ביקורת ספרותית על מתי ואיך הומצא העם היהודי? מאת שלמה זנד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 28 באוגוסט, 2012
ע"י קוראת הכל


מכירים את הסיפור על עם ישראל שהוגלה ממולדתו ובמשך אלפיים שנה נדד ברחבי תבל, עד שהתנועה הציונית החזירה אותו הביתה? אז זהו, שלפי הספר הזה זה לא בדיוק היה ככה, וכבר שנים שעובדים עלינו...

מדובר בספר עיון לא קל לקריאה. הוא מצריך סבלנות וריכוז. שפתו של שלמה זנד (מרצה להיסטוריה מאונ' ת"א) יפה, עשירה בדימויים ומטאפורות אך לא תמיד קלה להבנה מהירה. הספר גם עמוס במושגים ודיונים תיאורטיים וצריך לעבור כמה וכמה הקדמות ארוכות לפני שמגיעים לעיקר. העיקר, שנמצא בפרקים 2-4, מרתק, אם כי, כמובן, מטריד...

החולשה העיקרית בספר לטעמי היא הפרק האחרון שבו זנד שוטח את דעתו השלילית על רמת הדמוקרטיה הישראלית בהשוואה לדמוקרטיות מערביות אחרות. לטענתו, מדינה לא יכולה להגדיר את עצמה גם כדמוקרטית וגם כיהודית. אפשר להסכים איתו ואפשר לא, אבל הפרק הזה מטיל צל על הספר כולו, מכיוון שאין קשר אמיתי בין הויכוח המוכר הזה לממצאים ההיסטוריים שכביכול נחשפו קודם. לא שאי אפשר היה לחשוד בכך לפני כן, אבל הפרק מאיר באור מאוד אנטי-ציוני את הכותב ופוגע באמינות הספר כספר היסטוריה. אי אפשר שלא לחשוד שלזנד היתה אג'נדה עוד לפני שהתחיל את התחקיר שלו ואולי הוא קודם כל ירה את החץ, ורק לאחר מכן סימן את המטרה.

אז מה בעצם זנד אומר? (וזו מסתמנת כחתיכת ביקורת ארוכה, אז מי שמתכוון לקרוא את הספר, אולי כדאי שידלג על החלק הזה)
1. עם ישראל לא יצא לגלות כפויה לאחר חורבן הבית השני. הרומאים לא נהגו לסלק עמים מארצות שכבשו, לפני אלפיים שנה גם לא היו קיימים אמצעים לגירוש רחב היקף, ואין שום בדל של ראיה או עדות היסטורית לגבי ציבור גדול של אנשים שהיגר למקום אחר בתקופה ההיא ודיבר עברית. אם היו אי-אילו עבריים שיצאו לנדודים, הם עשו זאת מרצונם החופשי והיו מעטים ביותר. גם המוסלמים, שכבשו את הארץ במאה ה-7, לא נהגו לסלק עמים, אלא לאסלם אותם. גם לאחר הכיבוש המוסלמי לא נמצאו ראיות להגלייה.

2. מליוני היהודים שהצטברו בכל קצוות תבל הינם צאצאים מגויירים של העמים המקומיים: פגאנים, ברברים, ערבים וכד'. בניגוד לדעה הרווחת, היהדות בתחילת האלף הראשון היתה דת מתפשטת שהביאה את בשורת המונותיאיזם לעמים רבים ברחבי בעולם, ועד אשר הנצרות והאיסלאם התחילו לנגוס באוכלוסיה, היא צברה פופולריות לא מעטה. לכן, התימנים, המרוקאים, התוניסאים, האתיופים, הספרדים והאשכנזים – כל אלו אינם צאצאים לעם ישראל המקראי.

3. היות ועם ישראל לא עזב אף פעם את ארץ ישראל, לא נותר אלא להניח שאותם ערבים מקומיים שפגשו פה ראשוני הציונים שהגיעו בעת החדשה, הם דווקא צאצאיו האמיתיים, שהתאסלמו בינתיים.

4. מנהיגי הציונות כגון דוד בן גוריון ויצחק בן צבי ידעו היטב את ההיסטוריה הזו. הם אפילו כתבו על כך בתחילת דרכם. אולם בהמשך, לאור קבלת הפנים הקשה והאלימה של הערבים, הם החליטו לשנות טקטיקה וההסטוריונים הציונים עמלו רבות על המצאת הסטוריה מדומיינת לעם המדומיין, ועל הסתרת עובדת קיומן של ממלכות יהודיות מגוירות ברחבי תבל לאורך ההיסטוריה (כגון בכזריה, באזור קייב של ימינו, שהיא כנראה מולדת האשכנזים).

המסקנה של זנד מכל זה היא שהיהודים אינם יכולים להיחשב ללאום או עם או גזע, לפי כל סטנדרט מקובל. היהדות היא דת, והיהודים הם אנשים מכל קצוות תבל שמאמינים בדת הזו (כמו שאין לאום פרוטסטנטי או עם קתולי, לא יכול להיות 'עם/לאום יהודי').

עד כאן דבריו של זנד. זה לא פשוט לקרוא את זה, ועוד יותר קשה לקבל את זה. סיימתי את הספר ומיד הסתערתי על 'גוגל', במטרה למצוא תגובות מפריכות. מצאתי המון התקפות כלליות ואישיות על זנד וספרו וגם לא מעט היסטוריונים נעלבים שטענו שהאמת לא הוסתרה ושזנד לא מחדש שום דבר, אך לצערי לא מצאתי הרבה טענות סותרות, או ויכוח עם עצם הקביעה המפתיעה והעיקרית בספר: שלא היתה גלות.

מה שכן מצאתי זה:
1. שפתם של האשכנזים, יידיש, מעידה על כך שמוצאם אינו מכזריה. (זנד בספרו טוען שדווקא מחקרים של בלשנים סבורים שהיידיש לא התפתחה מגרמנית אלא משפה סלאבית אחרת, שיכולה היתה להיות מדוברת בכזריה).

2. גם אם לא היתה גלות כפויה עם חורבן בית שני, עדיין היתה נדידת יהודים מרצון מארץ ישראל בתקופת שלטון האיסלאם. יש עדות על 8,000 משפחות יהודיות שביקשו מקלט ברומא (לפי זנד – בטל בשישים...)

3. מחקרים גנטיים מוכיחים קשר בין יהודים ממקומות שונים, וקשר בינם לבין אבות ואמהות מארץ ישראל. (זנד טוען שהמחקרים הללו מפוקפקים ביותר, מגויסים, לא נמסרים פרטים לגבי איך הם מבוצעים, ופעמים רבות הם סותרים זה את זה).

4. יש גם היסטוריה שמועברת בע"פ מאב לבן, וקיימות ראיות כתובות לגעגועים ולכיסופים של יהודים לארץ ישראל כבר מהמאות הראשונות של האלף הראשון.

טוב, מה אומר ומה אגיד. אני מהאנשים ששרים את 'התקווה' בהתלהבות ושסיפור שיבתם של היהודים לארצם מרגש אותם. הספר הזה לרגע קט קצת ערער את בסיס האמונה לגבי הזהות שלי והשאיר אותי מבולבלת. אבל רק לרגע. אחר כך חשבתי: מה זה משנה בעצם? אף אחד לא יכול להחליט בשבילך אם אתה עם או לא, וזה לא נושא לדיון אקדמי. אם אנחנו היהודים מרגישים עם - ולו רק בשל הסבל המשותף והרדיפות שהיו מנת חלקנו בכל מקום בעולם לאורך ההיסטוריה – אז אנחנו עם. הזיקה לישראל היא חלק מהדת היהודית, ולכן בהיעדר כל מקום אחר שיכולנו ללכת אליו כאשר השמיים נפלו עלינו, הגענו לכאן... והשאר היסטוריה. מדומיינת או לא.

אז מה השורה התחתונה? האם כדאי לקרוא את הספר הזה? לא יודעת. הוא מעניין מאוד, כתוב יפה, מרחיב אופקים, מפתיע, מעורר מחשבה, אבל בסופו של דבר משאיר אותך בחוסר ודאות לגבי אמיתות הממצאים שלו, ועם תחושה סתמית כזו של 'ואם כן, אז מה?'
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קוראת הכל (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה דבש וג'ורג'
דבש (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מאלפת
ג'ורג' (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לא קראתי את הספר ולפי הביקורת שכתבת אף לא אקרא אותו, ידוע המאמר כי:"שונאייך ומחריבייך ממך יצאו" הפירוש הפשטני הוא כי השונאים של עם ישראל ומחריביו יצאו ממנו ויעזבו אותו, והפירוש המפולפל יותר הוא כי שונאיו של העם ומחריביו יבואו מבפנים. אין לנו חלק עמהם ואין לנו לחשוש מהם. זנד וסייעתו הם אוייבי העם ועלינו להוקיעם. תודה על הביקורת
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
אוהבת לקרוא - תודה רבה :) שמחה שהצלחתי לעניין בביקורת הארוכה הזו. המון תודה גם לכל מי שלחץ 'לייק'!
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
שין-שין, יש משהו בשאלתך... מה שאולי מחדד את הבעייתיות אפילו יותר, זה שזנד חוזר על טיעונים שנאמרו לפני כן על ידי אישים ערביים כגון עזמי בשארה ואחרים וכל עוד הם אמרו את זה, אף אחד מאיתנו לא ממש התעניין. כשמגיע מישהו כמו שלמה זנד ואומר את זה, אז פתאום כן מתחילים להתעורר אצל חלקנו ספקות. יש בזה כמובן תועלת לאויבנו, כמו שאמרת, אבל מצד שני, אם יש בעייתיות כלשהי במיתוסים שגדלנו עליהם, לא לנצח אפשר יהיה להסתיר אותה...
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
תודה רבה על התגובה המושקעת, יונתן. אני חושבת שבעוד שלגבי איטלקים למשל זה לא באמת כל כך קריטי מתי נוצר קשר בין תושב ונציה לתושב נאפולי כי הם מעולם לא עזבו את אדמת איטליה, לגבי היהודים שטוענים לבעלות על אדמה שהם עזבו מאות שנים קודם לכן, זה כמובן נושא הרבה יותר טעון ומסובך. אנחנו מקרה ייחודי וקשה להשוות אותנו לאחרים. מסכימה איתך לגבי זה שאין לנו זכות לשלול מאף אחר את זכותו להגדרה עצמית. תמיד חשבתי כך, ואחרי הספר הזה, אפילו יותר.
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
תודה רבה, bookworm הקטע של המסקנה זה באמת ענין אישי. כל אחד יכול להסיק מסקנה אחרת מהסיפור הזה... (אלא אם כן לא מייחסים שום אמינות לתחקיר של זנד ואז אין צורך לחשוב על מסקנה בכלל).
אוהבת לקרוא (לפני 13 שנים)
וואי הביקורת מרתקת! לא קראתי ואני לא מתכוונת לקרוא את הספר אבל לדעתי הביקורת לא נופלת מהספר אם לא עולה עליו...:-))
יונתן (לפני 13 שנים)
ביקורת מצוינת לפני שנים רבות כתב ההיסטוריון בנדיקט אנדרסן על "קהילות מדומות" ומאז חוברו מאות אם לא אלפי ספרים ומאמרים שעסקו בנושא ה"עמים המומצאים". זנד אינו מחדש דבר ורותם רעיון שחוק למדי כדי לקדם אג'נדה פוליטית, במקרה זה שלילת האידיאולוגיה הציונית והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. לעצם העניין: הציונות התפתחה באמצע-סוף המאה התשע עשרה על רקע ההתעוררות הלאומית באירופה ושאיפתם של עמים שונים להגדרה עצמית. רוב התנועות הללו השתמשו בחצאי אמיתות כדי להצדיק תפיסת שטחים, השתחררות משלטון זר והקמת מדינות עצמאיות. תועמלנים גויסו על מנת לטפח רגשות לאומיים/לאומניים באמצעות יצירת זיקה היסטורית המבוססת ברובה על אגדות ומיתוסים בין האוכלוסיה המקומית לאדמה ולמקום. הציונות לא היתה שונה מבחינה זו מהתנועה הלאומית האיטלקית, למשל. לפני 250-300 שנים לא היה כל קשר פוליטי, תרבותי או אחר בין תושב ונציה ובין תושב נאפולי. הם דיברו בניב שונה וטיפחו מנהגים ומסורות נפרדים. למעשה, מי שהתגורר בצפון איטליה היה קרוב יותר, במראהו ובאורחות חייו לתושבי הכפרים בהרי האלפים ובטירול מאשר ליליד בארי או ברינדיזי. מושג העם האיטלקי התפתח לאחר תהליך ה"איחוד" והשגת העצמאות. הערתו של יותם בנוגע ליחסנו לפלסטינים מדויקת. נכון אמנם שהתודעה הלאומית הפלסטינית התגבשה כתוצאה מהעימות עם התנועה הציונית בתקופה שקדמה לקום המדינה ומוסדותיה הפוליטיים התהוו רק בתום מלחמת ששת הימים. עם זאת עלינו לזכור שאוכלוסיה ערבית ילידית חיה והתקיימה בארץ זו במשך אלפי שנים. זכותם להגדרה עצמית אינה פחותה משלנו והניסיון לשלול זכות זו מעם אחר לא רק שאינו מחזק את המפעל הציוני אלא שומט את הבסיס מתחת לרגליו ומציג אותו במערומיו.
Bookworm (לפני 13 שנים)
יותם - תגובה לעניין היכולת להשליך מהפרט את הכלל ראויה להערכה. אהבתי.
אהבתי גם את הביקורת "קוראת כל". אולי פחות את המסקנה שלך אבל זה עניין אישי אבל גוף הביקורת מרחיב אופקים ולעניין.
שין שין (לפני 13 שנים)
הרבה מאד יהודים התגיירו, הרבה מאד יהודים התבוללו ושתי העובדות גם יחד מוכיחות את אותה טענה, מעניין, לא?אני תוהה האם מצבנו כל כך מזהיר שאנחנו צריכים לספק תחמושת לאויבינו במו ידינו. ומדוע צריך לפתח תיאוריה כל כך מורכבת ומופרכת בכדי לקדם ולתמוך בתפיסה של ישראל כמדינה דמוקרטית של כל אזרחיה.
עולם (לפני 13 שנים)
קוראת הכל - ודאי, ביקורת-עצמית היא דבר חשוב וחיובי. ואם הביקורת קונסטרוקטיבית, עדיף.
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
תודה רבה, אלי. הספר אכן שנוי במחלוקת, כמובן.
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
תודה רבה, עמיר זה נכון. הוא אומר את זה באמת על עמים רבים, אבל לגבי העם היהודי, שמחשיב את עצמו כעתיק מכולם וכיחיד ששרד מהתקופה העתיקה, וביסס על זה גם את תביעתו לעצמאות בארץ ישראל, כמובן שאמירה כזו היא קשה הרבה יותר לעיכול. הוא פוסט ציוני שמאמין שישראל צריכה להיות דמוקרטיה "השייכת לכל אזרחיה".
אלי (לפני 13 שנים)
היטבת להבחין בבעיות שמתעוררות לנוכח מסקנותיו של המחבר
ואגב חוקרים מן השורה הראשונה
של ההיסטוריה כבר כתבו שהספר לוקה
בחסר התמצאות וידיעה הנדרשת לבחינת הנושא הנדון. ובשורת מאמרים הצביעו על המסקנות המוטות של המחבר שאין להם כל קשר עם המחקר.
עמיר (לפני 13 שנים)
סקירה מרתקת ומרשימה צריך לציין שכבר בתחילת הספר זנד מציין שמרבית, אם לא כל, העמים הקיימים היום נוצרו במאה מאתיים שנים האחרונות. הוא גם אינו טוען שאין לאום יהודי, אלא רק שהלאום הזה נוצר כחלק מהלאומיות העולמית. המסקנה המתבקשת היא אנטי ציונית במובהק, ובאה למעשה לקעקע את הרעיון של העם העתיק השב לארצו.
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
חמדת, תודה רבה. ואני חושבת שאת צודקת. לי יש נטייה להימשך לסוג הזה של הספרים.
חמדת (לפני 13 שנים)
לקוראת ביקורת איכותית מעניינת ולא ממוסדת . לא נכנסת פה לוויכוח ,אני מודעת וקוראת על ספריו ,דעותיו של זנד ועל המבקרים אותו. אני כן- רוצה לענות לך על השאלה אם כדאי לקרוא ספר זה או כדומה לו -תשובתי כן-ולו מהטעם שצריך לחדד אופקים ולפתח סקרנות ולהטיל ספקות בקריאה ולא חשוב מה הנושא .
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
ואללה, אחותי, צודקת :) עכשיו אני הולכת להירגע קצת עם לי צ'יילד. מספיק עם כל הכובד הזה...
אפרתי (לפני 13 שנים)
קוראת הכל, אנו אחיות, בנות לעם היהודי הלא-מומצא, ככה אני מרגישה... באשר לשלמה זנד, הוא מוזמן לחפש ת'חברים שלו בדפי זהב...
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
עולם, אתה כרגיל קורע :) מעניין באמת מתי ואיך הומצא שלמה זנד :). יכול להיות שיש מוטיב של שנאה עצמית בעם היהודי, אבל מצד שני, זה לא אומר שבהכרח כל ביקורת עצמית אינה נכונה ואינה מוצדקת. יש גם וגם. תודה רבה :)
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
תודה רבה, יותם. אני מסכימה שהשאלה שלך במקום...
עולם (לפני 13 שנים)
ביקורת מעמיקה ומרתקת הדנה בנושא חשוב. לדעתי שלמה זנד עצמו אינו ממש קיים, הוא הומצא, הוא רק פסבדונים. סתם. עוד לא החלטתי אם אקרא את הספר הזה או לא אבל ודאי שלא אקנה אותו. יש אלמנט ברור של שינאה עצמית בעם היהודי. התופעה אינה חדשה (עיינו ערך אוטו ויינינגר) ונובעת לדעתי מהשלכותיהן של 2000 שנות גלות על חלק מן היהודים. נראה שזנד שייך לזן הזה. על זאת נאמר: "קל יותר להוציא את היהודים מן הגלות מאשר להוציא את הגלות מן היהודים".
יותם (לפני 13 שנים)
ביקורת יפה מאוד אהבתי את הסקירה המדוקדקת של הספר, כולל הביקורות וההתמודדויות השונות. לגבי ה"מסקנה" שלך - ששאלת העם היא לא נושא למחקר אקדמי אלא תלוי בתחושה של בני האדם - האם אנו מוכנים להסכים על תפיסה כזו גם לגבי עמים אחרים? המקרה המובהק והמוכר ביותר הוא הפלסטינים. שנים טענו וטוענים בממסד הציוני כי אין עם פלסטיני, כי הוא המצאה, כי מדובר בערב-רב של נוודים שהיגרו לפה ופתאום המציאו לעצמם עם - האם אנו מוכני לקבל גם את הפלסטינאים כעם? ומה יקרה אם יום אחד המתנחלים יחליטו שהם עם וידרשו אוטונומיה? או החרדים?

אני לא מבקש לענות על השאלות האלו כרגע, וגם לא מצפה לתשובה. אם לזקק את העניין ניתן לשאול האם אנו מוכנים לעשות את ה"הנחה" שאנו עושים לעצמנו בהגדרה הלאומית גם לאוכלוסיות אחרות, ולנהוג בהן כאילו היו עם ככל העמים?
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
תודה רבה לכן, שין שין ונוריקוסאן :)
קוראת הכל (לפני 13 שנים)
הם לא המציאו לעצמם זהות. הם התגיירו, כשזה היה נראה כדאי. בהשוואה לדתות מרובות אלילים, היהדות היתה דת נוחה ומתקדמת לתקופתה, ובכל מקום שעדיין לא היתה לנצרות ואח"כ לאיסלאם דריסת רגל, היהדות היתה אטרקטיבית מספיק להצטרף אליה. זה שאח"כ בימי הביניים מיררו להם את החיים בגלל הדת הזו, זה קרה הרבה אחר כך. זנד כן מציג ראיות לכך שהיהודים אף פעם לא ראו דווקא בארץ ישראל את היעד המועדף לבריחה, ורבים מאוד מהם המירו את היהדות בדתות אחרות, והתבוללו.
נוריקוסאן (לפני 13 שנים)
קוראת, תודה על הסקירה הממצה. לא התכוונתי לקרוא, אבל סיפקת מספיק נתונים שמאפשרים לדעת מה יש בספר בערך.
שין שין (לפני 13 שנים)
אהבתי את הסקירה ואת המסקנה.
yaelhar (לפני 13 שנים)
האם הוא מספק הסבר למה שאנשים "ימציאו" לעצמם זהות שבברור גורמת להם סבל ונידוי?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ