הביקורת נכתבה ביום שישי, 7 בנובמבר, 2014
ע"י omers
ע"י omers
בבית צר בלונדון,התגורר לו הסופר האהוב עליי מכל. לא יודעים בכלל שמגיעים לבית שלו, עד שנמצאים ממש קרוב. הבית, שכיום הוא מוזיאון, לא מוזכר במפות שמפוזרות בלונדון. התחרבשנו בדרך במשך שעה עד שמצאנו את הבית של דיקנס. נכנסים לבית, ומגיעים ישירות לחדר האוכל. שמה דיקנס אירח את חבריו, הסופרים והאמנים. הסיור בבית ממשיך, ועוברים את האמבטיה, המטבח, מרתף היין (אהב לשתות), חדר השינה ואז מגיעים לחדר החשוב ביותר- חדר הכתיבה. פה דיקנס כתב את ״ניקולס ניקלבי״ ואת ״אוליבר טוויסט״.
אחרי שמסיימים לסייר בחדרים האותנטיים, יש קומה שלישית שבה מוצגים חפצים מילדותו של דיקנס,שהשאירו בו חותם. דיקנס היה ידוע לא רק בתור סופר,אלא גם בתור פעיל חברתי. הוא התעניין בשלומם של השכבה הנמוכה-משרתים ומשרתות. חווית הילדות שהשפיעה מהותית על חייו-בעקבות חוב של הוריו הוא נשלח לעבוד במפעל,ולאחר מכן למרות שהחוב שולם אימו החליטה שימשיך לעבוד במקום שיחזור לבית הספר.
ב״בית קדרות״ נחשפים לדיקנס הישן והטוב.רומן דיקנסי, אבל עם טוויסט (לא אוליבר). בדרך כלל אצל דיקנס יש את הטובים- הדמויות הראשיות, בדרך כלל דמות גברית שעומדת במרכז ודמות נשית (בעלת תכונות מאוד נשיות-שברירית,רכה וענוגה וחסרת אונים לחלוטין). ויש את הרעים- אלו שמתעללים בדמויות האחרות, חסרי רגישות לאחרים וגורמים רק לסבל. אבל ב״בית קדרות״ אין דמות ״רעה״. הנבל בספר הוא,בעצם, מערכת החוק,וליתר דיוק-מערכת המשפט שמכונה בית הצדק. שיעור קצר במשפטנות אנגלית- לאנגלים, כמו לנו, יש סוגים שונים של בתי משפט. דיקנס יוצא נגד בית המשפט לצדק,שעוסק בענייני ירושות. היה ידוע שבית המשפט הזה מתנהל בסחבת בירוקרטית, וענייני ירושה היו מסתיימים בסופו של דבר ואחרי שנים רבות בלי תוצאה-בעיקר כי ההוצאות המשפטיות בלעו את כל כסף הירושה.
בבית קדרות הסיפור עצמו יחסית פשוט. אסתר היתומה (היתומים,כמייצגים את החלש בחברה,נפוצים אצל דיקנס) זוכה למזל טוב (גם נפוץ אצל דיקנס)-היא חיה אצל דודתה שמתנהגת אליה בקרירות אך זוכה לאפוטרופוס ששולח אותה לחינוך בבית ספר,ולאחר מכן אוסף אותה אל ביתו כדי שתשמש בת לוויה לדודניתה. הדודנים (שכמובן מאוהבים זה בזה),מחכים שבית המשפט יכריע בעניין ירושתם במשפט ג׳ארנדייס וג׳ארנדייס,שנודע כמשפט הארוך ביותר בבית המשפט.
כיאה לרומן דיקנסי,מוצגות ברומן כל שכבות החברה בעזרת דמויות מייצגות-אסתר היתומה מייצגת את חלשי החברה,ליידי דדלוק וסר לסטר מייצגים את העשירים (כמובן שיש קשר בין ליידי דדלוק לאסתר). הספר רצוף בעשרות דמויות,חלקן מרכזיות וחלקן שוליות, וכיאה לדיקנס שלא מאכזב, לאט לאט חוטי העלילה נשזרים זה בזה ומציגים את התמונה הרחבה.
ראוי להזכיר שברומן יש שני מספרים-מספר כל יודע ואסתר,שבפרקים שהיא מספרת יש שפה עילגת לעיתים (כטענתה שהיא אינה יודעת להתנסח טוב). הפרקים של אסתר מאופיינים בכתיבה רגשנית מעט, וכתובים בצורת יומן או מכתב.ולמרות זאת,הכתיבה של אסתר יוצרת הזדהות אצל הקורא,בעיקר כי אסתר היא דמות ״טובה״,שאנו כקוראים רוצים שיקרה לה טוב.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
