ביקורת ספרותית על וכי נחש ממית מאת ישראל סגל
ספר מעולה

---

אתמול לקחתי את בני למספרת גברים לא רחוק מביתנו.
חלל מרווח עם מסכי טלוויזיה ענקיים וחנות לממכר מוצרי קוסמטיקה ממותגים, הכל לבני המין החזק. המקום נראה כמו בר ספורטיבי ממוצע, אטרקטיבי הנותן שרות לבנים מכל הגילאים ומשדר תכניות ספורט להנאתם של הממתינים בתור.
ישבנו הבן ואני בכיסאות נוחים למדי אל מול מסך ענקי וצפינו בערוץ ה UFC המעביר תחרויות אגרוף.
הבטתי על המסך ודוק שעמום החל לעלות בעיני: רוסיה נגד שבדיה, שני בלונדיים שריריים מנסים להכניע זה את זה, ביג דיל.
הסוללה בנייד שלי הייתה על אחוז אחד. אם אפעיל כעת את אפליקציית הקריאה, ישבוק חיים תוך זמן קצר ואין מצב שאני מגיעה הביתה ללא וייז (7 שנים באוסטין ואפילו לסופר אני טורחת להפעילו).

חיכיתי בחוסר חשק לקרב הבא:
מתמודד אמריקאי בשם דן הנדרסון מול לוחם ברזילאי: מאוריציו שואו-גאן. סקרתי את המתמודדים והתחיל להיות לי מעניין.
הברזילאי רגליו חזקות, בטנו רופסת קמעה ומבטו מהורהר ולא ממוקד. האמריקאי, שרירי, מפותח, מפוקס ובקיצור: סוג של "מאדר-פא*&"
התיישרתי על כסאי, קשרתי את התלתלים הסוררים וחיכיתי לסימן מהשופט. הארה"בי תקף ראשון, השוויץ בשריריו ותנועותיו ונהם לעבר המתמודד שממולו. הוא כיוון לבטן ולכתפיים וחבט בו בחדווה כמעט. הברזילאי, זהיר משהו, חיכה להזדמנות נאותה ולא הצליח לפרוץ. במחצית הסיבוב הראשון הצליח השחצן לפרוץ את הגנת יריבו, כוון אגרוף לעינו השמאלית של "שואו-גאן" ועד מהרה פרץ קילוח דם מגבתו.
הוא נסוג לאחור, קצת המום, נוזל החיים גולש על חזהו במהירות ונספג בתחתוניו הלבנים. איבד מעט מביטחונו העצמי ובכך נתן היתר למתחרה לתקוף ביתר שאת.
עיוורונו הזמני נטרל אותו, מכה חדה נוספת בגבו והנה נפל על הארץ, מגונן על פניו וסופג חבטות חדות ובעיטות מדויקות לצלעות. הכניעה כבר הייתה שם, מרחפת על פני השטח המצומצם שבין שני הגברים אך לפתע, כשאותו איש עצום ניסה לרמוס את מה שנותר מכבודו העצמי של המהורהר ולשנייה לא השגיח, לפת הברזילאי את גופו באמצעות רגליו כנחש והידק את אחיזתו.
המצב השתנה בפחות מדקה, האמריקאי האדים, התנשף וניסה להשתחרר מלפיתת האנקונדה הנוראית. נתגלה בפנינו כוחו של הברזילאי כשמשון בין פלישתים; אונו הרב בירכיו ואין בכוונתו לשחרר.
הקרב לא פסק בסצנה זו, הוא הסתיים בחוסר ניצחון ולאחר הפוגה קצרה המשיכו לסיבוב שני, שלישי, רביעי וחמישי. עקשנות ונחישות מצד דרום אמריקה מלווה בבעיטות טאיקוונדו מדויקות לעומת מכות סנוקרת אלימות מצדו של הנדרסון שגרמו לחתכים ודימומים בפנים ובאזור הצוואר.
זירת הקרב הייתה מוכתמת והקהל היה בעננים.
לאחר החלטת שופטים אנונימית שהתמשכה כעשר דקות, הוכרז האמריקאי כמנצח.
הייתי מאוכזבת משום שאני, בהיותי וותרנית פעמים רבות, מעריכה את העקשנים שהולכים עד הסוף ואת התמדתו של "שואו-גאן" קשה היה לפספס.
לרגעים, באותם קרבות, לפתו זה את זה כאוהבים. מעין חיבוק דוב שנועד לאגור כוח או להתגונן ולשנייה נראה היה כי יוכלו להיות חברים או אפילו אחים.
הצפייה בקרב גרמה לי להרהר בספרו של סגל "וכי נחש ממית" אותו סיימתי, יום לפני.

שני אחים כשני מתחרים בזירה של החיים.
"הצדיק", הבכור שנולד חולני וחלוש חביבה של האם. ואחיו הצעיר שהוריו יצרוהו רק על מנת שישמש קמע לאחיו, שיחזקו.
הדובר הוא האח הצעיר המכנה את עצמו "הרשע" מספר את סיפורם האכזרי והנוגע ללב.
יצירה כל כך משמעותית כבר מזמן לא קראתי; כל מילה במקומה והארס מפעפע מהכתוב. הרגשתי כמו בקן של נחשים ולא יכולתי להפסיק את הקריאה שכן נסחפתי לעולמם המתעתע, הדתי והחילוני.
לא יכולתי לשנוא והתקשיתי לאהוב, שהיתי במעין פורגטוריום של נשמות תועות ותוהות.
חשתי כשחקנית בקומדיה האלוהית והרהרתי בשאלה מהו טוב ומהו רע ומי קובע את הכללים.
דם לא נשפך אך נוצרו דימומים פנימיים, שריטות לא נעשו אלא תעלות ובהן מי שופכין.
הסופר משתף אותנו במסכת ייסוריו מימי ילדותו ועד לחייו הבוגרים.
הוא נולד למשפחה חרדית וכשחקן חיזוק לאחיו החולני, תמיד היה בשוליים וחש כי אכזב את משפחתו. לאורך כל העלילה אנו למדים על לבטיו ובעיקר על כל מה שהותיר מאחור כסחף. בהחלטתו לחזור בשאלה הותיר אחריו שובל של צער וכאב.
בטוח היה כי החילוניות תציל אותו מכל השדים שבו ונכח לדעת כי טעה.
ספר שחשוב לקרוא ולהבין; מהו כוחה של המשפחה והיכן מסתיימת האהבה ומתחילה השנאה. עוצמתי ויפהפה!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על וכי נחש ממית