהפסיד בבחירות למועצת הכנסייה. הוא הגיע כדי ליישב אי משלו ולהראות לננטקט מאיפה משתין הדג. נראה שלננטקט לא היה ממש אכפת" (הסופרת מציגה לנו א

ספר מקסים ומצוין.
הספר מתחיל כרומן רומנטי, דיי מהר עובר לתחום ספרות הנשים ואז מתמקם לו איפשהו בין לבין, עם נטייה גדולה יותר לספרות נשים.
בספר יש שלושה זוויות ראייה (pov); לארק- רופאה צעירה בהתמחות. אלי, אמא של לארק וג'וי, בעלת הבית של לארק. אנחנו מבלים יותר זמן עם לארק ואמא שלה, אבל לג'וי היה את הסיפור הטוב ביותר, היה לי עצוב עבורה.
אומר שהספר הפתיע אותי בבחירת בן הזוג, בעיקר כי הוא התחיל כרומן רו

אישה מתעוררת בחדר מיון, לאחר שפגע בה רכב, ומגלה לעצמה שהיא לא חיה את החיים שהיא רוצה, שהיא לא שמחה, ושבאופן כללי היא רוצה לעשות כמה דברים לפני שהיא מתה. אז היא לוקחת את החפצים שלה ואת עצמה וחוזרת לבית שבו גדלה, על אי, במטרה להתפייס עם המשפחה וליישר את הקצוות הדוקרים שגרמו לה לעזוב בסערה בסוף התיכון.
כשהיא מגיעה לאי מתברר שהזכרונות נשכחו אצל רוב האנשים, והם חיים בעיקר אצלה. היא פוגשת את החברים, את

אני אוהבת את הספרים של <mark>היגינס</mark>.
קל לי להתחבר לדמויות שהיא יוצרת והכתיבה שלה כל כך נעימה לי.
אז הספר מגולל את סיפורן של שתי אחיות, חורגות, בשנות ה-30-40 לחייהן.
הן לא קרובות, מעולם לא היו, אך הן גם לא שונאות אחת את השנייה. פשוט... אין קירבה.
ואז מתרחש אסון בחיי קייט, האחות המבוגרת והמיושבת יותר והאסון הזה מטלטל את חייה מקצה לקצה.
אינסיילי, הקלילה והמתוקה מתגלה כ"יעילה".
יותר מזה- היא תומכת ב

ספר מיוחד ומרגש מאוד. דבר ראשון שמעיד על כך הוא העובדה שלקח לי כמה ימים לכתוב את הסקירה הזו כי כנראה הייתי צריך לעכל את החוויה וזה לא קורה לי בד"כ.. העלילה מסופרת לסירוגין בשתי נקודות מבט וזמן- מנקודת המבט של ג'וש לאחר מותה של לורן ומנקודת המבט של לורן ומכתבים שהיא כותבת לאביה המת מתקופת הגסיסה שלה ועד לטרום גילוי המחלה. שתי נקודות המבט היחודיות האלו הוסיפו נופך מיוחד מאוד לספר המרגש והעצוב. תקופת

אז אתמול סיימתי את הספר הזה,
שמספר על שתי אחיות, מאותו אב שבמשך השנים שמרו על דיסטנס אחת מהשנייה,
אחת קרירה, אסופה ומאופקת, רווקה בת 39 נושקת ל40,
משתפת במסע החיפוש, המתיש והמעייף אחר האחד שלה וגם- רוצה מאוד להיות כבר אמא.
השנייה חמה, חברותית, לבבית ומרצה מדי. וכבר עשור עם אותו בן זוג, כבר רוצה להתפקע מרוב המתנה להצעת נישואין שמתמהמהת.
אחת דקת גזרה, צלמת.
השנייה עגלגלה וחובבת בגדי וינטג' ו