• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאת מאיר שלו

הביקורת של בערך מוחלט

תמונה של בערך מוחלט
דירוגדירוג
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2009
סדרה:ספריה לעם #613
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
שלי לבני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

מתה על מאיר שלו. הוא משעשע אותי, הוא מרתק בעיני, הוא יודע לספר סיפור.
אמירה מובהקת ומייצגת שלו, לא זוכרת באיזה ספר, התייחסה לאמת ולבדיה: אין הן יריבות, כי אם חברות טובות שאוהבות להתערבב זו עם זו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של חגית
חגית
3קוראים|גיל ממוצע53|100%נשים

על המבקרת

תמונה של בערך מוחלט

בערך מוחלט

חברה מזה 12 שנים
11 ביקורות•72 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•יחסי ישראל ערב
תמונה של בערך מוחלט
בערך מוחלט
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות11
לייקים שקיבלה72
דירוג ממוצע4.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית7ספרות מתורגמת2יחסי ישראל ערב1

דיון על הביקורת

4 תגובות
גלית
גלית•לפני 11 שנים

גם אני מאד אהבתי אותו

תיאורים חיים לגמרי קשה לשכוח את התיאור כיצד עשו ספונג'ה אצלהם בבית
נצחיה
נצחיה•לפני 11 שנים

ספר נהדר. אהבתי אותו מאוד.

מורי
מורי•לפני 11 שנים

אבל זה, אחרי ככלות הכל, ספר אוילי.

רץ
רץ•לפני 11 שנים

הסיפור הזה מסופר על הסבתא של הגיסה שלי שאביה היה הבן החורג של גיבורת הספר - אז הסיפור הוא אמיתי ונורא באופן שהסבתא התעללה

בשני ילדיה החורגים, אבל מכיוון שהאמת היא רק חומר הגלם לסיפור, לא צריך לשפוט את שלו על האופן שבו הוא בחר לתאר את הדמות.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של בערך מוחלט

וולקשטיין

וולקשטיין

עמיחי שלו

הספר מעניין, העלילה מתקדמת בקצב טוב, לדמויות יש קווי אופי ברורים ומהודקים, דמותם המורכבת של הגיבור/ה משורטטת ביד מנוסה ובוטחת.
הספר מתובל בשירי אהבה לערים, חולון, ברלין. גרמניה מצטיירת כמקום טוב לחיות בו, אם מתעלמים מזוטות כמו גילויי נאציות.
אני שואלת את עצמי אם הפירוט הכפייתי של דברי המאכל והמשקה לאורך הספר, תכליתו להמחיש לקורא קמצוץ מתפיסתו המיוחדת של הגיבור את העולם (לא רוצה לחשוף בפני מי שלא קרא).

לפני 5 שנים•בערך מוחלט
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

גם אני התקשיתי ליהנות מהספר, היתה טרחנות רבה על אינספור פרטים קטנים וזה היה מעין בילד-אפ ללא הצדקה.
הצד החיובי היה בהיכרות עם הסיפור המחליא של האנגלים עם סין. בתאוותם לשליטה ולרווחים כספיים ייבאו האנגלים כמויות אדירות של אופיום מהודו לסין, וגרמו להתמכרות אחוז ניכר מהאוכלוסיה. לכך היו תוצאות הרסניות על החברה ועל הכלכלה הסינית.

לפני 7 שנים•בערך מוחלט
שתיים דובים

שתיים דובים

מאיר שלו

כרגיל אצל מאיר שלו, הכתיבה היא מעשה אמנות,
כמו צייר שעובר על הציור במכחולו,
לעיתים מכחול עבה ולעיתים קרובות עדין,
עוד שכבה ועוד התפתחות,
עד שהציור כמעט ומוכן.
רק כמעט, כיוון ששלו לא תופר סוף עד הסוף, לקורא נשארת עבודה.
הוא יודע לספר סיפור, הו כן. מרתק, מפותל, מפתיע, שמעורר רגשות רבים.
והוא ממש מצייר אותו, אני לכל האורך ראיתי בדמיוני את הדמויות ואת המקומות.
הדמות של רותה מעניינת וכובשת. ואותנטית כל כך, עם כל הייחודיות שלה.
חגיגה לקרוא את הספר הזה, אם לשים בצד את האללה-יוסתור של כמה מן האירועים.
מעורר הערצה.

לפני 7 שנים•בערך מוחלט
עיניים כחולות מדי

עיניים כחולות מדי

מירה מגן

נהניתי מאוד מהספר.
במיוחד אהבתי את דמות הסבתא, עם השגעונות שלה ועם ההתמודדות שלה מול שגעונות העולם.
היא מגדירה מחדש את השיטיון; בזכותו היא חיה כמו שמעולם לא הרשתה לעצמה לחיות, עם רסן רופף, אימפולסיביות ותשוקה.
היא בולעת את החיים, אבל לא בביסים גדולים, כמו הצעירים, אלא בלקיקות ציפור, דקה אחרי דקה, בלי כובדן של ספקולציות עתידיות ובלי משאות מן העבר. (הדימויים מהספר, למיטב זכרוני)

לפני 7 שנים•בערך מוחלט
לילה ארוך בפריז

לילה ארוך בפריז

דב אלפון

אחלה ספר מתח, קצבי, קוסמופוליטי.
הדמויות משורטטות היטב ביד שיודעת את מלאכת הכתיבה.
תיאורי הסיטואציות נדיבים ומפורטים, גם בגזרה הפסיכולוגית.
העלילה מפותלת, וכוללת סינים חמושים, בלונדיניות שמתחזות לדיילות, מיליארדר אוסטרלי מטורף, שהוציא הוראה למלא את בתי הקזינו שלו בשטיחים עם דוגמא נורא נורא מעצבנת. נחשו למה?
ובכן, כמובן, כדי שנרקומני ההימורים לא יתיקו עיניהם מהמסך ומהרולטה.
ויש גם סינית עשירה וחמדנית.
וישראלים, כמובן. בעיקר דמויות שמשתייכות לכוחות הביטחון, מה שנקרא. יש כאן הווי אותנטי של ישראליות.
ספר כיפי שקשה להניח מהיד.
(האמת, שאני הקשבתי לו! לא קראתיו.
זה סטארט-אפ ענק עבורי, אני שואלת דיסקים בספריה ומקשיבה לספרים בנסיעות שלי.
פשוט נהדר!)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•בערך מוחלט
שטוקהולם

שטוקהולם

נעה ידלין

ספר מעולה, נהניתי מאוד.
הדמויות משורטטות בקוים עדינים ומפורטים, וכך גם הקשרים ביניהן.
העלילה אמיצה ומרתקת.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•בערך מוחלט
פרויקט רחם

פרויקט רחם

קארין ארד

ספר נפלא, להתענג על הכתיבה הזורמת של המחברת.
העלילה מרתקת ומשובצת בטקסים פסיכולוגיים וניו-אייג'יים מתוך עמדה ביקורתית.
נושאים שבהם הספר עוסק, בין השאר: נורמטיביות ושגעון; הממסד הרפואי, גישות טיפוליות ותרופות; זוגיות ונישואין; יחסי הורים-ילדים; הגבול המתעתע בין סטרייטיות והומואיות.
קארין ארד לשלטון!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•בערך מוחלט
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

טוב, אני לא באה לדבר על תמות המככבות בספר, כפיפותו של האדם לכוחות הטבע הכבירים; קליעתו וכליאתו במארג כוחות אנושי; רשעות, אינטרסנטיות ותאוות שליטה הגוזרים את דין האדם הקטן, החברה, האנושות; עוצמתה של רוחו של האינדיווידואל וכו' וכו'.
אותי מעניין דבר אחר, משעמם וטכני, אפשר לומר. לא תוכני.
קריאתו התמשכה על פני חודשים רבים. היה לי קשה לקרוא אותו, למרות שהוא עניין אותי.
הקריאה שלו היתה ממש מאבק מתמשך.
הופתעתי מאוד כששוחחתי עליו עם אנשים שונים והם אמרו שהיה להם קל לקראו.
"מה, זה ספר של סופשבוע!".
מה אתם אומרים?

לפני 11 שנים•בערך מוחלט
לשתות מהים של עזה

לשתות מהים של עזה

עמירה הס

ספר חשוב, המציג את הכיבוש הכלכלי הישראלי של רצועת עזה. אינספור נתונים מספריים בשילוב עם סיפורים אישיים ממחישים היטב לקורא את עולו של הכיבוש הכלכלי ואת היאוש שבא בעקבותיו. (בונוס לקוראי הביקורת - חידה: מאיזה מקום מחוץ לעזה, מותר לאנשי עזה לרכוש חלב? מחברון? לא! מרמאללה? לא! רמז: מדובר בחלב של חברה ידועה ששמה מתחיל באות ת').

לפני 11 שנים•בערך מוחלט

ביקורות נוספות על "הדבר היה ככה"

הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

מאיר שלו שהלך לעולמו השבוע, הובא היום למנוחות. במהלך השנים קראתי רבים מהטורים שכתב בעיתון, לא עם כל דבריו הסכמתי אך תמיד חשבתי כי מן הראוי הוא, שלשני המחנות הפוליטיים יהיו עוד כמה דוברים ופובליציסטים ברמתו של שלו.


אך ברוב בורותי, לא קראתי רבים מספריו. לפני שנים ארוכות קראתי את תנ"ך עכשיו ונהניתי הנאה מרובה מהדרך בה נהג שלו להציג את גיבורי התנ"ך וכשילדי היו צעירים, הקראתי להם כמובן את הכינה נחמה. לאחר מכן ניסיתי לקרוא את "כימים אחדים" ואת "עשו", לשניהם לא כל כך התחברתי ומאז לא חזרתי אל ספריו. כשסיפרתי זאת השבוע לאשתי אשר קראה כל פסיק שמאיר שלו כתב, היא נגשה אל הספריה בביתנו, שבה משם עם "הדבר היה ככה" ואמרה לי: תקרא, זה הספר הקריא ביותר שלו. אתה בטוח תאהב.


מכיוון שאני לא נוהג להתווכח עם נשים ובעקר לא עם זו הישנה לצידי בלילות, קראתי. לא הייתי זקוק להוכחה נוספת כי אשתי תמיד צודקת אבל בכל זאת קיבלתי עוד הוכחה כזו.

זהו ספר נפלא בו חוזר מאיר שלו את זכרונות הילדות שלו ואל בני משפחתו שכבר אינם: הוריו, סבו וסבתו, הדודים וכן אל הימים בהם גדל בירושלים ובעקר במושב נהלל. הוא מספר על האנשים ,על מנהגיהם, אורחות חייהם, שגעונותיהם, שגיונותיהם, מאכליהם, ריחותיהם ואפילו על חיות הבית. זהו סיפור על משפחה האוהבת מילים וסיפורים אך גם זהו סיפורה של מדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60. אמנם לא גדלתי כאן בשנות ה-50 אך את כדי החלב והבלוקים של הקרח עליהם כותב שלו, אני זוכר משנים מאוחרות יותר. היו אלו ימים בהם עדין דברו על ציונות וחלוציות.


מכל הדמויות אהבתי במיוחד את סבתא טוניה, אולי מפני שגם לי היתה סבתא שכבשה דגים מלוחים אשר טעמם זכור לי עד היום, וגם היא היתה פתוחה במיוחד בכל מה שקשור ליחסים שבינו לבינה, ממש כפי שמספר מאיר שלו על סבתא טוניה.


סיימתי את הספר עם חיוך גדול, כי הרי לא ניתן שלא לחייך למקרא הסיפור על אביגיל והסוויפר של סבתא אשר את שמו צריך לבטא "בריש רוסית מתגלגלת וביוד רוסית עמוקה".


אסיים באחת הפסקאות הקסומות מתוך הספר:

"אני זוכר כילד שההורים שלי היו אוכלים ארוחת ערב פשוטה של סלט ירקות וחביתה, אימא שלי הייתה מכינה את הסלט בתוך קערה גדולה על השולחן, וכל אחד היה מוריד לו לצלחת מתוך אותה קערה, כלומר כולם קיבלו אותו סלט. אבל בכל ארוחה אני הייתי מבקש מאימא שלי לאכול קצת סלט מהצלחת שלה כי היה לו טעם אחר."


נוח בשלום באדמת נהלל מר שלו, אני כמובן אנסה שוב את ספריך האחרים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

האמא של אשתי אפשר להגיד עליה שלא היתה חולת ניקיון. אפשר אפילו בלי להגזים להגיד שהיא היתה ההיפך יעני אצלה לא היה סתם מלוכלך. היא היה אצלה טינופת. שהיית בא אצלה איפה ששמת את היד שלך היה נדבק בה משהו. עכשיו אני בבית שגדלתי היה מבריק יעני היית יכול להסתרק בברזל של הידית של הדלת ואפילו היית יכול לאכול מהרצפה מרוב שנקי אז היה מפריע לי מאד מאד מתי שהיינו הולכים אצל האמא שלה. שהילדים היו קטנים לפני שהיינו נכנסים הייתי אומר להם אל תיגעו בשום דבר שמה ואל תכניסו יד לפה שלכם שהאמת פחדתי על הבריאות שלהם.

הכי קשה היה אם היתה רוצה שנשב נאכל אצלה. מצד אחד אני לא יכול לא לכבד אותה יעני לא יכול להעליב אותה ומהצד השני אתה יודע שאצלה המחבת הולך מהגז ישירות לארון בלי שיעבור עליו שטיפה כמו שצריך. אני לא אומר שלא היה טעים האוכל שלה אבל רק מהמחשבה שיש אצלי בראש הייתי בולע בכוח ומנסה בלי להרגיש את הטעם שלו העיקר שיעבור.

זה לא היה בימים שהיה האלכוג'ל מפורסם כמו עכשיו אבל איך שהיינו יוצאים הייתי חונה רחוק בשביל שלא יראו שלפני שיכנסו הילדים לאוטו הייתי מעביר להם סמרטוט על היד בשביל שנשמור על הריפוד שאחר כך אני צריך לקחת אנשים.

המזל שהבת שלה לא יצאה כמוה שאני לא יודע איך הייתי מסתדר איתה אם היתה כמו האמא שלה. אני אין לי בעיה לעזור בנקיון כמה שצריך אבל לא יכול לחיות בתוך טינופת.

עכשיו כל זה שאני מספר לכם את מי זה מעניין? אולי רק אלה שמכירים את המשפחה שלנו או באים אצלנו בבית או אולי אחד שאצלו גם היה בדיוק הדבר הזה. מאיר שלו בגלל שהוא מפורסם הוא יכול לספר כאלה סיפורים על הנונה שלו ועל המחלת ניקיון שלה וישימו את זה בספר אפילו שלפי דעתי זה כמו שיש לך ספר זכרונות. אז אולי זה מעניין אחד שחי בזמנים של הספתא שלו וזה מזכיר לו את החיים של פעם אבל בשבילי זה היה בסך הכל כמו שקליינט במזל שלו נכנסנו בפקק ובשביל להעביר את הזמן ושלא ירגיש במונה מספר לי על המשפחה שלו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

משפחה היא הדבר החשוב ביותר.
זה מה שאני הבנתי לאחרונה. אף אחד לא יתמוך בך כאשר תהיה במשבר.
כולם ילכו ויבואו אבל משפחה תמיד תישאר.
אני חווה לאחרונה משבר בכל החזיתות. גם החזית הבריאותית וגם החזית המשפחתית- לצערי, אבי לא מרגיש טוב. שוב.
הוא בבית חולים.
אני מרגישה שאני קורסת תחת הנטל. אני מרגישה לבד מאי-פעם.אני גם מרגישה שבמובן מסוים אני לא הקלתי על אבי, ואני כל כך מצטערת על זה. אף אחד לא יהיה שם בשבילי כמוהו וכמו המשפחה הקטנה שלי. ואני עדיין תוהה כיצד הדברים מתרחשים במהרה, אתמול עד הערב הוא עוד היה בסדר, אבל החולשה, הכאב הכללי, לא נתנו לנו מקום לספק, החלטנו לא לבזבז זמן.

הספר שלפנינו עוסק במשפחה, על משפחה על כל גווניה, על סבתא אחת טוניה, חולת ניקיון, שאורבת לאבק וללכלוך על כל צעד ושעל, ונכדה מאיר שלו מתאר אותה בצורה הומוריסטית, נוגעת ללב ואוהבת, בעיקר אוהבת.

זהו ספר למדאובי הלב, זה ספר להנעים איתו את הזמן ולהקל. זהו ספר להעניק למתנה, להקל מספר שעות על אדם אחר.
ספר קטן אבל גדול, גדול בתחושות שהוא יוצר, בכאב, גם אם זמנית, שהוא מפוגג. לקרוא אותו פעם שניה, בעותות כאלה, היה מנחם, גם אם במעט. יוצר לך בועה זמנית של שפיות בעולם של אי-שפיות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סקאוט
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

#
אל הספר החינני הזה הגעתי דרך השלילה. קראתי התייחסויות לא מחמיאות עליו והסתקרנתי. הספר הוא "מאיר שלוי" לכל פרטיו ודקדוקיו: ליתר דיוק – פרטי ודקדוקי הספרים שלו שאהבתי. דהיינו "לא רומן". כי את הרומנים שלו לא אהבתי.

הספר הוא ספר זכרונות העוסק בבני משפחתו של שלו, כפי שנתפסו על ידו כילד ונער, ובמיוחד בסבתו - אשה יוצאת דופן שהיום היו, כנראה, ממליצים על טיפול נפשי (אלא אם היא רעיית ראש הממשלה). התיאורים מצחיקים ומהנים על חברה שהיתה פה ונכחדה. הם העריכו עבודת-כפיים, הסתפקות במועט, התנשאו על שכניהם בזכות אידיאלים ולא בזכות ג'יפ חדש בחנייה... המידרג היה ככה: אנשי נהלל – חקלאים עובדי אדמה - נמצאים בראש הפירמידה. מתחתם נמצאים מושבניקים אחרים בעמק יזרעאל תחילה, ואחריהם בשאר המדינה. עירוניים בורגנים נמצאים אי שם למטה. ובסוף - מגרדים את התחתית - עירונים-ממושקפים-'טלגנטים, חסרי תבונת-כפיים וכותבי-שירה, כמו שהיה אבא של שלו, שלדעת חברי המושב לפחות היה לו השכל להתחתן עם בתיה'לה האהובה ובזה הוא הוסיף לעצמו כמה נקודות זכות.

הסיפור הפרטי של משפחה פרטית לא תמיד מעניין וגורם הזדהות. הדוגמה שעולה בדעתי היא הספר "מוות במשפחה" של קרל אובה קנאוסגורד (שלאחרונה זכה למאמר מפרגן בניו-יורקר בו הוגדר "גדול הסופרים החיים היום", לא פחות). זה ספר קפוא, העונה לאותו תיאור כמו "הדבר היה ככה": זיכרונות ילדות, סיפורים קטנים שאינם מתגבשים לרומן. הוא לא איפשר לי הזדהות ואמפתייה בגלל מחסור מוחלט וסופני בחום ובהומור. לעומתו "הדבר היה ככה" כולו מחמדים, כתוב בתועפות הומור ובעברית משובבת נפש, מתובלת בניבים ייחודיים. זו לא הסבתא שלי (תודה לאל על חסדים קטנים...) (לכן) צחקתי מההתנהגות, חייכתי בסיפורים על החיים במושב, על החקלאים שאין להם זמן לצאת לחופש אבל יש להם המון זמן להתווכח על מי אמר מה למי ולהדגיש ש"הדבר היה ככה!" היוצאים למלחמת חורמה במכחישי הזיכרון הפרטי שלהם. חייכתי גם למקרא סדרי העדיפות שהיו פה פעם – שגרמו לאמא של שלו להחרים את משחק המונופול, המעודד ספסרות ורווחי הון... אח, האידיאליזם שנפטר בדמי ימיו.

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". את המשפט המוטעה והמטעה הזה מצטטים לרוב. כי טולסטוי אמר אותו, ואם הוא אמר, המשפט בטח נכון, לא? לא. אין משפחה דומה לרעותה. מאושרת או אומללה.
נהניתי מאד מהספר הזה שהזכיר לי פיסת מציאות שהתקיימה פה פעם, ועם כל הגיחוך, האבסורד והעקשנות שבה – קל היה לאהוב את תמימותה. אין ספק שאנחנו חיים היום חיים טובים ונוחים יותר, ומותר לנו להשתולל קצת מחוץ לתלם. מותר לנו לטפח אישיות (אגואיסטים!) ואפילו לעשות מניקיור, רחמנא ליצלן. אבל את תחושת ההשתייכות הזו ל"כלל" הצודק, את ההרגשה המספקת שאנחנו מתנהגים בדיוק כמו שצריך, שהסכמת הכלל היא שלנו בצדק ואנו רוחצים בשביעות-רצון וסיפוק – תחושה זו נעלמה כנראה שלא על מנת לשוב.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

ספר לכאורה אוטוביוגרפי. נהניתי ממנו בטירוף ולאחר שקראתי אותו עכשיו אחרי מותו שמעתי אותו בתוכנת הספרים המדברים בהקראתה המדהימה
של רבקה מיכאלה.
תארו לכם את סבתה טוניה בחיקוי המושלם ובאינטונציה של רבקלה מלכת החיקויים עוד מימי ניקוי ראש מספרת את הספר.
כל כך יפה , כל כך מרגש לשמוע על חלוצה שהיא לא לגמרי מאוזנת אבל מחיה כל כך את התקופה
ובמקום סתם כפר וייבוש ביצות אתה מקבל חוויה מטורפת של חיים אמיתיים בימי העלייה השנייה והשלישית על המורכביות
שלהם ולא רק על האידיאליזם והסגפנות ובסוף הלק שבצפורניים בתחילת הסיפור הוא הבסיס לפסגת החלומות בהמשך ( לא אמשיך בכדי לא ליצור ספילר
לסיכום ממליץ בכל לב באהבה

לפני 3 שנים•
★★★★★
•זהר
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

"הדבר היה ככה": התענגתי על כל רגע, על כל משפט, על כל מילה. זה מה שאני יכולה לומר. פשוט כך.
לקרא את הספר הזה היה כמו לשכב מתחת לעץ יפהפה, להסתכל על הגזע, על כל התפצלויותיו, להריח את ריחו וליהנות מצלו. זאת הייתה החוויה שלי. ככה הוא בנוי ומרגיש: סיפור מרכזי המכיל בתוכו סיפורים קטנים שמתפצלים ממנו, וכל אחד הנאה צרופה בפני עצמו.
הרגשתי את האדמה ואת החוויה של ראשית ההתיישבות דרך השפה היפהפייה והניואנסים הקטנים הכל כך "מאיר שלויים".
אגב, את מאיר שלו הכרתי דרך "עשיו" (כבר כתבתי על החוויה הזו בביקורת אחרת), ולא הבנתי על מה כל כך מתלהבים ממנו. זה היה לפני זמן רב, הייתי עולה חדשה, אולי משום ששפת העברית עדיין הייתה חדשה עבורי ולא הבנתי את היופי שבכתיבתו. בכל מקרה, אני חווה עכשיו תיקון לגביו בפעם השנייה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•דינהליס
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

עוד סתם אחד. בתוך רשימת הסתמיים שאני נתקלת בהם לאחרונה.
עוד אחד שאני באה אליו בציפייה, כי הסופר וזה..
ושוב, אכזבת סתם.
סוג של סיפור משפחתי שראוי להסתובב בתוך המשפחה קטעים קטעים בשיתופי וואטאפ או דומה בימי שישי לעת ערב,
את הקורא שמחבב את סיפרי שלו (רובם ככולם סיפורי משפחות אבל כאלו ששפתיים ישקו) בא זה ומייתר עצמו.
נו, מצחיק ומעציב? לא ממש. סיפורי סבתא משפחתיים פנימיים - כן, נחמד למכיריה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מיקה
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

ספר משעמם, מונוטוני
הספר מגולל את סיפור חייה של הסבתא טוניה, שסובלת מאובססיית הניקיון, ויש לה תמיד הנחיות נוקשות וחד משמעויות עם בני משפחתה במיוחד בכל מה שקשור לארגון וסדר, ביום מן הימים שולח לה האח של בעלה אהרון שואב אבק מאמריקה, וכל הסיפור למעשה נע סביב אותו נושא.
למען האמת, הרעיון הוא די בנאלי, יתרה מזאת יש הישנות של נושא השואב לעיתים קרובות, מה שמפחית במידה רבה את הנאת הקריאה וההתחברות לספר.
לעניות דעתי, ההתייחסות לספרים האחרים שלו הייתה מיותרת וגרמה לקטיעת רצף החשיבה, והשתלשלות האירועים, והוא מתאר בפרוטרוט את משפחתו זה היה מאוד מייגע.
לנוכח העבודה, שמדובר בסופר מאוד מוכשר ומוערך, ציפיתי להרבה יותר, קצת אוכזבתי מהסגנון.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

לכל משפחה יש את הזיכרונות שלה. את הסיפורים מימי הסבא והסבתא, את הבדיחות השחוקות שמצחיקות כל פעם מחדש, את הטעמים, הניחוחות, המלים והביטויים המיוחדים רק לה. בכל הרומנים של מאיר שלו עד כה מסופרים תולדותיה של משפחה. מתברר, כי רבים מהסיפורים והאנקדוטות אודות גיבוריו שאובים מצור מחצבתו – מהבית ומהמשפחה, מהסיפורים אותם ינק כילד, עיבד כנער והמשיך וטיפח כאדם בוגר. הסיפורים האלה מצאו את דרכם אל יצירתו, שם פתח שלֵו פתח להיכרות שכזו עם משפחתו, בלא ידיעת הקורא.
אבל כאן מתרחש דבר אחר: "הדבר היה ככה" אינו פתח, אלא דלת רחבה, שער של ממש. שלו מכניס אותנו אל ילדותו ונעוריו, ומשתף את הקורא בחוויות המשפחתיות שלו. הסיפור קולח וזורם, משעשע ומעניין וכמו תמיד שפתו של שלו עשירה וצבעונית ומענגת.

הספר הספציפי הזה פתאום מעניק נקודת מבט אחרת על הרומנים שכתב; פתאום כתיבתו נראית אישית הרבה יותר.
ויחד עם זאת, ככל שהיא נראית אישית יותר, היא חידדה עבורי דברים שלא חשבתי עליהם במשפחתי שלי. השילוב הזה מקסים בעיני: מצד אחד קיים הסיפור הפרטי של משפחתו שלו, ומן הצד השני – התעוררו לחיים אלפי סיפורים של משפחות רבות אחרות, ואצלי – של משפחתי. בהפסקות הקצרות שבמהלך קריאת הספר ניצתו זכרוני וסקרנותי: ניצלתי את תקופת החגים כדי לברר כמה וכמה סיפורים ואנקדוטות משפחתיות. וכך סיפורים ששמעתי צפו ועלו, שחזורים ניסו לתפוס את מקומם, ערבובי גרסאות וחילופי זמן ומקום שימשו בערבוביה. כך זה מתחיל וכך זה נמשך תמיד: עוד סיפור, ועוד אחד, וויכוח ודיון האם הדבר היה ככה או לא היה ככה... כנראה שככה זה – "הסיפור, כמו שאמרתי, סיפור אמיתי, גיבוריו אמיתיים ושמותיהם אמיתיים. אבל כמו לכל אחיו במשפחתנו, גם לו כמה גרסאות, ובכל אחת מהן הפרזות ומחיקות ותוספות ושיפורים..."

אחד הדברים המעניינים בספר הזה הוא התנועה שבין הזכרון והשכחה, בין המיתוס המשפחתי לבין מציאות, בין הדמיון לאמת. ובסופו של הספר, אינך באמת יודע מה התרחש במציאות, והאם באמת "הדבר היה ככה". אבל זה לא חשוב בעצם: מה שחשוב הוא הסיפור, המספר והמאזין ומה שנוצר ביניהם. כל השאר – בטל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אסף
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאת מאיר שלו

הביקורת של בערך מוחלט

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של בערך מוחלט
דירוג
3.0
לפני 15 שנים

“אני לא מבינה על מה המהומה, עוד ספר מבית היוצר.. הכה אהוב עליי. אבל יחסית לרומנים האל-זמניים: רומן רו”

62/98
ביקורות על הדבר היה ככה
הבאה
ילד35
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 14 שנים

“ספר מקסים וכל מילה מיותרת התיאורים של הסופר פשוט מקסימים ארץ ישראל היפה”