ביקורת ספרותית על קוץ ודרדר מאת משה מאיר
בזבוז של זמן

---

ברוכים הבאים לפינת הדמיון המודרך שלי.

עצמו בבקשה את עיניכם. הרפו את השרירים. נשמו.
דמיינו את עצמכם - לא, לא על דשא ירוק המשתרע עד קצה גבול ראייתכם - אלא בעמק המצלבה בירושלים.
מולכם שלושה מבנים: הכנסת, מנזר ומוזיאון.
תנו לרגשותיכם לנוע בחופשיות. נשמו.

כעת פקחו בבקשה עיניים ותארו את מה שעבר עליכם מול המראה המפעים הזה.
שום דבר?
יופי. גם אני הגעתי לאותה המסקנה.

כשיובל, הגיבור ה#@$$%^%$ של הספר ה@$$^#%@#& הזה, חווה את מה שביקשתי מכם לדמיין, הוא מתעלף.
למה? כי מאות שאלות (שממלאות בספר תשעה וחצי עמודים(!!!)) מכות בו בבת אחת ומביאות אותו לאובדן הכרה.
שאלות מסוג זה: מיהו האדריכל שבנה את הבניין? לאיזה צורך נבנה הבניין? מאילו חומרים הוא עשוי? באילו אמצעים הוא מואר?
אני חוזר שנית, לכל המתקשים להאמין. השאלות האלה תופסות תשעה וחצי עמודים.

בקיצור, הספר הזה הוא פשוט קטסטרופה. בעצם, הוא פשוט לא ספר. הוא ערמת דפי טיוטה שנשלפה מפח המחזור והוצאה לאור כבדיחה פנימית או אולי התערבות בין שני מו"לים.

יוהן גוטנברג לא ידע איזו תיבת פנדורה הוא פתח. איזה זבל מוציאים היום לאור? פושעי זמורה ביתן לדין!

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על קוץ ודרדר