ביקורת ספרותית על יום האור של ענת - ספריה לעם #385 מאת אהרן מגד
ספר מעולה

---

קשה לי להסביר את סוד הקסם של הספר הזה.
אולי אני בעצמי לא מספיק מבינה מהו.

אורלי, גיבורת הספר, היא לכאורה לא גיבורה "מגדית" טיפוסית.
היא בחורה צעירה, מבריקה, יפה, בת למשפחה עשירה...
אבל העולם הפנימי שלה דווקא כן "מגדי". כי מבפנים, היא בודדה, אבודה, מחפשת דרך ומשמעות.
היא ואחיה מישאל, שניהם אינם מתאימים למשפחתם הנובורישית, הארצית. הוא - נמנע מקשרי קרבה ואינטימיות, היא - מפתחת יחסים כאלו רק כשהם חסרי סיכוי.
מה שאני אוהבת בספר הזה, זו הדרך בה מגד מכניס אותנו עמוק אל תוך עולמה הפנימי של אורלי, וגורם לנו להזדהות איתה, לחמול עליה ולסלוח לה על התנהגות שלעולם לא היינו סולחים עליה אם היא היתה, נגיד, השכנה ששוכרת את הדירה ממול.
כשהמבט של אורלי באנשים שסביבה רואה סתמיות וכיעור, אנחנו כואבים את הסתמיות והכיעור במקום לכעוס על ההתנשאות. כשאורלי אינה מסוגלת לחצות את הגבול שבינה לבין האחר, אנו כואבים איתה את בדידותה.
מה שעוד אהוב עלי בספר הוא השפה, העיסוק בשפה, ביחס לשפה, בכוח שלה ובכתיבה.
ואולי מה שאהוב עלי במיוחד בספר הוא היחסים המיוחדים בין אורלי לאחיה, מישאל, שמושכים חוט של חסד על פני כל העלילה, על כל העצב שבה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על יום האור של ענת - ספריה לעם #385