ביקורת ספרותית על רעלן - סיפור מרתק של הרעלה בקטריאלית וכוונות רעות מאת רובין קוק
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 10 בינואר, 2015
ע"י פואנטה℗


פעם האמנתי שכל מה שאני מכניסה לקיבתי או מורחת על פרצופי, נבדק ואושר ובטוח למאכל / לשימוש.
גם השמות עצמם נשמעו לי תמימים: "משפרי טעם" נועדו לענג את בלוטות הטעם שלי, "קרם הגנה" נועד להגן עליי וצבע "מאכל" yellow sunset נשמע כמו משהו מאוד רומנטי ולגמרי לא מזיק.
עם הזמן גיליתי שאכלתי ומרחתי זפת פחם ושלל פטרוכימיקלים אחרים - חלקם "סתם" בישלו לי את המוח וחלקם היו מסרטנים.
לעכברי מעבדה היה יותר מזל ממה שהיה לי כי נתנו להם רק חומר אחד כל פעם. לי מכרו מרק שלם של כימיקלים וחיכו מה יקרה, מוכנים עם מגש תרופות זמין להגשה כשמשהו ישתבש...עניין של זמן...
אני לא פריקית של בריאות, ממש לא. פשוט ההרגשה להיות שפן ניסיונות של תעשיות מודרניות, ועוד על חשבוני, לא עושה לי טוב. גם אם מה שמוכרים לי זה 1+1...
ובכל זאת, למרות כל מה שאני כבר יודעת וכל מה שאני כבר לא קונה, האיום של הרעלת מזון כמו שמתאר רובין קוק, ממש לא עוזר לי להרגיש בשליטה. לכן, היה לי חשוב לקרוא את הספר הזה.
תקציר הספר די ממצה את הסיפור עצמו. הוא מנתח לב בכיר ואדם חמום מוח. היא פסיכותרפיסטית שמנסה בעיקר לנתח את האופי שלו - לכן הם גרושים. יש להם ילדה בת 10 שיום בהיר אחד אוכלת המבורגר שמזוהם בחיידק קולי עלים ביותר. כאן מתחיל הסיוט הגדול ביותר של כל הורה...וחוסר אונים מוחלט שיכול להוציא מדעתו כל אחד.
על הכריכה כתוב: "מותחן הופך קרביים". מותחן זה לא. הופך קרביים – בהחלט כן. התיאורים של תהליך השחיטה הם מחליאים ביותר. לא לקריאה אחרי ארוחה. רובין קוק בהחלט יכול להתחרות עם גארי יורופסקי בהעברת מסר הזעזוע ולהפוך אתכם לצמחוניים.
התחקיר על החיידק עצמו נשמע אמין ומקצועי אבל יש בעיה עם אופן ההגשה – הוא מוגש במנות גדולות מדי, ארוז בצורה מגושמת בתוך הדיאלוגים של הדמויות. יש הרגשה שהם מקיאים חתיכות תחקיר ואחר-כך ממש אפשר לדמיין אותם מסתובבים בפליאה ושואלים בקול מופתע: "אני אמרתי את זה??"
לסיכום, בתור ספר, לדעתי זה ספר גרוע. בתור תחקיר על הרעלת מזון ועל זוועות התעשייה הוא לא כל-כך גרוע אז בכל זאת זה לא היה בזבוז זמן...
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ראובן (לפני שלושה שבועות)
לא מדובר על מכשול או לא האיש מצליח לשכנע ו'לטבען' אנשים.
הוא מעביר מסר באמצעות תמונות קשות.
אבל הדרך שלו מאוסה בעיני.האיש-כאדם-מאוס.
לטעון ש'אונס לובשות פרווה לא נורא' ואחר כך להכחיש את עמדתו.
לשפוך מלל, אגרסיה ושטויות במה שהוא מכנה ביומרנות פלצנית 'ההרצאה החשובה בחייכם'.
יש הרבה אנשים שנוח להם ללכת אחרי גורו/מטיף מטורף ככל שיהיה.
לפני שנים רבות מקרה כזה התסיים בהתאבדות המונית בכת של ג'ים ג'ונס.
והיתה הפרשה בוייקו,טקסס עם דייויד כורש ועדת מעריציו העיוורים שהסתיימה רע.
פואנטה℗ (לפני ארבעה שבועות)
יש לי תחושה שבניגוד אליי, מעורבותך הרגשית בנושא גבוהה למדי.
בכל אופן, אני לא חושבת שבריונות אגרסיבית בשילוב בוז לכל מה שלא נוגע/מנוגד לאג'נדה, בציפוי פריך של פסבדו-מלומדוּת, מהווים מכשול כלשהו לשכנוע אפקטיבי (לרבות גיוס, תמיכה ואהדה) של המונים; ויש דוגמאות רבות: בזעיר אנפין אפילו כאן – באתרנו הפרובינציאל-אינטלקטואלי שאליו הצטרפת לאחרונה בשעה טובה ומוצלחת.
ראובן (לפני ארבעה שבועות)
אם הכוונה לגארי יורופסקי מדובר בבריון אגרסיבי שחלק מ'הרצאתו המלומדת' רצוף קשקושים ומעיד על חוסר הבנה מוחלט.
הבוז המוחלט למה שלא נוגע לאג'נדה שלו כמו הלעג הבוטה לכותל בביקורו האחרון בארץ.הוא לא מבין שאולי 'הקיר הטפשי' מקודש למליונים בעולם?
בראיון בביקור אחר בארץ פלט משהו על 'לאנוס לובשות פרווה זה לא כל כך נורא'.ומשעומת מאוחר יותר עם הדברים התבטא על העונש שצריך לתת לאנסים בצורה חולנית ומופרעת.
טבעונות היא בסדר גמור,אבל קצת גבולות.
פואנטה℗ (לפני ארבעה שבועות)
הו, שלפת כאן משהו מהנפטלין.
אין לי דעה לגבי אופיו של הבחור אבל בתור דוגמה להפחדה אפקטיבית, אני אוהבת אותו.
(אגב, מסכימה עם כותבת הביקורת בכל מילה. בחורה לעניין)

ראובן (לפני ארבעה שבועות)
גארי יורופסקי..לא אוהב אותו! האג'נדה בסדר,האיש שלילי ביותר.
מאוחר יותר אוסיף ביקורת על הספר.
פואנטה℗ (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
נכון יעל. הספר על הפנים אבל הבעיה שהוא מעלה היא מטרידה ביותר ואני בטוחה שהיא קיימת גם בארץ.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה איתך. ספר גרוע שבגרועים המעלה למודעות בעייה בדרך (אפקטיבית) של הפחדה.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ