ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 בנובמבר, 2014
ע"י tuvia
ע"י tuvia
בשנת 1979 נפצע חברי הטוב בתאונת דרכים מחרידה. הוא היה אז קצין בחטיבה 300 שישבה בצמח. יום שישי הוא יצא הביתה ברכב החטיבתי של אז רנו 4. ברכב ישבו שלושה קצינים ונהג.
כשהגיעו לצומת גולני ליד טבריה שרפה משאית סמי טריילר אור אדום ונכנסה ברנו. הגג של הרנו נפתח כמו מכסה של קופסאת שימורים פוגעת בארבעת החיילים .
הקצין שישב מקדימה נהרג במקום ושלושת האחרים יצאו מהתאונה עם פגיעות ראש מחרידות. יעקב חברי אשר גולגלתו נשברה - התנפצה לשברים, נכנס למצב של חוסר הכרה.
כולם הגיעו לטיפול נמרץ בבי״ח רמב״ן. במשך שבועיים יעקב היה שרוי בקומה . המשפחה והחברים היינו 24/7 בחדר ההמתנה של טיפול נמרץ. בעשת הימים האלה נגלו לעיננו מחזות של שאול ושל תקווה.
כאשר יעקב יצא מהקומה ועבר למחלקה הניירולוגית הודינו כולנו לאל הטוב והמטיב . למרות 30 הנתוחים והסבל הרב ניראה לי שיעקב יצא מהתהום שבה נמצא בזכות אצבע אלוהים . נכון שהיו אלה הרופאים המדהימים ואנשי הצוות של בית החולים והמחלקות השונות שעבדו עליו וטיפלו בו, אולם היתה גם טיפ טיפה של עזרה שבאה ממנו, ובזאת אני מאמין בכל מאודי.
גם אהרון שנפצע פציעה אנושה במבצע עופרת יצוקה 2008, הגיע לתהום ונגע כמעט בנקודת האל חזור, אולם כוחות הגוף , הנפש , ויד הקדוש ברוך הוא ( ויתר הפרמטרים שנכנסו למשוואה,) הוציאו את הבחור
והחזירו אותו לארץ החיים.
הנקודה המרגשת ביותר, שהיא גם שיא הדרמה היא העובדה שאהרון חגג את נשואיו יום לפני שגוייס והוא נקרא ״ חתן מחופתו״
זהו ביטוי המוזכר בתנ״ך ומתייחס למלחמת מצווה/קודש שאליה מותר לצאת בשבת ( בתור פיקוח נפש) ואליה הותר לגייס אפילו חתן ביום חתונתו, למרות הסיכוי שאישתו הטריה תהייה אלמנה.
סיפורם של אהרון וצביה ריגש מדינה שלימה ויהודים בכל רחבי העולם.
כמה הערות לגבי הספר:
זאב קרוב ומשפחתו הם יהודים דתיים לאומיים. לכל אורך הספר קיימת אמונה עמוקה באל וברחמיו. זאב קרוב ובני משפחתו מקבלים את גורלם כפי שהאל קבע להם ללא טענות וללא מרד וללא האשמות לא כלפי המדינה ולא כלפי אלוהים. ככה קבע האל ועל פיו הכל יישק.
זאב ובני ביתו מגלים רגישות יוצאת דופן כאשר הם מספרים את סיפורם המשפחתי , ורגישות מיוחדת כלפי המשפחות השכולות והפצועים האחרים במבצע.
סיפורה של משפחת קרוב דומה מאוד לסיפורם של משפחות ההרוגים והפצועים ממבצע צוק איתן. הסולידריות שעליה מספר זאב , מאוד דומה לסולידריות שהתגלתה בצוק איתן ומחזירה אותנו כל כך קרוב לעופרת יצוקה. ואין לי אלא להצטרף לדבריו של זאב קרוב שמספר על אותם רגעים מיוחדים הגורמים לגילויי הסולידריות האדירים של העם הקטן הזה שכל כך צריך להלחם על חייו כדי לפנות לעצמו מקום בשכונה כל כך רעה ואכזרית שבה מדינת ישראל מתקיימת.
ספר מומלץ בהחלט לכולם .
שבת שלום ,
טוביה
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
תודה לאפרתי ולנצחיה,
מהכרות די קרובה עם הדתיות ( ולא הדת , כי אינני דתי), אני מסכים עם דבריכם. אני חושב שיש באמונה הדתית
ללא פשרות מן מגן רוחני מסביב לאדם שמגן עליו קצת יותר מהעובדה שלאדם לא מאמין ובעיקר במצבי קיצון . הטלטלה שאדם הפרטי שאיננו דתי היא קשה יותר מכוון שאין לו במה להתלות. גם ההחלמה מטראומות נפשיות ופיזיות הרבה יותר מהירה ושלמה. עוד יתרון ענק שיש למשפחות דתיות זה המסגרת המשפחתית שהיא עוטפת את היחיד מגינה עליו פיסית ונפשית ומשרה עליו רוגע . מצב שנובע מהקשרים שנוצרים במשפחה, חלוקת המטלות על בני המשפחה שבדרך כלל היא יותר גדולה והעומס מתחלק על יותר אנשים . אינני חושב שרק הסיבות האלה שרירות וקיימות ולדעתי יש עוד סיבות רבות כפי שאתן מציינות. תודה רבה על השתתפותכם וחן חן לכם על הלייקים. טוביה |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
טוביה, ריגשת אותי עד דמעות וגם התגובות מרגשות מאוד.
מנסיון כאדם דתי אני יכולה לומר: האמונה אינה משככת כאבים, כי הכאב הוא משותף לחילוניים ודתיים באותה מדה. מה שעושה האמונה, היא עוזרת בהתמודדות הרציונלית עם הצרה. כשאתה אדם מאמין אתה יודע שהכל בא מלמעלה ויש יד מכוונת, אז אתה גם יודע שאין במי לבעוט ושהכל בא עם חשבון. כשאדם שאינו מאמין נחבט קשות, כושר העמידה שלו עומד בניסיון גדול: למה דווקא אני, ובמי אני יכול לבעוט, להאשים, לכעוס. הכעס, במקרה של צרה הוא תוספת קשה מאוד.
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
שמעתי את אהרון קרוב בהרצאה.
מדובר באיש מרשים לכל הדעות, שעבר פציעה קשה, החלים בצורה מופלאה, אבל עדיין סובל מפגיעת ראש, על כל המשתמע מכך. הייתה הרצאה מאלפת.
וגם לראות את הסרטון על אוהד בן ישי שנפצע בצוק איתן והחלים בצורה ניסית (=בניגוד לציפיות הטבעיות של הרופאים), זה מרשים. אני חושבת שמדובר מראש באנשים חזקים. חזקים פיזית, וחזקים מנטלית. וזה מה שעוזר להם. אני לא יודעת אם לכולם עוזר. יש בן של חברים שנפצע קשה מאוד במלחמה האחרונה, ולמרות ציפיות ה"מסביב" להחלמה ניסית, היא לא מגיעה, וההתמודדות קשה. ומבחינת הספר: קראתי אותו. זאב קרוב הוא הרב זאב קרוב, והוא כתב ספרים רבים ובהם סוגיות באמונה ובהלכה. דווקא את הספר הזה קראתי כספר של זאב קרוב, בלי "הרב". כלומר כספר לא דתי, העוסק בהתמודדות משפחתית ובתמיכה ציבורית רבה שנותנת כוחות. ואיך אומרים? שלא נדע. שנהיה אנחנו ובני משפחתנו תמיד בריאים ושלמים וחיים. |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
היי רץ, ההתיחסות לנושא הפצועים לא הייתה חס ושלום מחוץ לדיון.
אני משכתי אותו פשוט לכיוון שבו יחס הפצועים ובני משפחותיהם לפציעה
נוגע באמונה בלתי מתפשרת בעובדה שלפיה הכל בידי שמים. יש מי שמפקח ומי ששולט בעניינים וזה לא תמיד איש הרפואה . האמונה בניסים שזה תחום פעילותו של השם, שזאת ידו המכוונת ולא יד האדם ( אפילו לא ידו של הפרופסור- אשר על פי כללי הרפואה , אהרון היה צריך פשוט למות), אומרים, שכל הפצועים שחוו את המפגש עם האור משהו אצלם משתנה עד יום מותם. אולי זהו המפגש עם מלאך המוות או עם אורו המנחם של האל? יש האומרים, בעיקר רופאים, שזה תגובה של תאים במוח להשתחררות חומרים כימיים מסויימים. לא יודע. טוביה |
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
טוביה - חשוב לעלות את נושא הפצועים - נושא שאנו כמשפחה חיים איתו - לצערי הגורל הפגיש אותי - עם משפחת קרוב - בני שכב ממש באותה מחלקה באותו חדר - בבלינסון שנים קודם לכן -
אחר כך פגשתי את המשפחה במפגש של משפחה אחת - עמותה העוסקת בנפגעי טרור - אין ספרק מדובר במשפחה מרשימה, השראה למונח הקרבה והתמודדות.
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
והנה גם שיר של אלתרמן על העניין הזה בדיוק:
בבכות ילדינו בצל גרדומים / את חמת העולם לא שמענו. / כי אתה בחרתנו מכל העמים, / אהבת אותנו ורצית בנו. / כי אתה בחרתנו מכל העמים, / מנורווגים, מצ'כים, מבריטים. / ובצעוד ילדינו אלי גרדומים, / ילדים יהודים, ילדים חכמים, / הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים - / הם קוראים רק לאם: אל תביטי. / ואוכל הגרזן בימים ובליל / והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום / לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל / לעמוד יום אחד בפוגרום. / לעמוד יום אחד, יום אחד ויחידי, / במקום שעומד בו שנים כמו גדי / ילד קט, אלמוני, יהודי. / ורבה דאגה לתמונות ופסלים / ואוצרות אמנות פן יופצצו. / אך אוצרות-אמנות של ראשי-עוללים / אל קירות וכבישים ירוצצו. / עיניהם מדברות: אל תביטי, האם, / איך שורות ארוכות הונחנו. / חיילים ותיקים וידועים לשם, / רק קטנים בקומה אנחנו. / עיניהם מדברות עוד דברים אחדים: / אלוהי האבות, ידענו / שאתה בחרתנו מכל הילדים / להרג מול כסא כבודך. / ואתה את דמנו אוסף בכדים / כי אין לו אוסף מלבדך. / ואתה מריחו כמו ריח פרחים / ואתה מלקטו במטפחת, / ואתה תבקשנו מידי הרוצחים / ומידי השותקים גם יחד. השיר הזה מבטא מצד אחד התרסה חזקה כלפי אלוהים, ומצד שני הוא מסתיים בקביעה שהוא הוא ינקום ברוצחים ובשותקים. מעין השלמה. או אם תרצו, אתם יכולים לקרוא לזה צביעות. |
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
קודם כל, מעט מאוד דתיים יענו לך תשובה מטופשת כזאת.
דבר שני, בתנ"ך כתוב כמה פעמים שהבחירה בעם ישראל היא נצחית, ולמען האמת גם ההיגיון אומר שאלוהים כל יודע לא יכול להתחרט. אני משאיר לנצרות את הבעיה התיאולוגית הקטנה הזאת. בכל אופן הנה ציטוט: "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (=יתחרט) כי לא אדם הוא להנחם." שלישית, סדום ועמורה הושמדו בגלל חטאיהן, ולכן מציאות של צדיק בתוכן היתה יכולה להציל אותן. לגבי יהדות אירופה, אין לנו שמץ של מושג למה קרה מה שקרה, אבל כפי שהסברת האפשרות של עונש פסולה מעיקרה. אין מקום להשוואה. נשארנו עם כל מיני אפשרויות אחרות. אני מרגיש שלא בנוח לעסוק בנושא הזה - אני שלא סבלתי ולא איבדתי אף אחד - וגם הפורום לא נראה לי מתאים לעיסוק בשאלה קשה כל כך. לכן אני יכול רק להציע לך לקרוא כמה ספרים. בשפריר חביון (חיים סבתו) דן בדיוק בנקודה הזאת, "אל מסתתר", איפה אלוהים היה בשואה. המנהרה (רחל הולנדר) הוא סיפורה של קבוצת בני נוער במחנה וסטרבורק בהולנד. גם הם מתלבטים בעניין הזה ומצליחים למצוא גם תשובות. זה ספר קשה, בעיקר מפני שסופו הוא שליחה מזרחה, אל אושוויץ, ואף על פי כן יש בו אמונה עמוקה מאוד. קשה להיות יהודי (שלום עליכם) הוא לא מקום לתשובות פילוסופיות או תיאולוגיות, אבל בכל זאת תמצא בו עוד מבט (מחויך) על השאלה שלך. מכתבים לטליה (דב אינדיג) הוא ספר מכתבים בין בחור דתיה לבחורה חילוניה, שבין השאר דן בנקודה הזאת. גם דב אינדיג נהרג, במלחמת יום הכיפורים, והוא הוא דב מ"תיאום כוונות" של חיים סבתו. הערה אחרונה: קום מדינת ישראל מערער במידה רבה את טענת "ישראל האמיתי" הנוצרית. ועל כך ראה גם "להוד קדושתו, שלומות" של אפרים קישון. |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אריאל, זאת בדיוק הדלמה
אם עם ישראל הוא העם הנבחר, כיצד אלוהים יכול היה לתת להשמדה כזאת לקרות?
מה היתה תכלית השימוש בנאצים כדי לכלות שישה מליונים יהודים שרובם המכריע שמרו מצוות ולא ״ עשו את הרע בעיני ה׳״ זכור בטח לכל החברים הויכוח שהיה בין אברהם אבינו לאלוהים בנוגע להחלטתו להשמיד ולאבד את סדום ועמורה. ואם ימצא ולו צדיק אחד?? אני בטח שבין רבים מהנטבחים בשואה היו המונים של צדיקים, אז למה איבד אותם ה׳? יגידו הדתיים שאין לחקור במופלא מימנו, אבל אני לא חוקר אלא שואל. ואולי באמת צודקים הנוצרים ואלוהים שבחר את עם ישראל להיות לו העם הנבחר החליט לשנות את דעתו ובחר בנוצרים בתור בעלי הברית - או ישראל האמיתיים כפי שהם טוענים? טוביה |
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
חברה שלי, ילדה בת 14, דתייה, נפצעה קשה לפני ארבע שנים בפיגוע מול בנייני האומה ועד היום לא חזרה להכרה. ההורים שלה ממשיכים להאמין. אני חושב שלקרוא להם צבועים זאת שטחיות.
סבא רבא שלי היה באושוויץ, ולא ניצל בנס אלא בציפורניים, וכל המשפחה שלו נספתה, ואנשים מתו מסביבו כמו זבובים. והוא המשיך להאמין. אמונה לא קשורה לגורל האישי - ניצלתי לא ניצלתי, מה אלוהים עשה לי. אמונה היא ידיעה עמוקה שיש לעולם תכלית, וממילא גם הדברים הפחות מובנים שקורים הם חלק ממגמה. וכן, כשמאמינים בזה יש כוחות להתמודד עם אסונות קשים מאוד. לא כי מקווים שאלוהים יעזור, אלא כי יודעים שאפילו כשהוא לא עוזר יש לזה סיבה. |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
ראשית, תודה לכם על הלייקים. בתיה , אני מסכים עם דברייך.אם קיים ה׳ שיש לו נגיעה בחיים, אז ברור שביד אחת הוא
נותן ובשני. הוא לוקח.
וגם נכון להגיד שזאת צביעות להאמין רק בצד אחד של המשוואה שנוח לנו. האמת שאני אישית חצוי בכל הנוגע לאותה אמונה בלי מגבלות, אמונה עמוקה ואין סופית באל שיכול לגרום לעמו הנבחר סבל לא יתואר, ומצד שני נס כמו זה של הקמת המדינה , זמן כל כך קצר לאחר אסון השואה. הרבה יהודים מאמינים שעברו בגיא צל- מוות של מחנות הריכוז וההשמדה איבדו את אמונתם, כמו שמיעוט מהיהודים שניצלו בנס גילו את אור האמונה, לך תדע? טוביה |
|
|
בת-יה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אלוהים אולי עוזר להחלים אבל אלוהים הוא גם זה שהיה אחראי לפגיעה. כל אחד רשאי להאמין במה שהוא בוחר בו, אבל לדבוק רק בצד אחד זו צביעות. אמונה שלמה היא תמיד דבקות בטוב וברע גם יחד, והשלמה עם מה שקורה.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
היי טוביה ד"ש...בקשר לספר
המגזר שאתה מדבר עליו גם הם בוכים כש... גם הם מתאבלים על אלמנה ועל יתום אך בגלל האמונה הגדולה שצריך להקריב למען מטרה נעלה זה נדמה שהם יכולים לספוג את המוות בגבורה ואיפוק. אני חושבת שהאיפוק הזה הוא ראוי להצדעה.הם עושים סדר עדיפות ככה בראש. החיים חשובים עד מאוד אבל החיילים הולכים להקריב עצמם והם יודעים זאת מראש.שמחה שחבר שלך ניצל.
שבת שלום מפה. |
|
|
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
דווקא בקרב המאמינים שמגיעים למצבים קשים ורעים מאוד, ההתמודדות קלה יותר - בזכות האמונה.
הרבה פעמים בתוך מצבים קשים ורעים גם הפחות מאמינים "תופסים" אמונה, ולו לרגעים וזה מחזק.
וגם, לפעמים ההגעה לתהום (למרות שזה נראה בלתי אפשרי משם, ובתנאי ששיפור איטי מאפשר לטפס לאט או מהר מהתהום) בדיעבד, יכולה להיות צומת לצמיחה איכותית. תודה על סקירה יפה. שבת שלום שם בבריסל :) |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
