הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

זהו מונולוג של אבא על אחד מהפחדים הכי גדולים של האנושות האישית – מותו של ילד, של הבן.
סיפור קורע לב ונשמה, על אב המאבד את בנו בפתאומיות בנסיבות טרגיות וטיפשיות.
הבן אובד באיווחת גורל של רגע חסר זהירות, המסיימת את חייו של בנו יחידו, נער על סיפו של גיל ההתבגרות.
בן שלנצח יישאר בן 12.
זהו וידוי חושפני ישיר, חד ובלתי אמצעי על אהבה על בדידות ועל שכול.

האב בסיפור מתוודה על ניסיון התמודדותו עם המצב הבלתי אפשרי והבלתי אנושי הזה.
הוא שואל שאלות רבות על ילדות, הורות, היחסים בין ההורים לבין הילדים, על הקונפליקטים והמאבקים בינהם.
הוא מתעסק בשאלות על התמודדות הורים וילדים עם גיל ההתבגרות ועל מלחמת דורות ודן בנושאים רבים בינהם בדידות, יחסים זוגיים ואהבה, פערי מעמדות, קודים חברתיים, בעיית המהגרים, האיסלם המתפרץ בצרפת, גירוש שדים ועוד.

אני לא אוהבת סוף פתוח לספרים, וגם פה הספר נקטע באמצע, וחבל לי קצת. בהתחלה לא הבנתי את זה. לאחר מספר ימי מחשבה והרהור בספר הבנתי שכנראה זו היתה מטרת הסופר. לא ניתן שלא לחשוב על מסרי הספר ולהסיק ממנו על מערכות היחסים של הקורא עם הוריו ועם ילדיו.

זהו ספר שבסיומו פחות חשבתי והתעסקתי אם אהבתי או לא. מצאתי עצמי מהרהרת יותר וחושבת יותר על מסריו.
זהו ספר קשה אך מצוין.

ממליצה !