ביקורת ספרותית על יום האור של ענת - ספריה לעם #385 מאת אהרן מגד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בדצמבר, 2017
ע"י רץ


על האור וצלליו

שם ספרו של אהרון מגד, יום האור של ענת, ממגנט, חידתי ומעורר תהייה. האם לענת היו ימים אחרים, חשוכים כצללים מוצפנים, כניגוד לאור הגלוי והחד פעמי בחייה?

לכך נוסיף את בחירת תמונתו של רותקו הצייר האבסטרקטי, לכריכת הספר, בגוני צהוב כתום בוהקים, המהדהדים ביניהם כצופן, באופן שמעלה תהייה, האם בספר סמלים מוצפנים ככתב חידה?

ועכשיו נשוב לעלילה עצמה:

אורלי, צעירה בודדה, סוערת ולא יציבה, בת למשפחה עשירה ומיוחסת, סטודנטית לספרות אנגלית, בלונדון הקרה והמנוכרת, מכירה את חגי בן הקיבוץ, ברגעים של בדידות וכמהה למגע אנושי. היכרותם מובילה לחתונה רהבתנית, ממנה בורחת אורלי בליל הכלולות, עניין המעורר תהייה גדולה.

"ציפור חולה, חיגרת" (12), כך אורלי מתארת את עצמה.

"בחור מגזע הגדעונים, או השמשונים" (10), כך מתארת אורלי את הבחור שממנו ברחה.

הנפש הקרובה ביותר לאורלי, הוא אחיה מישאל, בשנות השלושים לחיו, בנעוריו הוא נחשב לעילוי, כעת הוא העוסק במיסטיקה, בניסיון לחבר בין פיזיקה לתורת הנסתר, בין מספרים לאותיות עבריות מעופפות כמפתח להבאת גאולה לעולם. הוא בודד ונחשב למוזר, חוקר שמחקריו הם לא יותר מקוריוז.

"כשהחל לכתוב על המספר 1, הבהילה אותו פתאום הבדידות של המספר הזה...".(54)

רגעי המצוקה של אורלי, מניעים את מישל להציע לה, להשתתף בסדנת חובבים לכתיבה יוצרת, בכדי שתוכל לבטא את נפשה המיוסרת, ובכך להפוך את עולם האופל שבליבה לעולם של אור .את הסדנה מעבירה הסופרת תרצה ברהב, המשתפת את אורלי בתשוקת וייסורי הכתיבה שלה כסופרת.

מגד אמר על עצמו, שחלקם של גיבוריו, שאובים מתוך חייו, אך הוא מפרק אותם, ובונה אותם מחדש. מגד הטמין ברומן, יום האור של ענת, חלקים מוצפנים מביוגרפיית חייו, אותם ניסיתי לאתר.

תקופת חברותו של מגד בקיבוץ שדות ים, בשונות הארבעים, היא אירוע מכונן בחייו, דמיות מהתקופה הזאת, מצאו הד בספריו בתבניות החוזרות על עצמן, כגיבורים ואנטי גיבורים.

בקיבוץ שדות ים, מגד הנשוי הכיר את חנה סנש, רגישה ומלאת רצון לממש אידאליים, מי שהפכה סמל לגבורה הציונית. מגד היה שותף לבניית מיתוס חנה סנש כמי שכתב מחזות המאדירים את דמותה. מיומניה עולה כי היא הגתה אליו חיבה, או אולי אהבה, אף שהוא כנראה לא ידע על כך.

מול דמותה המוארת של חנה סנש גיבורת הציונות, קיים סיפור הצללים של יוסף וייס האנטי גיבור.

יוסף וייס, דמות נשכחת ומפתיעה, מי שאהב את סנש, אותה הוא הכיר בהונגריה, היה סטודנט של גרשם שלום, המומחה למיסטיקה יהודית. וייס היה, מיוסר, מתלבט ותלוש. הוא שלח לסנש מכתבים הגותיים ושיריים כביטוי לאהבה, שכונסו לספר "מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש ". חנה הבהירה לו שהיא איננה מעוניינת בו כאהוב, סירוב ממנו הוא לא התאושש כל חייו. לבסוף הוא שם קץ לחייו ב- 1969 באנגליה. אולי הוא האמין כמיסטיקן באיחוד אפשרי של נשמות לאחר המוות.

וייס האנטי גיבור, דומה לדמותו של מישאל, המיסטיקן האזוטרי. הדמות המנוגדת לו, הוא חגי איש הקרקע והמעשה, בו אפשר לראות את מגד איש הקיבוץ. האם שניהם, חגי ומישאל, מהווים ניגודים משלימים למעשה הציוני? האם וייס ומגד הן דמיות רומנטיות מנוגדות, מעולם הצללים של סנש?

מגד עזב את קיבצו שדות ים, כחגי גיבור הרומן, צעד שנתפס בזמנו כבגידה. למעשה העזיבה את המרכז הציוני אפשרה למגד להביט לשוליו, למתחבטים ולתלושים, כאורלי ומישאל. גיבוריו הפכו לאינדיבידואליסטים, המבקשים לממש את עצמם, העסוקים בבעיותיהם, לעתים הם רק שורדים את החיים, בכך מגד מעניק קנה מידה שפוי, אנושי ומרגש לסיפור הגדול של הקמת המדינה.

כשחוזרים למגד, מגלים נקודות מבט חדשות ולא צפויות, כמו העובדה שאנחנו כבני אדם לעולם נכיל שני צדדים, חשוכים ומוארים גם יחד. כל חיינו נסתנוור ונטעה בחשכה, בחיפוש אחר האור הנכון.

כעת כשאני ממשיך לחפש את האור הנכון, אני מבין שכתיבתו של מגד, היא אלגוריה ענקית לאובדנו של השמאל בהוויה הציונית,
ולתהפוכותיה של המדינה שהפכה לשונה מכפי שקיוו מייסדיה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
על מגד וחנה סנש:
1. רומן אהבה בין חנה סנש לאהרון מגד? אלי אשד.
2. האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש והסופר אהרון מגד? נורית גוברין.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שלושה שבועות)
Pulp_Fiction - תודה
רץ (לפני שלושה שבועות)
חני - תודה, אין ספק שהשמאל בישראל, אגב כמו באירופה איבד מכוחו, את התהליך הזה זיהה מגד בשנות ה-80, ככתובת על הקיר. אני חושב שכעת היגיע העת לא לחשוב יותר במושג שמאל או ימין, אלא על ערכים, מוסר, סולידריות, וצניעות שהמדינה רוצה לפעול לאורם. הימים האלה גורליים, לאופן שבו עומק השחיתות ייחשף ויגרום למחאה של האזרחים, כלפי מנהגים המבקשים לעשות הון לעצמם.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
סקירה מרתקת, רץ. תודה
חני (לפני ארבעה שבועות)
כתבת " אלגוריה ענקית לאובדנו של השמאל בהוויה הציונית".
הזכרת תהפוכות של מדינה....
אני חושבת שזה בדיוק הזמן להיות ולהשאר עירנים מתמיד, לא לאבד שביבי תקווה, בעיקר לא להתבלבל מה אנחנו רוצים באמת. חוץ מהכל רשמתי לי את הספר כי שיווקת אותו יופי בסקירה.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
בתי - יה, כמו שאני מכיר את הטעם שלך, הספר הזה יגרום לך עונג צרוף, הוא כתוב בשפה נפלאה, יש בו איכות תרבותית יוצאת דופן. ומעל הכל הוא יודע לספר סיפור אנושי ברמה פרטית, ושלנו כעם, ולעורר שאלות רבות הרלוונטיות אלנו כעת.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
אירית - תודה, ואיזה כיף שאת מזדהה עם הניסוח שלי, לגבי החיפוש אחרי האור.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
חני - תודה, אך לא כל כך הבנתי את המשפט האחרון
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
תודה, רץ. עכשיו אני בטוחה שאני צריכה לקרוא גם את הספר הזה.
אירית (לפני ארבעה שבועות)
"נסתנוור ונטעה בחשכה, בחיפוש ..." מדויק .
תודה ויום נפלא .
חני (לפני ארבעה שבועות)
סקירה יפיפיה כנראה ממש כמו ה ספר שטומן ניגודים וסיפור ששווה בהחלט.
צר לי על תחושתך
אך חייבים להיות עירנית בייחוד עכשיו בימים המבולבלים הללו..
רץ (לפני ארבעה שבועות)
רויטל ק. גם אני בתחושה שאני צריך לקרוא שוב את הספר, בכדי להבין דברים טוב יותר, כמו הבנת הצד האפל. להבנתי הוא מייצג את המגאיה, והנסתר, את תחום התת מודע, או הלא נישלט שגורם לאדם ברמה האישית הרס עצמי, כפי שמייצגת אותו אורלי, או הרס קולקטיבי בו עוסק מגד, כמו העובדה שברקע כמו בטרגדיה יונית, הגברים יוצאים למלחמת לבנון.

לגבי חגי - מגד לא בדיוק שכפל את עצמו, אבל בכתיבתו ניכרת שתי תקופות, תקופת הקיבוץ והשתייכות לזרם המרכזי של הציונות, ועזיבתו את הקיבוץ לטובת הגשמת העצמי שלו. זהו לדעתי קו שבר שבו בכתיבה של מגד גיבוריו הופכים להיות תלושים ואינדיבידואלים.
רויטל ק. (לפני ארבעה שבועות)
תודה רץ.
לתחושתי, הספר הזה מצריך פענוח של הרבדים הסמויים יותר.
ולמרות שקראתי אותו המון פעמים, ולמרות אהבתי אליו, מעולם לא הצלחתי לפענח אות עד הסוף.
אז בהחלט טוב לקרוא על עוד רבדים שלו.

בעיני חגי מייצג בספר משהו מאוד כוחני וחומרי, משהו שהוא מאוד אנטיתזה לרוח ולשאיפות.
אולי הוא מייצג את מה שקראת לו "צד חשוך". האם זהו צד חשוך שמגד חש כי יש בו עצמו?
אולי. מי יודע.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
בר - תודה - אנחנו כבני אדם תמיד נכיל שני צדדים, אור וחושך, והשאלה כמו תמיד, האם אנחנו נצליח לראות יותר אור. כמו הפתגם המדבר על האור בקצה המערה.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
רויטל - לגבי ההסבר על חגי, אני כמובן סומך על בר.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
רויטל .ק- תודה, קראתי את הביקורת שלך וחשבתי שהיא כל כך יפה, את כותבת על אנשים וחמלה, ולי יש כישרון להסתבך לרבדים סמויים, במחשבה שנייה זה מה שיפה בסימניה, אנחנו ניגודים משלמים, כאחד מהמסרים ברומן.
בר (לפני ארבעה שבועות)
נפלאים הפרטים שהוספת אודות הסופר והיכולת שלך לראות ולאתר כיצד חייו האישיים משיקים לחיי הדמויות אותן הוא כותב.
ההקבלה שעשית פה בביקורת נהדרת ויוצרת עוד עניין לספר.
רויטל, אני מאמינה שמגד לא "רואה עצמו כחגי", אלא לוקח סממנים מסוימים מתוך עצמו ומשליך אותן על דמויותיו בספרים עם שינויים כמובן.
רץ, האם אנחנו כבני אדם לעולם לא נכיל שני צדדים? נקודה מעניינת למחשבה, אם כי אני חושבת שהכלת שני הצדדים אפשרית.
ביקורת מצוינת
רויטל ק. (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת נהדרת לספר שאהבתי מאוד
ניתוח מעניין, אם כי אני מתקשה להאמין שמגד ראה את עצמו כחגי, האיש הארצי, הפשוט, שאין לו עניין ברוח אלא רק בחומר.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ