ביקורת ספרותית על השגעון הגדול - רשימות קצין עברי במלחמה הגדולה - קולות # מאת אביגדור המאירי
ספר טוב

---

מה מביא אדם להתנדב למלחמה? לצאת מול פני האויב בידיעה ברורה שמעטים סיכוייו לחזור משם? בחברה כמו שלנו, השרויה בתודעה של מלחמת קיום, המניעים של הגנת המולדת וחיי אזרחי המדינה נראים מובנים (אם כי גם כאן עדיין נותרת השאלה מה מביא את האדם הבודד להסתכן בשדה הקרב). השאלות לעיל מתעצמות כאשר דנים במלחמת העולם הראשונה, אחת המלחמות חסרות הפשר ביותר בהיסטוריה.
זהו הספר השלישי על מלחמת העולם הראשונה אותו קראתי בזמן האחרון ושנכתב מזווית אישית. לפני כן קראתי את "שלום ולא להתראות" מאת רוברט גרייבס (מחבר "אני קלאודיוס") ואת "היד הקטועה" של בלז סנדראר). מה שהדהים אותי בקריאת כל הספרים הללו הוא שכל המחברים, שלחמו בחזיתות שונות במלחמה, הכירו בשלב מוקדם בחוסר ההיגיון והטעם של המלחמה בה לקחו חלק, ויחד עם זאת המשיכו לגלות אומץ בשדה הקרב עד תום המלחמה (או עד שנפצעו). המניעים כלל אינם פטריוטיים. נדמה שכולם נשאבים בצורה כזו או אחרת אל חיי המלחמה ואל אחוות הלוחמים, ובאופן פרדוקסלי הטירוף וחוסר ההיגיון בו הם מצויים יוצר בהם תחושת ניכור כלפי העורף השלו (כולם שמחים לחזור לחפירות ומקצרים את חופשותיהם בהזדמנות הראשונה, על אף התנאים הקשים והבלתי-אנושיים בהן, המאירי מתעב את הנשים בעורף על חוסר נאמנותן, ולעומתן הזונות הינן הנשים היחידות שמגלות רמה מוסרית).
נראה שיותר משהם מרגישים שנאה או פחד כלפי האויב, הם מגלים שנאה כלפי גורמים אחרים: אצל אחד אלו אנשי המשטרה הצבאית וכל חיילי היחידות העורפיות, האחר מרגיש שנאה גדולה יותר לבעלי הברית הצרפתים, והאחר מגלה את השנאה הגדולה ביותר לקצונה הגבוהה. באופן מפתיע חלקם מגלה הזדהות ואמפתיה עם חיילי האויב, גם לאחר היתקלויות אכזריות עימם. החוויה ההזויה ביותר שמספר המאירי בספרו היא על היתקלות בכוח רוסי בשעת לילה, בסיור בשטח ההפקר. שני הצדדים חמושים, ובכל זאת אף אחד לא יורה. לאחר חילופי דברים, מחליפים סיגריות ומדליקים אותן אחד לשני, מסתירים זה את זה מהחיילים בעמדות, מפחד שיזהו את הפעילות החשודה. המפגש נגמר ב.... "חילופי שבויים" יזומים - כל צד מוסר חיילים שהתנדבו ללכת בשבי אצל היריב (אם תחשבו על זה, שבוי כזה לכאורה "יוצא מהמשחק", סוג של חופשה בחזית).
אביגדור המאירי, משורר עברי יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, שברגע של חולשת דעת התנדב למלחמה, ומרגע זה מצא עצמו בתוך "השיגעון הגדול", כפי שכינה אותו. שם, מתוך שנאה למפקדיו (שרובם גם נגועים באנטישמיות בוטה) ומתוך הוקרה ורגש נאמנות לחבריו לקרב, הוא מגלה מעשי גבורה, שורד במפתיע הפצצות חסרות אבחנה, ומטפס מעלה בדרגות. ואולי, כפי שמעיד הוא עצמו, היציאה אל מול האש היתה הדרך היחידה להתמודד עם המצב חסר ההיגיון בו היה שרוי.

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על השגעון הגדול - רשימות קצין עברי במלחמה הגדולה - קולות #