ביקורת ספרותית על מלכים ג' מאת יוכי ברנדס
ספר טוב

---

מלכים ג' הוא פרשנותה החצי מבוססת חצי בדיונית של יוכי ברנדס לסיפורי וגיבורי התנ"ך, בעיקר אלו שעלילותיהם נפרשות בין דפי מלכים א' וב' - שאול מלך ישראל הראשון, דוד בן ישי, שמואל הנביא, ירבעם המורד, מיכל הנסיכה וכו'.
ניגשתי לספר הזה בזהירות כפולה- גם עקב נסיון לא מוצלח עם ספריה של ברנדס בעבר, וגם בגלל הסלידה הדתית שלי מכל עיוות ואדפטציה אישית של סיפורי התנ"ך, למרות קריאה ב'האוהל האדום' של אניטה דיאמנט ו'מעשה תמר' של שולמית אברמסון, הפורשים גם הם פרשנות חובבנית ושונה לסיפורי התנ"ך, שהיו נחמדים.
בדיעבד הסתבר שמחשש אחד שלי התבדיתי, אך מהשני לא:
נקודת התורפה בספריה של יוכי ברנדס, לדעתי, היא בדרך כלל העלילה. צולעת, מזדחלת ומעט חולנית או מעוררת אנטיפתיות - כך הייתי מתארת בד"כ את העלילות שלה. אך בספר זה נראה שהיא מתקנת את העוול שעשתה לכתיבתה המצויינת בכל ספריה הקודמים ופורשת בפנינו עלילה מופלאה, מעניינת ומרתקת שכמעט ולא הצלחתי להוריד מהידיים. ההתחלה הרגישה לי אמנם מוכרת וצולעת כתמיד למרות התפאורה המרתקת של ימות התנ"ך, אך עם ההתקדמות בספר שקעתי בו יותר ויותר וגם העלילה הפכה מפותלת, מרתקת ומרגשת יותר. למרות שהיא בוחרת באותה תבנית כהרגלה - גיבור העובר שינוי משמעותי שבעקבותיו הוא זוכה לשמוע סיפור מאלף ומלא גילויים מדמות מנחה בחייו - כאן סיפורו של הגיבור אינו חלש ומיותר, וגם סיפורה של הדמות המנחה טוב וסוחף הרבה יותר מבדרך כלל.
מצאתי את עצמי שוקעת בספר ונשארת איתו בין קריאה לקריאה, וגם הרבה אחרי סיומה.
החשש השני, לעומת זאת, זה הנוגע לעיוותים של התנ"ך, התברר כנכון - ברנדס לוקחת דמויות טובות והופכת אותן לרעות, חכמות לטיפשות ושוליות למרכזיות. תוך כדי קריאה אתה מוצא את עצמך רוחש שנאה עזה לגיבורי ילדותך, מעודד כנגדם את הגיבורים שלפני כן הכרת כלא משמעותיים, דקדנטיים וחסרי אופי. למרות ההבטחה על גב הספר שהעלילה מבוססת בחלקה על דברי חז"ל נהיר כי רובה פרי הדמיון, החלומות והפרשנות האישית של הסופרת בלבד, מה שקצת מטריד עקב ההשפעה הקשה שיש לספר הזה על התודעה התנ"כית של קוראיו.
בקיצור - ספר מקסים, מרגש, טלבנובלי במקצת אך אנושי ומולץ בחום (למי שידע לקחת אותו בערבון מוגבל).

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על מלכים ג'