ביקורת ספרותית על וכי נחש ממית מאת ישראל סגל

---

אינני יכולה להגיד שהספר יפה. ההיפך הספר עצוב וכואב מאוד.
ישראל סגל מספר את סיפורו האישי.
ישראל נולד למשפחה הלא נכונה, ילד עדין ומוכשר. מספר על ילדותו הקשה, על "הצדיק" שנולד לפניו, על אחיו הקטן שנמסר למוסד ועל אחותו היחידה.
בבית אם ממורמרת וקשה, אב קשה, קמצן, מורד, עובד בחנות דגים משלו.
משפחתו של ישראל היו דתיים מאוד. ישראל החליט לחזור בשאלה ולכן משפחתו מנדה אותו, ובמיוחד אחיו הצדיק. שנאת אחים כך מתאר ישראל סגל את כל חייו לצד אחיו הבכור. שנאת אחים סיבה לחורבן המקדש. איך אפשר לשנוא אח שהוא דם מדמך?
כאבתי כשאביו היה על ערש דווי ובקשתו האחרונה היתה לראות את בנו, הצדיק לא אפשר זאת, ולכן האב נטמן עם כאבו, וישראל נשאר עם הכאב עד היום.
הדבר היחיד שבלבל אותי בקריאה מדוע "לא קוראים לילד בשמו"? במשך כל הספר הסופר נמנע מלהזכיר את שמות אחיו. לא הבנתי מדוע?
לצערי הסיפור של ישראל סגל מזכיר את סיפורם של צעירים מבית דתי אשר החליטו להתגייס לצה"ל ולחזור בשאלה, ומשפחתם מנדה אותם ואפילו יושבת עליהם שבעה (שלא נדע מצרות). החיילים האלה פשוט מסכנים הם בודדים ללא משפחה וחברים, ללא תמיכה ועידוד, אני מקווה שצה"ל תומך בהם ולא נוטש אותם.

» ביקורות נוספות של חנוש
» ביקורות נוספות על וכי נחש ממית