רשימת קניות, כללי, מחכים על המדף, ספרים שקראתי, פינת המוסיקה / זיכרון לאורי לוטן, books, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, שם של מישהו / הקדשה, הדרך ארוכה ומפותלת ...עובר גשר ועוד גשר, כדורגל, לחפש ולקרוא , מתכוון לקרוא, אני אקרא מתישהו, לקרוא בהשאלה, בספרייה הדיגיטאלית, סיפורת - מקור , ספרים שקראתי, AAA, רשימת קריאה, קריאה - מבוגרות.ים, סיפורת - מקור, אמנות - מוסיקה, ביום מן הימים, א, הפתיעו דיגיטלית ב"עברית", ספרים שקראתי, אפריל 2010, ספרים שקראתי, רשימה, RTBCPT3, רוצה לקרוא, ספרים שכדאי לקרוא, קראתי , books to buy, רוצה לקרוא, מחכה לי ליד המיטה, אוולין, ספרים שקראתי, ספרים שצריך לקרוא, פרוזה, (דור) הביט והג'אז, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, להלן: 2016, רוצה לקרוא, ספרים דיגיטליים שלי, על החיים, = ניתן להשיג בחיפה (זמנית) = , 2024, ויתרתי, ספרות מקור למכירה, הספרייה הדיגיטלית, רשימה מיוחדת ב, מבדידות האנשים הופכים קשים , עוד ...

1.

הנפשיים מאת עמיחי שלו "בכלל לא רציתי להתגייס לצבא, וגם לא רציתי לא להתגייס. היה לי בראש רק איך להמשיך להעביר את הזמן, את ההווה שלא ייגמר, בלי עתיד, רק להסתובב, ללכת להופעות של נושאי המגבעת, לעשן סיגריות ולנוח." "הנפשיים" הם הטירונים הבעייתיים, אלה שהמערכת הצבאית מתעקשת לשלבם בשורותיה, לצרוף אותם ב"כור ההיתוך" ולהפוך אותם לחיילים מן המניין. לחיילים האלה אין אתוס ואין מטרה. האופק שלהם עשוי רק מכאן ועכשיו – רק איתו צריך להתמודד, ואם אפשר, אז גם להישאר בחיים. אורי, גיבור הרומן, נשלח עם יתר "הנפשיים" לטירונות של שבועיים בבסיס צבאי ליד ג'נין. שבועיים שבהם לכאורה לא קורה דבר, ולמעשה קורה הכול: מעשים של אלימות בוטה ושפלה, לצד רגעים של חסד ושל קרבה. בשבועיים האלה מנסה אורי להבין את העולם שלתוכו נקלע ואת זה שהשאיר מאחוריו: החברה שזרקה אותו; אביו ואמו החורגת, שביתם הוא בועה סגורה שממנה הוא מודר; והפצע שפער בו המוות הטרגי של אמו. מקור הכוח והנחמה העיקרי שלו במציאות ההזויה שאליה נשאב הוא הערצתו ללהקת הרוק "נושאי המגבעת", ששיריה המיוחדים, הבועטים, ה"נפשיים", שזורים בסיפורו האישי ומשמשים פסקול לרומן כולו. בעברית מיוחדת במינה, רוויה בדימויים ובקרעי חלומות ועם זאת צלולה ודייקנית, משרטט עמיחי שלו את העולם הסהרורי והפצוע של "הנפשיים". עמיחי שלו הוא עורך מדור הספרות והאמנות ב-Ynet. ספר הביכורים שלו, ימי הפופ, זכה לשבחי הביקורת והפך לקאלט בקרב רבים מבני דורו....

2.

ימי הפופ - מחודש מאת עמיחי שלו שנות השמונים היו השנים הגדולות של מוזיקת הפופ. הן היו גם השנים שבהן גיבור הספר מאבד את אמו, נאלץ להתמודד עם ההשלכות החברתיות של האובדן הטרגי, עם הצורך העז באהבה שמתעורר בתוכו ובעיקר עם הצורך בהישרדות בסביבה עירונית לא פשוטה. הוא נאחז בכל מה שאפשר, באהבות ממשיות ולא ממשיות, במשחקי כדורגל דמיוניים, בדמויות מבוגרות שבאות ונעלמות ובהרבה מוזיקה, ולא רק מוזיקת פופ. בשפה שהיא שילוב של פשטות וישירות עם מטאפורות ודימויים שיריים עזים, מחבר עמיחי שלו, עיתונאי, מרצה ומשורר, את הביוגרפיה האישית שלו בין ארבע תחנות ונובלות, ועושה בה להטוטים, חלומות ותרפיה. ההוצאה המחודשת והרעננה של הספר היא הזדמנות נוספת לקוראים להתחקות אחר רגע נדיר של כנות, אותנטיות וכישרון בספרות הישראלית....

3.

ימי הפופ מאת עמיחי שלו בעברית מיוחדת במינה, צבעונית להפליא רוויה בדימויים ובקרעי חלומות ועם זאת דייקנית מאוד, צולל עמיחי שלו אל תוך עולמו השבור של נער רך המאבד את אמו. זירת התרחשות הי ראשון לציון של תחילת שנות השמונים, עיר פרבר דחוסה ואפרורית, שבאטרצקיות היחידות שלה הן פלאפל, כדורגל, בית קברות וחנות תקליטים. נוכחותו המתמדת של המוות מולידה רעב גדול לאהבה, ואולי גם כישרון יוצא דופן לחפש אהבה, למצוא אותה ולהיאחז בה. אלו הן כמובן אהבות נעורי חטופות ומבולבלות, אך היתמות, וההתברגות המואצת שבאה בעקבותיה, מעניקות לה חושניות יוצאת דופן, עומק ועוצמה מפתיעה. ימי הפופ מורכב מארבע נובלות עצמאיות, המצטרפות יחד, כמו חלקים בפאזל, לרומן עקבי, קצבי והדוק בכל אחת מהנובלות מתוארת תחנה אחרת בתהליך ההתברגות של גיבור הספר- שלב אחר נסיונו לפרוץ את חומת הבדידות שסוגרת עליו. התחנה המפתיעה ביותר היא הנובלה האחרונה, שבה חוזר הספר לימים שלפני מות האם. דווקא אז, לפני האסון, כשהאם עדיין חיה והכול כמדומה בסדר, מתגלה תבנית היסוד של השבר בחיי הגיבור, והצורך שלו להפריד- אך גם לקשור ? בין מוות ותשוקה. ...

4.

בדידות מזהרת מאת עמיחי שלו ארקדי וחיים עובדים בבית מלון שהוא גם בבואה של החברה הישראלית כולה – כור מצרף שמהגרים וּותיקים משמשים בו יחדיו, עבדים מותשים המכלכלים בייאושם השקט תפאורת קרטון של יוקרה וכוח. ארקדי חי עם אמו בבת ים ומנהל מערכת יחסים מהוססת עם אנה. הוא מתמודד עם המציאות הסוגרת עליו באמצעות הפלגות תודעה קדחתניות, ריטואלים של כאב מתובלים בהבזקים של נקמה. חיים הוא גבר בשנות הארבעים לחייו, שמתגורר בראשון לציון עם אשתו ובתו הקטנה. הוא כבר הגיע בעבר לדרגת מנהל מזון ומשקאות, ועדיין שוגה באמונה שכישוריו יזכו אותו בקידום הנכסף במקום עבודתו הנוכחי. אבל די בתקרית בגן הילדים של בתו לדחוף אותו למעשה קיצוני בקרב המאסף הפרטי שלו נגד הברבריות הצרה עליו מכל עבר. עמיחי שלו מוודע אותנו לחווייתם האינטימית של שני גברים שלכודים בחדר המכונות המיוזע של הישראליות, ואין להם בררה אלא לסכן את המעט שנותר להם בניסיון להרים את קולם ולו לרגע מעל לרעש המנועים....

5.

משפטי המחץ של הכדורגל האנגלי מאת עמיחי שלו "זה שייך לעבר, עכשיו אנחנו בעתיד"(דיוויד בקהאם כשנשאל על הרחקתו במונדיאל 98)"בטחנו לארסן ונגר ומשפחתו שלא נפרסם את שמו של המנג'ר החדש"(פיטר היילי, חבר הנהלת ארסנל, לפני שהקבוצה הודיעה כי ארסן ונגר יהיה המנג'ר הבא)"שלטנו ב-99 אחוז מהמשחק. אלה שלושת האחוזים הנותרים שגרמו לנו להפסיד"(רוד חוליט עם חשבון פשוט)"הבקעו את השער הניצחון שלוש דקות מהסיום אבל אז הם השוו"(איאן מקניל)עו"ד משה גוזגל ועמיחי שלו, אנשי תקשורת, אנגלופילים, שיש להם הרבה דשא במוח, עשו לכדורגלהאנגלי את שאלון מזרחי עשה לכדורגל הישראלי,ואף יותר מזה. במשך זמן רב נאספו, תרגמו, ערכו וסיננו ערמות על גבי ערמות של ציטוטים מכל מקור אפשרי, וגם מכמה מקורות בלתי אפשריים, והביאו לקורא ולאוהד הישראלי לראשונה קצת מעולמם המוטרף, המצחיק, ולפעמים הבלתי נתפס של דיוויד בקהאם, פול גסקוין, מייקל אואן, אייל ברקוביץ ועוד. 191 עמודים...

6.

ילדה גדולה מאת עמיחי שלו שנות התשעים התוססות בעיצומן. בזמן שבני גילה מתנסים באימוני שטח ונכנסים לעומק לבנון, יושבת רויטל בת התשע-עשרה בביתה ואוכלת את עצמה לדעת. היא לא גויסה לצה"ל בשל עודף משקל, אין לה בגרות מלאה והיא לא מצליחה למצוא עבודה. החלומות שלה ממשיכים להתנפץ אל מציאות עגומה, נטולת נחמה. עד שברגע נמהר אחד היא מחליטה לנצח את הדיכאון ואת הרעב לאוכל, לקחת את אביבית, החברה היחידה שיש לה בכל העולם, ולברוח מכאן. לברוח מהמדינה שלא מכירה בה, מאמה שלא מבינה אותה, מאחותה הצעירה שלועגת לה ומהזיכרונות של החברים המתעללים בבית הספר. מרגע הנחיתה בלונדון, העיר הנכספת, מוטלות השתיים אל תוך עלילה קצבית שאין בה רגע מנוח. בין הזיה למציאות, בין התעלויות משולהבות לתהומות של חושך, הן מתוודעות לבליל מטורף של בילויים ליליים, סמים מכל הסוגים, בחורים זרוקים ומוזרים, ובריחה מסויטת לאמסטרדם. ומבעד לעומס השוצף הזה, הנמתח לאורכן של ארבע תחנות חיים, נפרש מרקם הנפש השברירי, ההרסני, של דמות שוליים חסרת אחיזה, אשר מה שמניע אותה בסופו של דבר הוא הצורך הנואש באהבה. בשפה טבעית וקולחת, מלאה במטאפורות צבעוניות פרועות, מסתחרר עמיחי שלו בריקוד חסר גבולות עם הדמות שיצר, רומס את כל הפרות הקדושות, ומזמין את הקוראים לרגע נדיר של כנות וכישרון מתפרץ. עמיחי שלו (1973) הוא סופר, מרצה, מבקר ועורך. מחבר הספרים ימי הפופ שזכה לתשבחות הביקורת, והנפשיים שהיה מועמד לפרס ספיר. ילדה גדולה הוא ספרו השלישי....

7.

וולקשטיין מאת עמיחי שלו וולקשטיין הוא מרצה במכללת ספיר, המלמד בה קורס על נאציזם ותרבות הפופ ואינו מאפשר לדבר לעמוד בדרכו, גם לא לאזעקת צבע אדום. וולקשטיין הוא אדם משונה ובודד: הוריו ניצולי השואה נפטרו זה מכבר, אחותו נעמה חיה בזוגיות אומללה וסתמית בדאלאס טקסס, והוא מתקשר בקושי רק עם שכנתו הקשישה, עם רופא המשפחה האקסצנטרי שלו ועם חבר ילדות אחד.  כשהוא מפוטר מעבודתו הוא מתגלגל לחיים בגרמניה, הופך להיות חלק מפרויקט מסתורי המבצע ניסויים בבני אדם, מתחיל לטוות כמה קשרים חברתיים, אך בה בעת שוקע בהרהוריו ההרסניים, שהולכים ומכבידים עליו עד לנקודה קריטית.  בחלק השני של הספר מתרחשת תפנית מסתורית ומפתיעה. הפעם אחותו ניצבת בחזית, במעין סיפור בלשי הגורם לה לבחון את חייה שלה ולהתמודד עם השדים הפרטיים שלה.   "וולקשטיין", הרומן החמישי של עמיחי שלו, כתוב ביד בוטחת של מספר מיומן המלהט בשפה העברית. זהו רומן על צמד אחים שנשארו לבד בעולם, ומבקשים, מבלי דעת, ליצור לעצמם משפחה חדשה.   מעבר לצלילה אל תודעתם המורכבת של האחים, העובדה שהמשפחה החדשה הזו יכולה להיווצר רק מחוץ לגבולות ישראל, מאפשרת צלילה אל הזהות הישראלית, שגם בראשית המאה העשרים ואחת ממשיכה לגרום לגיבורי הרומן לתהות, ובעצם לכולנו, מה מקום העבר בתוך מרקם ההווה שלה....

8.

על החתרנות מאת עמיחי שלו בתנופה סיגנונית מרהיבה ובהשתלחות דיונית-צרברלית שלוחת-רסן מציג לפנינו עמיחי שלו שני טקסטים, היכולים – ביחוד הראשון והבולט שבהם, “חדר בלי דלת” – להיקרא כווידוי, כפירוט הכנות לקראת איבוד עצמי לדעת, כמסה כמו-סוציולוגית על המצב הפוסט-מודרני, כפרק בתולדות הספרות ומה-לא. למעשה, מדובר בשני סיפורים – פאתיטיים, ובעקיפין גם קומיים – הכתובים במסורת הכתיבה המודרנית נגד המודרניזם במשמעו הפילוסופי-הקנטיאני: האמונה בכוחה של התבונה לארגן מחדש את המצב האנושי ו”להנדס” אותו חברתית ומוסרית לקראת הקיום המשובח ביותר האפשרי. המספר של שלו אמנם אינו מזכיר את הטקסט המעמיק והעקרוני ביותר העומד במרכזה של מסורת עשירה זו – “רשימות מן המחתרת” של פ”מ דוסטוייבסקי. תחת זאת הוא מתעכב ארוכות על העיבוד העברי הראשון של חיבור זה, “בחורף” מאת י”ח ברנר. למעשה, הוא מוביל את סיפורו, המתרחש כביכול בחדר נטול דלת (כלומר, קופסה סגורה) למקום שבו יתפקד כגירסה תל-אביבית עכשווית של “בחורף” הברנרי. אולם בנוסחה זו כבר לא נותר הרבה מן הפאתוס הדוסטוייבסקאי-הברנרי, וזה עיקרה של הבדיחה הפילוסופית המונחת ביסודו של החיבור. “מסורת-הנגד” האנטי ראציונאליסטית, על רצונה העז לנפץ את “היכל הבדולח” של המודרניזם הראציונאלי, נוכסה, כמעט מראשית הופעתה, על ידי “מסורת הבעד” הפוזיטיביסטית, ונהפכה לוורסיה מוחלשת שלה. הראייה לכך היא גיבורו המרדן של שלו, “איש המרתף” הישראלי. מרוב רצון “לצאת” מקופסת ההגיון והחיים הוא עוסק כל חייו באריזת שרידי חייו בקופסאות, ומרוב ספקנות בסדר הקוסמי והקיומי-האנושי, כל שהוא רוצה הוא להשליט “קצת סדר” בחייו, שאותם הוא עומד, כביכול, לסיים. למעשה, הוא כלל אינו עומד לשים קץ לחייו. בסיום סיפורו לא רק ש”לא יצא” מהם, אלא, שכנראה, יכניס את עצמו מחדש לקופסה הקטנה מכל של בית אביו ושל ילדותו. המסקנה המשתמעת מדבריו היא שאין קיום מחוץ לקופסה, ואולי אין גם אי-קיום מחוצה לו. בין כה וכה נתן לנו המחבר טקסטים מבריקים, חדשניים, נסייניים וחכמים. היכולים, אם ייקראו נכונה, לבעוט ולזעזע מעט את הרהיטים הכבדים בחדר הצפוף והמחניק במקצת של הפרוזה הישראלית. דן מירון --------------------------------------------------------------------...

9.

היסוד הנפשי מאת עמיחי שלו הדיכאון שלי הוא אולי גם גנטי (אמא), אבל אתה האירוע המכונן שלו. אתה הדלק שהניע אותו שנים. ואני כבר התגברתי עליך. אני לא כועס. אתה מה שאתה. הבנתי זאת מזמן. אין לי שום טענות. לא על החגורות. לא על המכות. לא על העונשים. לא על ההשפלות. לא על ההתעלמויות. ואתה יודע למה? בגלל היסוד הנפשי. זוכר שלמדתי סמסטר אחד משפטים? אז מדובר במושג מפתח במשפט הפלילי, המתאר מודעות של אדם לביצוע העבירה. היסוד הנפשי הוא מרכיב מפתח בהוכחת אשמה של חשוד. אם אי-אפשר להוכיח אותו, רוב הסיכויים שהחשוד יזוכה. יש אנשים שעושים עבירות ומעשים נוראיים בלי להיות מודעים לכך. אני לא חושב שעשית משהו רק כדי להזיק או לפגוע. מתוך רוע או פליליות. לכן אני סולח לך על הכול. אבל אתה בדיכאון? עד כאן. זה שלי. היסוד הנפשי הוא מסמך ייחודי המכיל 127 פרגמנטים שנשזרים למסגרת אחת ומתנפצים שוב ושוב בדומה למערכת היחסים המעורערת שאותה הם מתארים. בספרו השמיני מתאר עמיחי שלו בחדות בלתי מתפשרת את מערכת היחסים בין אב מנוכר ומרוכז בעצמו לבין בן שמנסה לשרוד למרות החסכים הרגשיים ומתעקש בהתמדה לחפש וליצור משמעות לחייו. זה סיפור על הישרדות ועל בדידות שאינה מתכלה גם כאשר האב נעשה נכה ומוחו עדיין צלול, והבן נדרש להיות חלק מהמערך הטיפולי, ובעיקר – נדרש להתקרב. הרגשות העזים העולים מתוך הדפים מפיקים בסופו של דבר סיפור עוצמתי, בעל הומור ייחודי וחד־פעמי, על הצורך באהבה....

10.

מרסיסייד - (שיר) מאת עמיחי שלו מסע שורשים דחוס בליברפול מטשטש את הגבולות בין ילדות ובגרות, בין מעלה ומטה ובין זכרון להזייה, ומעלה באוב את מה שכדי לבטאו נדרשת שפה חדשה: “מרסיסייד” היא פואמה ראשונה לסופר, המבקר והמרצה עמיחי שלו, הרואה אור בשיתוף הליקון....