יצא לי לאחרונה לחשוב על בספר ולהיזכר בו למרות שקרתי אותו עוד ב2014.
זה היה כיתה ט, שיער ספרות עם המורה הכי אהובה עלי.
היא נתנה לנו משימת קריאה אך היא לא נתנה לנו בחירה של ספר.
וכתולעת ספרים שכמותי התרגשתי מהמשימה כי ידעתי שזה יעבור לי חלק.
אך שהתחלתי לקרוא את הספר הייתי מאוד מבולבלת ולפתע נרתעתי מספר.
שהבנתי שהילד אוטיסט היה לי קצת מסובך יותר כי חלפה לי המחשבה בראש שזה יהיה ספר מבלבל, סתמי ויותר מידי דרמטי.
אז כן זה היה ספר מבלבל ביותר כל הספר אתה נכנס לתך הראש של כריסטופר וככל שאתה נכנס עמוק יותר אתה מתחיל להבין כיצד הא פועל, ולמרות זאת הוא ממשיך לבלבל. אהנתי את זה.
לא לקח לי יותר מכמה עמודים את שנשאבתי לתוך הספר.
התחברתי לספר ולדמות של כריסטופר. הנער שהיה כמעט בגילי, שפחד לצאת מהסביבה המוכרת שלו,הבטוחה, שלא ידע כיצד לתקשר עם בני אדם היות שאנחנו כל כך מסובכים לפעמים. הנער שמצא מקום חם ובטוח במספרים מכיוון שהם הדבר היחידי שבטוח. הרי שלחיים אין תשובה ברורה, לרוב אנו משוטטים באפלה ללא מודע מה התוכנית שלנו והרצונות שלנו.
הלא ידוע זה דבר מפחיד, אי אפשר להסתמך על החיים ובטח שלא בני אדם אז הבנתי ללבו של הנער שאמו לכעורה מתה.
הספר כולו מדבר על ניסיון פתירת התעלומה.
ספוליר אלרט
ודבר זה גם מוביל לכך שהוא מגלה להפתעתו שאמו חיה ונושמת ולוקח על עצמו את ההחלטה שהוא יוצא לפגוש אותה.
כריסטופר הולך לבדו מיוזמתו למצוא את אמו ולמצוא תשובות.
מה שקרה הלאה תצטרכו לקרוא.
מה שנותר לי להגיד הוא שאני מודה למורה הנפלאה שלי שנתנה לנו לקרוא אוותו.
כנראה לא הייתי קוראת את הספר אילולא המשימה, הייתי בוחרת בעוד ספר פנטזיה.
ושאני מסתכלת לאחור זה אחד הספרים שהשפיעו עלי לקרוא ריאליסטי, וספרים שהם קצת יותר שנים.
אני מודה לספר שנתן לי לראות דברים באור שונה יותר ושנתן לי את התחושת הסיפוק הנפלאה שקוראים ספר טוב שנשאר איתך.
הספר מומלץ בחום לכל הגלאים, ספר שישאיר רק טוב.










