ביקורת ספרותית על אף בלא כתובה - סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן מרַבְּקה מאת יגאל שחר

---

לושיה גולדפינגר-שן, כיום שרה פלר הינה אחת מתוך מעט ניצולי השואה שנותרו עוד בחיים לספר את סיפורם. לושיה היא עדה מיוחדת במינה, זאת בשל העובדה שבזמן המלחמה היא עבדה במעוז הנאציזם שבעיירת הסקי והנופש, רבקה.

בתחילה לושיה עוד זכתה להיות עם משפחתה, אך בהמשך אחיה ואביה ברחו והצטרפו ללחום עם הצבא הפולני, כך שהיא נשארה עם אחיה הנוסף ואימה. אך עם הזמן, גורלם לא שפר עליהם וכל אחד מבני המשפחה היה צריך להילחם על חייו, מלבד על חיי משפחתו וכך יצא שדרכי המשפחה נפרדו.

כפי שכבר ציינתי, לושיה הינה עדה מיוחדת במינה ובזמן שהותה ברבקה ובעזרת עבודתה הצליחה לאכסן בראשה זוועות רבות והתוודעה לשיחות, החלטות, מראות ואירועים שלא נתנו לה מנוח והיא נשבעה להעביר את זה הלאה בבוא היום. וכך, אחרי תלאות רבות, מדינות וזהויות אינספור אותם עברה על מנת לנסות להציל את עצמה ועל הדרך גם עוד מספר נפשות היא הגיעה לארץ ישראל, שם הצליחה להתחבר לאביה שנותר בחיים ובהמשך גם לאחיה היחיד שנותר בחיים. לושיה מסרה את עדותה מספר פעמים והינה הגיע גם היום המיוחל והיא הייתה העדה המרכזית במשפט נגד אחד הפושעים הנאצים הבכירים ביותר שהיו ברבקה, וילהלם רוזנבאום – אדם שאחראי על רוב הזוועות שלושיה חוותה וראתה. בעזרת עדותה רוזנבאום נשפט ונידון למאסר ממושך ללא חנינה.

שם הספר הינו 'אף בלא כתובה' – לושיה ויחיאל שן נישאו בטקס פשוט ולא חתמו על אף כתובה ועם זאת הם נשארו נאמנים אחד לשניה וניסו בכל כוחם לעזור אחד לשני להינצל מהתופת. אך משמעות נוספת יש לשם הספר. לושיה, בעת ניסיונות הבריחה שלה עזרה להציל גם נפשות נוספות, זאת ללא שום תמורה, תוך כדי כך שהיא מסכנת את חייה עצמה וללא מחשבה האם הדבר טוב לה. הכתובה היא בעצם הסכם נישואים, כתב התחייבות בעל תוקף רשמי, אך גם בלי הכתובה, בלי כל התחייבות לושיה הציעה את עצמה כעזרה.

כפי שחלקכם כבר למדתם להכיר אותי ואת הטעם הספרותי שלי, ידוע שאני אוהבת לקרוא עדויות של ניצולי שואה ובכלל ספרים הנוגעים למלחמת העולם השנייה בכלל ולשואה בפרט, על כן בשבילי כל ספר כזה הוא חשוב מאין כמוהו. אין כאן המלצה או אי המלצה, כל אחד מאיתנו יכול לקרוא ספרים מהסוג הזה באם הדבר מתאים לו או לא. לדעתי, הספרים הללו, העדויות האלו חשובות וקריאתם והעברתם הלאה הוא עניין משמעותי מאד. לכן, קראו, תפנימו והעבירו זאת הלאה.

כפי שלושיה אמרה בעדותה שאלו שאומרים 'לזכור ולא לשכוח' לא חוו את הזוועות האלו מעולם ואילו היא זאת שעברה וראתה במו עיניה רוצה לשכוח זאת מעברה – אך אנו כאן, בני הניצולים, בשביל שזוועות אלו לא ישכחו מהעולם לעולם, הכל כדי שאסונות כאלו לא יחזרו שוב.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על אף בלא כתובה - סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן מרַבְּקה