ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 בפברואר, 2015
ע"י Huck
ע"י Huck
חזרתי באוטובוס מבית-הספר בו אני מלמד, ומאחורי התנהלה שיחה בין כמה תלמידים על חוויות מהגיור. נשמע לכם נורמלי? ילדים חילונים, שחויבו לעבור טקס דתי לחלוטין כדי להתקבל באופן מלא ללאום של המדינה בה הם חיים. בעצם, איזה לאום? הרי בכל מדינה אחרת הם היו נעשים חלק מהלאום מתוקף השתלבותם התרבותית (בשפה, ערכים, במנהגים) והאזרחית. ומה לגבי אותה תלמידה, שסיפרה לי בטבעיות שהיא ואמה נוצריות? מתי היא תיתקל בחומה השקופה של הלאום שזו המדינה שלו, הלאום היהודי, שבאופן אבסורדי מבדל עצמו אפילו ממדינתו שלו?
כבר בראשית קריאת הספר חשתי כי הוא חובה לכל מי שעוסק בחינוך בארץ. זוהי הזמנה לקריאה מחודשת בהיסטוריה של היהודים, והוא דורש בשל כך פתיחות מחשבתית רבה. למי שמכיר היטב את ההיסטוריה של הארץ, הספר הזה לא יחדש הרבה: הרומאים לא היגלו אותנו מהארץ, יהודים רבים חיו כאן מאות שנים לאחר החורבן, והיו גיורים נרחבים לאורך ההיסטוריה. אולם ידע זה אינו מופיע בסיפור שמספרים לנו בבית-הספר ובטקסים התרבותיים שלנו (בחגים, בטקסטים הרשמיים וכו'). זנד משתמש במידע זה לפירוק המיתוס על הייחודיות של העם היהודי.
עבור החילונים שבינינו, אני בטוח שמצאתם עצמכם לא פעם בדיונים על הזהות היהודית – מה עושה אותנו יהודים גם כאשר איננו מקיימים מצוות ולא מאמינים באלוהים? מה קושר בינינו לבין יהודים בעולם? האם יש זהות יהודית-חילונית או זהות ישראלית נטו, ללא שום תוספת דת? בדרך-כלל, בשלב כזה או אחר הדיון נעצר בטענה שהעם היהודי הוא סיפור מיוחד, שבו ישנה זהות בין הדת לבין הלאום, וכי לא ניתן להפריד ביניהם. לכן, לא ניתן להיות יהודי-נוצרי או יהודי-מוסלמי. לפעמים יש ניסיון לטעון שיהדות היא גם תרבות ולא רק דת, אבל בסופו של דבר אין ערעור אמתי על כך שתעודת הכניסה לעם היהודי עוברת דרך גיור ולא דרך התאזרחות והתערות בקרב העם תוך ספיגת תרבותו בלבד.
בא זנד ועשה זום-אאוט שמאפשר לנו לראות את האבסורד ולהבין את מקורותיו, על-ידי השוואה לעמים אחרים – כיצד הם מגדירים עצמם, כיצד התפתחה הגדרה זו והאם אנו כה מיוחדים? זנד מציג את סיפורה של הלאומיות כסיפור של יצירת עבר מדומיין, של הסתכלות לאחור תוך השלכת מושגים עכשוויים על העבר. המונח "עם" קיבל את משמעותו המודרנית כתוצאה מהשינויים החברתיים שחלו בעקבות המהפכה התעשייתית. שינויים אלה פרמו את הקשרים החברתיים המבוססים על דת, קהילה מקומית ומשפחה, ויצרו צורך בדבק חברתי חדש. הלאומיות כרוכה באופן הדוק עם העברת הריבונות מידי הכנסיה והמלוכה לידי ציבור האזרחים - "העם".
העם היהודי, בדומה לעם הצרפתי, הגרמני או הרוסי, "הומצא" תוך בניה לאחור של העבר שלו, ויצירת רצף היסטורי מדומיין בין קבוצות מן העבר אל הקבוצה הלאומית המתגבשת בעת המודרנית. כשם שהצרפתים מדמיינים עצמם כממשיכי הגאלים הקדמונים, כך יצרו היהודים את הרצף ההיסטורי בינם לבין תושבי ממלכת יהודה וישראל. הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, על עם שגלה ממלכתו והתפזר בין האומות תוך שמירה על ייחודו מועמד מול העובדות ההיסטוריות המודחקות שצויינו לעיל, ואנו נותרים עם קהילות דתיות, שאין כל מכנה משותף ביניהן מלבד הדת (ואין כל דרך אחרת להצטרף אליהן). האנטישמיות המודרנית מצד אחד ועליית הלאומיות מצד שני הביאו אינטלקטואלים יהודים אירופאיים לאמץ את הטענה האנטישמית שהיהודים הינם "עם" או "גזע" נפרד. מכאן החל תהליך "המצאת" העם היהודי, תוך אריגת המסורות והמקורות ההיסטוריים השונים לכדי רצף היסטורי של העם היהודי.
נשמע מעורר פלצות לרבים מאתנו, או פשוט מגוחך. איך הוא מתכחש לעבר המפואר שלנו? זנד לא מתכחש לעבר, אלא לקביעה שהוא "שלנו". מי זה אנחנו? מה יוצר את ה"אנחנו"? אלו השאלות שזנד מעלה בספרו. זנד מחיל על העם היהודי סימן שאלה בדבר היותו גוף "אורגני". עמים אינם גוף "אורגני", עם חיים משלהם. הם לובשים ופושטים צורה, מטמיעים לתוכם קבוצות אתניות שונות והשפעות תרבותיות שונות. גם העם היהודי אינו יוצא דופן בכך.
זנד מסיר את המסכה של הלאום היהודי "המיוחד". בסוף ספרו, הוא מציג את הקשר בין התפיסה השגויה של ההיסטוריה של העם היהודי לבין הכבלים המונעים מאתנו להפוך לחברה חילונית מודרנית. בעצם העניין פה הוא לא "מתי הומצא העם היהודי", אלא מה מונע מהעם היהודי להשלים את המהפיכה שהתחילה הציונות? מדוע גם לאחר שהוקמה מדינה שבה מרוכז הציבור היהודי הגדול בעולם, שבניגוד לעבר, יש לו כל הסממנים של עם - הוא מתגורר בטריטוריה אחת עם גבולות וגם יש לו תרבות חילונית משותפת - עדיין הציבור הזה מתעקש להגדיר עצמו בכלים דתיים? באופן אבסורדי יצרנו כאן "גלות" בארץ-ישראל. אולי הגיע הזמן להשתחרר מהכבלים הדתיים ולהכיר בלאום החדש שנוצר בארצנו – הלאום היהודי/עברי-ישראלי, ולתת לו זכות קיום במנותק מ"העם היהודי" העולמי?
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
חשבתי שמזמן הורידו את שלח מתוכנית הלימודים...
טוב לשמוע שלא. למרות שהדבר היחיד שאני זוכרת מהלימודים הללו הוא שבוע " התנדבות" בבסיס ימחים בה עסקו בעבודות נורא חשובות (לא)
|
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
רץ, תודה. הדוגמאות שהבאת - היחס לעולים הלא-יהודים על-פי ההלכה והיחסים עם החברה החרדית, במיוחד הלא-ציונית, מקבלות זווית נוספת לאחר קריאה בספר זה. אלו סוגיות הקשורות בפרדוקסים בזהות שהמדינה מנסה להקנות לתלמידיה ולאזרחיה (ראה ערך "מנהלת זהות יהודית"). אני מלמד של"ח ומדעים (של"ח: שדה, לאום, חברה, או "שיעור לא חשוב", על-פי התלמידים...). העיסוק בזהות ובחברה שלנו הוא כמובן חלק מרכזי בתכנית הלימודים. הספר חידד לי דילמות שהיו לי עוד קודם עם הגישה של מערכת החינוך לנושא.
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
Huck- ביקורת מצויינת באופן שהיא מתחברת לחיים שלנו - עם הבן שלי באותה יחידה הייה חייל עולה מחבר העמים - נוצרי שנפצע קשה - האם הוא ישראלי ?
ואיך הישראליות שלו לעומת היהדות החרדית - שלא שותפה לחזון הציוני - אבל תמיד מהווה מפתח להרכבת הממשלה - הדיון הזה בוער בנו - אך ספק אם לציונות הכוח להשלים אותו, או שהיא תגרר למחוזות הקיצוניות, הרחק מחזונו החילוני והליברלי של הרצל. אגב מה אתה מלמד, היסטוריה ?
|
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה גלית. אני חושב שההבנה של האופן בו אנו בונים את זהותנו היא חשובה לחברה, כי כך אנו קובעים את היחס שלנו לאחרים. זהות היא דבר אינטואטיבי ואישי לכל אחד, אבל היא מושפעת מכללים וחוקים שאנו קובעים. זנד מצביע בספרו על כך שהתנועה ציונית, אף על-פי שהינה חילונית במהותה, אימצה פרמטרים דתיים לקביעת הזהות, בשל הקושי להגדיר את היהודים בדרך אחרת (לטענתו של זנד, מכיוון שהיהודים היו קהילה דתית ולא עם). לכן נוצר פרדוקס בו אנו חיים במדינת ישראל, אך אין בה לאום ישראלי, ולא ניתן להירשם כבן ללאום היהודי אך בעל דת אחרת.
אנטישמיות אינה שונה לדעתי מכל שנאת זרים אחרת. ככל שאדם מזוהה כזר, כשונה, תהיה כלפיו חשדנות שיכולה להוביל לשנאה. |
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
יוסי, תודה על הפרגון. הוגים ציוניים באמת עשו שימוש בכלים "ביולוגיים-גזעיים" להגדרת העם היהודי, לפחות בראשית דרכה של הציונות (ובכך מצאו עצמם באותו צד עם אנטישמים מודרניים...). הציונות עשתה מהפיכה לאומית כפולה - גם יצרה עם, כמו תנועות לאומיות אחרות, וגם הביאה לריכוזו על טריטוריה אחת תחת מסגרת מדינית אחת. תחת תנאים אלה נוצר כאן עם, בעל תרבות חילונית משותפת. אבל שער הכניסה לעם הזה נותר בידי כוהני הדת, ולא בדומה לעמים נורמליים אחרים. זהות ישראלית כללית היא בעייתית כי יש כאן לפחות שני לאומים שונים, שנבדלים זה מזה לכל הפחות בשפתם. השאלה היא אם מטרתה של הציונות לא היתה ליצור כאן עם נורמלי, שאינו מגדיר עצמו על-פי הדת, אלא על-פי הטריטוריה, התרבות וכו'.
|
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
סבא של דוד - ראשית, אין כוונתי (וגם לא של זנד, לפי הבנתי) לקבוע לך או למישהו מהי זהותו. הזהות שלך נקבעת רק לפי בחירתך. אני חולק עליך לגבי קביעתך שלא נוצר כאן עם. האם אינך סבור שיש הרבה יותר משותף בינך לבין יהודים אחרים החיים בישראל מאשר עם יהודים החיים בחו"ל? מה משותף בינך לבין אדם שחי בארץ רחוקה והחליט להתגייר? שים לב שגם טענתך לגבי עתיד (ועבר) מושג הלאומיות אינו סותר את התיאוריה שמציג זנד, לפיה הלאומיות היא מושג מודרני, הקשור גם בהתפתחות אמצעי התקשורת. בכל מקרה, חשוב להבין מה מקור הזהות המקובלת על כולנו היום, בשל ההשלכות על החברה שלנו עד היום (וילדים צריכים ביטחון אבל הם גם שואלים שאלות).
|
|
|
גלית
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
בקורת מושקעת על ספר שמזמן ברשימת הקריאה שלי ועלה כמה מדרגות בזכותך
אני חושבת שזנד צודק ברוב הדברים שהוא אומר אבל יש בעיה אחת
עזוב את ההגדרות שלנו את עצמנו.הבעיה העקרית היא ההגדרה של האחרים אותנו. אותה הגדרה שבשלה רוצחים בנו. כמו כן ההגדרה שלו לא מדוייקת יכול להיות ישראלי נוצרי כמו שיש אמריקאי יהודי אבל לא יכול להיות יהודי נוצרי כמו שאין הינדי נוצרי. ואצלנו כל הבעיות יפתרו ברגע שנפריד בין דת למדינה |
|
|
יוסי
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
HUCK, דווקא הציונות היא זו שעושה שימוש פוליטי ב"לאום" היהודי, לכן אני לא כל כך מסכים עם פסקת הסיום שלך.
הציונות בחרה להגדיר את הקולקטיב שעליו היא מחילה את עצמה בכלים "ביולוגיים-גזעיים", לכן היא זקוקה ל"עם היהודי" ולעבר המדומיין שלו, ולמוצא המשותף שלו. כדאי להשתחרר מההגדרות האלה. ואם כבר חייבים הגדרות, אז אולי כדאי להשתמש בתואר "ישראלי", מעין לאום שיהיה עיוור לגזע, דת או מוצא מדומיין. המהפכה שהציונות התחילה היא בדיוק הבעיה - מתן דגש גזעי על מה שעד אז היה בעיקר קהילייה תרבותית או דתית.
אני מסכים אתך לגמרי שזנד לא חידש הרבה בטענה הכללית שלו. כל מי שבקיא בהיסטוריה כללית היה אמור להבין זאת מעצמו. גדולתו היא בפולמוס שעורר. בכל אופן, ביקורת מעולה. |
|
|
מיכאל
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני לא רוצה לעשות בדיקות גנטיות.
כמה גנים יש לי של יוצאי מצריים וכמה "רחשתי" מהפולנים שאנסו את הסבתא של סבתא שלי. (אין לי מושג עם כך היה, אולי הם התגיירו והאהבה פרחה).
אני יודע שאני יהודי כי ככה חינכו אותי. למה אני צריך "לחפור". כן יש דת כזו שמיוחסת לאבות הקדמונים, ומשם למשה ובהמשך גולה ארוכה והשמדה נוראה - כי החטא שלהם שהיו יהודים. אני חושב שחשוב לשמור על זיקה ליהודי העולם. דתות קיימות מאז שהאדם עמד על דעתו ומאימת המוות וחוסר המשמעות של הקיום בחר להאמין ולהתאגד סביב אמונה ופולחן דתי כלשהו. איני יהודי דתי, אבל אני חש זהות עם העם היהודי באשר הוא. לא נוצר שום לאום חדש בארצנו. בכלל מושג הלאומיות לדעתי ייעלם. מה שישאר זה הדתות. מושג הלאומיות הוא תוצר של המאות האחרונות בזיקה לאמצעי התקשורת והטכנלוגיה שמגיע להמונים. -מי יודע לאן- לא בטוח שלטוב. זנד לא המציא את העם היהודי ה"גילוים" שלו ידועים ומוכרים. אני חושב שהוא באמת "חופר" כי כל החיים שלנו הם בעבר ובעתיד מדומיין. אני לא יודע מה יהיה מחר ואפילו בעוד דקה. באשר אליך כמורה. התלמידים צריכים בטחון אל תשגע אותם. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
בסוף אני אקרא את הספר הזה, למרות השם.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
