ביקורת ספרותית על פריחה שנתאחרה - ספריה לעם #283 מאת אנטון צ'כוב
ספר מעולה

---

ניקולאי סטפנוביץ', גיבור הסיפור "מעשה משעמם" הוא אדם ידוע ומכובד. כשהוא מגיע לחראקוב לביקור קצרצר – מתפרסמת על כך ידיעה בעיתון.....אבל סטפנוביץ' מבין לפתע, במהלך אותו ביקור בחראקוב, את הסיבה לתחושה שחייו תפלים למרות הישגיו, ולא פחות מכך למרות מעמדו הנעלה בחברה: "...מתברר לי שבשאלותי חסר משהו חשוב עד מאד, חסר העיקר.....בכל ההרהורים, בכלל הרגשות ובכל המושגים שאני יוצר לי במוחי חסר משהו כולל, משהו שיהיה בו כדי למזג את הכל לשלמות אחת.כל רגש חי בתוכי חיים נפרדים משלו, וכמוהו כל מחשבה, ובכל השיפוטים שלי על המדע, על התיאטרון ועל תלמידי, ובכל התמונות שמצייר לי דמיוני לא ימצא גם הזריז שבאנאליטיקונים את הדבר המתקרא 'אידיאה כללית' או 'אלוהים החי בלבב אנוש'. ומי שאין לו הדבר הזה אין לו ולא כלום". כשקראתי קטע זה התברר לי שכל הגיבורים המאכלסים בצפיפות את ארבעת הסיפורים הנפלאים – לוקים באותו חסרון ובראשם הרופא טופורקוב "בפריחה שנתאחרה"; לאפטייב הסוחר ב"שלוש שנים" אקימובנה העשירה והיפה ב"שלוש נשים" וכמובן סטפנוביץ' שהוזכר לעיל.

מעט אור ותקווה יש בספר הזה – אולי בדומה לחורף הרוסי הקודר. משמפציעה איזו קרן שמש חווריינית מבעד לחשרת העננים, אין היא מחממת את העין ואת הלב, כמו השמש החורפית כאן. צ'כוב אינו חס על גיבוריו וגם לא על קוראיו, אם אלו יחפצו למצוא מעט חיוב בקיום האנושי. ניכר בסיפורים שהם משקפים את ההסטוריה של משפחתו של צ'כוב: סבו היה צמית, אביו סוחר זעיר ואילו הוא זכה להיות בעל אחוזה – ברוסיה המעמדית בה הפערים החברתיים מעמקים והולכים יש למצער מוביליות חברתית – הרופא טופורקוב שעלה מאשפתות ומולו משפחת הנסיכים פריקלונסקי שירדה מנכסיה ובראשה האח הבכור יגורושקה, "הגולם השיכור הזה" כדבריו של צ'כוב.

הסיפורים הללו הרשימו אותי בזכות שלושה דברים עיקריים:

ראשית, היכולת של צ'כוב ליצור דמויות אמינות ולהפיח בהן רוח חיים על שלל תכונותיהן ומחשבותיהן ופקפוקיהן.

שנית, לתאר באופן מרתק חברה רוסית בסוף המאה ה-19 על הסבילות והפסיביות של המעמדות הנמוכים והחיים הריקים והנהנתנים של אלה ששפר עליהם גורלם....כל זאת שני עשורים לפני שכל הסדר החברתי הרקוב הזה יתאיין בלהבותיה של המהפיכה.

שלישית, האירוניה המושחזת של הסופר. כמסתכל מן הצד השנון שמבטו החד חושף את הנלעגות שבין החלומות והכמיהות לבין המציאות: "(אם הנסיך יגורושקה ואחותו מארוסיה) עוד השיחו בעתיד הנפלא (הצפוי ליגורושקה)...וחלומות חלמו בשנתם שלא היו כמוהם ליופי....ואכן דומה שבחלומות הללו שילם להן הגורל בעבור הפורענויות שפקדו אותן למחרת. לא תמיד קופץ הגורל את ידו: גם הוא משלם מראש, לפעמים. בשלוש אחר חצות בערך, דווקא בשעה שהנסיכה (אימו של יגורושקה) ראתה בחלומה את ה-BEBE שלה במדי גנרל נוצצים, ומארוסיה בחלומה מחאה כף לאחיה בתום נאום מזהיר שנשא, באותה שעה ממש קרבה אל בית הנסיכים פריקלונסקי כרכרת עגלונים פשוטה. בכרכה ישב המלצר של 'שאטו דה פלר' וזרועותיו חובקות את גופו האצילי של הנסיך יגורושקה השיכור עד מוות. יגורושקה הטלטל בזרועות ה'מ-ל-צ-ר' כאווז שזה עתה נשחט ונושאים אותו למטבח...".

לסיכום: סיפורים איכותיים, למי שאוהב סגנון נפלא עשיר בפרטים: תיאורים, מחשבות והלכי רוח. בעיני ספרות משובחת וראויה לשמה. מומלץ בחום!

הדירוג: התלבטתי. הוא אינו מושלם: לעיתים מעט עתיר פירוט יתר על המידה, בעיקר "בממלכת נשים", אבל משמצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב להרהר במה שמשתקף מהסיפורים האלה על החיים אז ועתה השתכנעתי להעניק לו 5 כוכבים.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על פריחה שנתאחרה - ספריה לעם #283