הספר מעניין, העלילה מתקדמת בקצב טוב, לדמויות יש קווי אופי ברורים ומהודקים, דמותם המורכבת של הגיבור/ה משורטטת ביד מנוסה ובוטחת.
הספר מתובל בשירי אהבה לערים, חולון, ברלין. גרמניה מצטיירת כמקום טוב לחיות בו, אם מתעלמים מזוטות כמו גילויי נאציות.
אני שואלת את עצמי אם הפירוט הכפייתי של דברי המאכל והמשקה לאורך הספר, תכליתו להמחיש לקורא קמצוץ מתפיסתו המיוחדת של הגיבור את העולם (לא רוצה לחשוף בפני מי שלא קרא).

גם אני התקשיתי ליהנות מהספר, היתה טרחנות רבה על אינספור פרטים קטנים וזה היה מעין בילד-אפ ללא הצדקה.
הצד החיובי היה בהיכרות עם הסיפור המחליא של האנגלים עם סין. בתאוותם לשליטה ולרווחים כספיים ייבאו האנגלים כמויות אדירות של אופיום מהודו לסין, וגרמו להתמכרות אחוז ניכר מהאוכלוסיה. לכך היו תוצאות הרסניות על החברה ועל הכלכלה הסינית.

כרגיל אצל מאיר שלו, הכתיבה היא מעשה אמנות,
כמו צייר שעובר על הציור במכחולו,
לעיתים מכחול עבה ולעיתים קרובות עדין,
עוד שכבה ועוד התפתחות,
עד שהציור כמעט ומוכן.
רק כמעט, כיוון ששלו לא תופר סוף עד הסוף, לקורא נשארת עבודה.
הוא יודע לספר סיפור, הו כן. מרתק, מפותל, מפתיע, שמעורר רגשות רבים.
והוא ממש מצייר אותו, אני לכל האורך ראיתי בדמיוני את הדמויות ואת המקומות.
הדמות של רותה מעניינת וכובשת. ואותנטית כל כך, עם כל הייחודיות שלה.
חגיגה לקרוא את הספר הזה, אם לשים בצד את האללה-יוסתור של כמה מן האירועים.
מעורר הערצה.

נהניתי מאוד מהספר.
במיוחד אהבתי את דמות הסבתא, עם השגעונות שלה ועם ההתמודדות שלה מול שגעונות העולם.
היא מגדירה מחדש את השיטיון; בזכותו היא חיה כמו שמעולם לא הרשתה לעצמה לחיות, עם רסן רופף, אימפולסיביות ותשוקה.
היא בולעת את החיים, אבל לא בביסים גדולים, כמו הצעירים, אלא בלקיקות ציפור, דקה אחרי דקה, בלי כובדן של ספקולציות עתידיות ובלי משאות מן העבר. (הדימויים מהספר, למיטב זכרוני)

אחלה ספר מתח, קצבי, קוסמופוליטי.
הדמויות משורטטות היטב ביד שיודעת את מלאכת הכתיבה.
תיאורי הסיטואציות נדיבים ומפורטים, גם בגזרה הפסיכולוגית.
העלילה מפותלת, וכוללת סינים חמושים, בלונדיניות שמתחזות לדיילות, מיליארדר אוסטרלי מטורף, שהוציא הוראה למלא את בתי הקזינו שלו בשטיחים עם דוגמא נורא נורא מעצבנת. נחשו למה?
ובכן, כמובן, כדי שנרקומני ההימורים לא יתיקו עיניהם מהמסך ומהרולטה.
ויש גם סינית עשירה וחמדנית.
וישראלים, כמובן. בעיקר דמויות שמשתייכות לכוחות הביטחון, מה שנקרא. יש כאן הווי אותנטי של ישראליות.
ספר כיפי שקשה להניח מהיד.
(האמת, שאני הקשבתי לו! לא קראתיו.
זה סטארט-אפ ענק עבורי, אני שואלת דיסקים בספריה ומקשיבה לספרים בנסיעות שלי.
פשוט נהדר!)

ספר מעולה, נהניתי מאוד.
הדמויות משורטטות בקוים עדינים ומפורטים, וכך גם הקשרים ביניהן.
העלילה אמיצה ומרתקת.

ספר נפלא, להתענג על הכתיבה הזורמת של המחברת.
העלילה מרתקת ומשובצת בטקסים פסיכולוגיים וניו-אייג'יים מתוך עמדה ביקורתית.
נושאים שבהם הספר עוסק, בין השאר: נורמטיביות ושגעון; הממסד הרפואי, גישות טיפוליות ותרופות; זוגיות ונישואין; יחסי הורים-ילדים; הגבול המתעתע בין סטרייטיות והומואיות.
קארין ארד לשלטון!!!

מתה על מאיר שלו. הוא משעשע אותי, הוא מרתק בעיני, הוא יודע לספר סיפור.
אמירה מובהקת ומייצגת שלו, לא זוכרת באיזה ספר, התייחסה לאמת ולבדיה: אין הן יריבות, כי אם חברות טובות שאוהבות להתערבב זו עם זו.

טוב, אני לא באה לדבר על תמות המככבות בספר, כפיפותו של האדם לכוחות הטבע הכבירים; קליעתו וכליאתו במארג כוחות אנושי; רשעות, אינטרסנטיות ותאוות שליטה הגוזרים את דין האדם הקטן, החברה, האנושות; עוצמתה של רוחו של האינדיווידואל וכו' וכו'.
אותי מעניין דבר אחר, משעמם וטכני, אפשר לומר. לא תוכני.
קריאתו התמשכה על פני חודשים רבים. היה לי קשה לקרוא אותו, למרות שהוא עניין אותי.
הקריאה שלו היתה ממש מאבק מתמשך.
הופתעתי מאוד כששוחחתי עליו עם אנשים שונים והם אמרו שהיה להם קל לקראו.
"מה, זה ספר של סופשבוע!".
מה אתם אומרים?