• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נעלמת

נעלמת

מאת גיליאן פלין

הביקורת של Tuval

תמונה של Tuval
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
נעלמת

נעלמת

מאת גיליאן פלין

הביקורת של Tuval

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של Tuval
הוצאה לאור:משכל ועם עובד
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
לוכד החלומות
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 11 שנים

“ספר בסדר. כאחד שקרא את שני הספרים הראשונים של הסופרת בשקיקה חיכתי בקוצר רוח לקרוא את נעלמת ו... מאכ”

31/42
ביקורות על נעלמת
הבאה
זלי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

רק לא עוד ביקורת על "נעלמת" (אבל אני מוכרח אין מה לעשות...)
אז האמת שקראתי את "נעלמת" כי שמעתי שדיוויד פינצ'ר הוציא אחלה סרט שמבוסס על הספר ותמיד כשאני יודע שיש סרט ממש טוב שמבוסס על ספר אני מעדיף לקרוא את הספר קודם ובדרך כלל מה שקורה זה מה שאני יודע שיקרה - הספר יותר יותר טוב מהסרט,
אני לא ציינתי את העובדה הזאת סתם ואסביר - הספר נעלמת מתחיל ממש טוב ומותח הייתי מעוניין מאוד לדעת מה הולך לקרות פרק אחר פרק, הכתיבה של ג'יליאן פלין ממש זורמת והספר עשוי טוב לא אגיד שלא,אך מבערך 60-70 אחוז לתוך הספר הרגשתי שאני רק רוצה לסיים אותו, כשהיא קצת מורחת את הסוף באופן מיותר בעיקר ב10 אחוז מהספר שנותר ולא יודע הספר נחמד אבל כנראה הסוף הקצת סתמי שלו לפי דעתי הרס לי אותו וזה לא שאני אומר שזה ספר גרוע רק ה30 אחוז האחרונים שלו היו קצת בנאלים אבל עדיין מותחים פשוט רציתי שהיא תעשה משהו קצת יותר קיצוני אני מניח מבחינת עלילה. בכל מקרה אחריי שקראתי את הספר ממש מעניין אותי לדעת איך פינצ'ר עשה אותו סרט כה טוב כמו שאומרים עליו, אני יכול לדמיין את האפילה שתאפיין את הסרט ואת האופי שלו אבל לעשות אותו טוב כמו שכתוב בביקורות ? מבחינת עלילה קשה לי לראות את זה קורה, בכל אופן בכללי נהנתי מהספר אבל גם קצת התאכזבתי ממנו בעיקר מהסוף ואני מקווה שהסרט יציג לי משהו שלא חשבתי עליו כשקראתי את הספר ושהפעם הסרט יהיה יותר טוב מהספר, ואני מעריך שזה מה שהולך לקרות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
R
rachis
תמונה של ספרים זה אהבה
ספרים זה אהבה
2קוראים|גיל ממוצע36|100%נשים

על המבקר

תמונה של Tuval

Tuval

חבר מזה 12 שנים
14 ביקורות•70 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•תרגום (נוער)
תמונה של Tuval
Tuval
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות14
לייקים שקיבל70
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת7מתח ריגול והרפתקאות2תרגום (נוער)1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Tuval

על העיוורון

על העיוורון

ז'וזה סאראמאגו

אתה עומד בכניסה, הדלת סגורה, אתה לא יודע מה יש מעברה, אתה צריך להחליט. אתה חושב לעצמך האם זו באמת דלת שאני רוצה לפתוח? למה היא ולא אחרת? איך אתה יודע שאתה לוקח את ההחלטה הנכונה?

בסופו של דבר יש משהו שגורם לך לקחת את אותה החלטה, אצלך זה בדרך כלל רעיון שמסקרן אותך, לבסוף אתה בוחר, אתה פותח את הדלת ועובר בכניסה, אתה כעת עיוור.

אתה מגשש, לאט לאט, אתה נמשך פנימה, ההתחלה תמימה, זה לא כזה נורא אתה חושב, אך אתה יודע, כמה מטרים ראשונים לא יכולים להגיד לך הרבה על אותו מקום בו אתה כעת נמצא ואתה בכלל חושב שזה מקום אחר לחלוטין, אם אתה מסתכל אחורה אתה עדיין יכול לגשש את דרכך אל עבר הדלת, אתה תמיד יכול לחזור אחורה לפתוח אותה להתחרט, לפחות בהתחלה, כי יש לך כלל, אם עברת חמישים מטרים עברת יותר מידי בשביל לחזור בחזרה.

אז אתה נכנס עוד פנימה, מגשש, הוא תפס אותך בהחלט, כבר אין דרך חזרה וכעת אתה יודע שאתה תהיה חייב לגלות מה יש בקצה של החדר והדרך היא ארוכה, אתה לא מוכן לחוויה כזאת, הזהירו אותך לפני זה נכון אבל עדיין רצית בעצמך לחוות את אותה חוויה, וכעת כשאתה בפנים אתה מתחיל להרגיש את זה, אתה מתחרט, אתה רוצה לחזור בחזרה אך לא יכול.

על העיוורון –

רציתי לחזור בחזרה כי זה ספר קשה, כן, זה ספר קשה. למה? זאת שאלה שאני שואל את עצמי כמה ימים אחריי שקראתי אותו.

הסופר ממחיש בכתיבה מאוד מושקעת ואיכותית מזה עולם של עיוורים, וכשנכנסתי לספר הזה לא חשבתי שמתוך בסיס הרעיון הזה יצמחו עוד כל-כך הרבה רעיונות לגבי צדו האפל של האדם.

בעוד אני קורא קטעים שלפי דעתי מאוד קשים שאותם אני לא אחשוף פה, אני מצאתי את עצמי במצב של חוסר נוחות, רוצה להפסיק לקרוא מכעס מסוים מפני שתגובתי הראשונית הייתה הוא מגזים לחלוטין, זה לא נכון, דבר כזה לא יכול להביא להתנהגות כזו של בני אדם אך בין ההפסקות של הקריאה, (והייתי צריך הרבה כאלה.) מצאתי את עצמי חושב, תגיד... למה אתה כל-כך בטוח?

וזה מה שהסופר הזה עשה ובגלל זה רציתי לחזור בחזרה. הוא גרם לי לערער על הביטחון שלי מרגע קבלת הרעיון שיש עולם של עיוורים שבו אני גם עיוור, בו אני אומר לעצמי העולם יכול להתנהל כסדרו אומנם זה קשה אך בני אדם ימצאו דרך לכך שאני חושב על משהו שלעולם לא חשבתי עליו, מזה ראייה בעצם? אולי אני לא חשבתי על זה עד הסוף? אולי לקחתי את בצורה מובנת מאליה? התשובה היא כן, ברור שלא חשבתי לעומקו על מזה אומר בעצם עולם של עיוורים.
הסופר כן חשב על זה עד הסוף, בהחלט, הוא הגיע לנקודות מאוד קשות לגבי טבע האדם, רעיונות שאתה מסרב לקבל אך מבין שהסירוב נובע מכך שאתה לא רוצה לחשוב שזה מה שאתה ברגע שלוקחים ממך משהו כה מובן מאליו.


אז החלטת לחזור בחזרה, לא רצית להמשיך, אך לא יכולת, היית עיוור ולא הייתה לך ברירה להמשיך וללכת עם שאר הקבוצה שמונהגת על ידי הסופר בדמות האישה היחידה שכן רואה. הוא לקח אותך עד לקצה תוך כדי ייסורים רבים, ולבסוף פותח לך את הדלת, אתה עובר בה, נפרד לשלום וסוגר אותה אחריך.
אתה פוקח את העיניים ושואל את עצמך האם אתה עדיין עיוור?


תודה למבקר האחרון שביקר את הספר הזה שאני לא זוכר את שמו, הזכרת לי שרציתי לקרוא אותו:)

לפני 8 שנים•Tuval
The devil all the time

The devil all the time

Donald Ray Pollock

אף פעם לא מאוחר להתחיל לכתוב, משפט קלישאתי משהו לא ? ובכן הסופר דולנד ריי פולאק התחיל לכתוב בגיל ארבעים וחמש, הוא לא סיים את התיכון ומגיל 18 עבד במפעל שבו אביו גם עבד, הוא חשב עם עצמו מה יהיה כשאהיה בן 65 ואפרוש לגמלאות? מה יהיה בהמשך חיי? מה אני רוצה לעשות, הוא החליט שהוא רוצה לכתוב, הלך ועשה קורסים בכתיבה יוצרת וכתב ספר ולא סתם ספר, אחד הספרים הטובים שקראתי השנה.

אני אוהב ספרי מתח שמספרים על מקום מסוים, עיר, איזור וכו' בו הדמויות אנושיות והקשרים ביניהם גורמים לך להבין את הסביבה ולהרגיש את האווירה.
מעדיף ספרי מתח בהם אין בלש שחוקר מי רצח את.., או מי חטף את..., קשה למצוא ספרים כאלה וכשאני מוצא אני מרגיש צורך עז בלשתף.

The Devil All The Time
הסיפור מתרחש בדרום אוהיו ומערב ו'ירגניה בין השנים 1945 ל1965
אב אלים ששרד את מלחמת העולם השנייה ומתמודד עם העובדה שאישתו חולה בסרטן בדרך מאוד חריגה בזמן שהוא מכריח את בנו להצטרף.
נגן גיטרה נכה על כיסא גלגלים מאוהב בחברו המטיף בכנסייה שכוחת אל ומאמין שהאל מדבר איתו ובכוחו להחיות את המתים.
זוג סוציופתים שיוצא פעם בשנה לחופשה מחוץ לאוהיו, שם הם עוצרים לטרמפיסטים ונוודים.
והבן של האב אשר בילדותו סבל מהקנטות חוזרות ונשנות, גודל להיות נער אלים ואבוד.
הסיפור מאוד אפל ומלא באלימות, אך היא תורמת מאוד לסיפור ולא גורעת ממנו, לסיפור יש צורך בה בכדי שהוא יהיה קיים ןקשה לעשות את זה לפי דעתי.
הספר מאוד מומלץ לכל אוהבי מקארתי ( מאוד הזכיר לי אותו) מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•Tuval
The Revenant

The Revenant

Michael Punke

אוף צריך ללכת לעשות לקניות כי אין כלום בבית, למי יש כוח לזה עכשיו?!

כמה קר בחוץ בחורף, אין דברים כאלה !! אם לא היה לי מזגן הייתי קופא מקור.

איזה חום בלתי נסבל אם אין מזגן אני לא שורד.

הייתי צריך לחכות ארבעים פאקין דקות בפקקים כדי להגיע למקום העבודה לעזעזל, ססררבק הכבישים במדינה הזאת, אפשר למות.

עוד פעם האינטרנט הזה איטי יאלללה כמה פעמים אפשר להתקשר לשירות הטכני הם גם ככה לא עושים כלום, איך אפשר להמשיך ככה?

אני לא מאמין שעוד לא פינו את הפחי הזבל, אפשר למות.

הפסקת מים בין 12:00 ל14:00 לא יכולים להודיע? מזה אנחנו מדינת עולם שלישית ?!.

איזה תור ארוך יש בבנק הזה, מה כולה אני רוצה לדבר עם הפקידה על חשבון העובר ושב שלי, באמת עוד חצי שעה אני מחכה פה אני דופק את הראש בקיר.

"האיש שחזר מן המתים" הוא ספר של מסע הישרדות נטו, שמכניס בך פרספקטיבה מרוכזת ישר לתןך הווריד. האדם מול אימא טבע, קור איום, רעב בלתי נתפס, אקלים נוראי, מול בני אדם אחרים שגם הם עצמם מנסים לשרוד, ומול המניע הפרטי שלו, למה הוא עושה את מה שהוא עושה.
הישרדותו של גלאס היא בלתי נתפסת בעיניי הקורא, הסופר כותב את האירועים שהדמות עוברת בצורה מאוד מפורטת ואמינה מאוד בעיני, לפעמים מושלמת מידי האמת.

אין בספר הזה המון עלילה ואין דיאלוגים יותר מידי ארוכים מה שכן יש זה המון תהליכים שעוברים על הדמות בזמן שהוא עובר את הגיהנום הפיזי והמנטלי של חייו.

מומלץ לכל אוהבי סיפורי הישרדות וגם למי שרוצה לקבל מעט פרספקטיבה על החיים הנוחים שלנו בבועה החמימה והנוחה שיצרנו לנו פה.

**עכשיו צריך לראות את הסרט מהטריילר הבנתי ששיפצו את מניע הנקמה של הגיבור ואפשר להבין למה. המניע שלו בספר גורם לך להגיד לדמות הראשית "טוב מה אתה כל-כך עצבני, קרה, תמשיך הלאה"

לפני 10 שנים•Tuval
קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

למה סופרים כותבים ? יש הרבה סיבות. אחת מהסיבות היא לקחת את הקוראים לחלומות שלהם ולגרום לקוראים להרגיש שהם בעצם חלמו את אותו החלום. זה מה שאני הרגשתי כשקראתי את הספר הנפלא הזה.
לקחתי חלק במסע פנטסטי של שני חלומות שבסופו של דבר איכשהו הצטלבו לאחד, ובאמת כשהחלום נגמר הרגשתי שאני הוא זה שיצר את כל זה. מאוד נקשרתי לסיפור הזה יותר נכון לחלום הזה, ופשוט מאוד מאוד אהבתי אותו.

עליי לציין שזה הספר הראשון של הרוקי מורקמי שקראתי ותמיד שמעתי שהוא סופר הזוי וכל מיני תיאורים כאלה אבל לפי דעתי הוא פשוט משתף את הקוראים שלו בצורה גאונית שיש לקנאות בה בחלומות והרעיונות שלו.

מומלץ לכל מי שאוהב סרטי אנימציה יפנית, במקום לצפות בסרט אתה מרגיש שאתה חלק מהסרט.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Tuval
אני האגדה

אני האגדה

ריצ'רד מתיסון

קראתי את הספר הזה לפני כמה חודשים, ואני כותב עליו עכשיו כי אני מרגיש שהספר הזה רלוונטי לימים אלו, ולמה זה ? כי הספר הזה גרם לי לחשוב מה קורה כאשר רוב פתאום הופך למיעוט או בכלל שאותו רוב נעלם והדרך החיים גם היא נעלמת ונחשבת ל"אגדה".

אהבתי גם שדווקא בסיפור מדע בדיוני על ערפדים(סוג של) הסופר מצליח להעביר הרבה מסרים עמוקים שגורמים לך לחשוב, הוא גם מדבר הרבה על בדידות והצורך באינטראקציה והפחד מהבדידות ומהפחד להיפתח לאחר.
בקיצור אפשר לנתח את הספר הזה ולפרש אותו ולהגיע לתובנות מסוימות, מה שלא ציפיתי ממנו כשהתחלתי לקרוא אותו.

בימים אלו אני מרגיש כאילו מנסים להעלים דרך חיים שפעם הייתה פה, והופכים אותה לאט לאט למשהו אחר לחלוטין, עד כדי כך שאני מרגיש שמי בעד סובלנות ופתיחות וחושב שכן אפשר לחיות פה זה לצד זה הופך אט אט להיות "האגדה", שבעוד משהו כמו 50-60 שנה התפיסה הזו תעלם מהמדינה שלנו. ומה יבוא במקומה ?

ואולי בעצם ההפך יקרה ? הקיצוניות והפנטיות יכחדו? (למרות שלפי דעתי דברים חיובים יכולים להיעלם מן העולם, ודברים שליליים אף פעם לא נעלמים, אלא רק מחכים בפינה בשקט עד אשר מישהו מוציא אותם שוב בחזרה)
בכל מקרה ספר מאוד טוב ויפה, מומלץ בחום.
ובוא נקווה שאם נרצה לא נהפוך לאגדה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Tuval
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

אני חושב שמבחינת כתיבה הדבר הכי קשה זה לכתוב משהו מצחיק ( בשבילי לפחות ) לכתוב סיפורים מותחים/ עצובים/ מוזרים זה מבחינתי עובד על אותו עיקרון אבל לכתוב מצחיק ? יש בזה עקרון מאוד מסובך שמאוד קשה לתפוס. (מתאגר אותכם לנסות, וואלה קשה!!) בכל אופן היו קטעים בספר הזה שממש צחקתי, כלומר ישבתי לבד בבית והתחלתי לצחוק, לא זוכר הרבה ספרים שגרמו לי לצחוק היו כאלה שגרמו לי לחייך ולהגיד נחמד אבל לא אשכרה לצחוק.
מה שכן לגבי מחלת האספרגר קראתי כאן ביקורת שאני מוצא אותה נכונה, לגבי ההתייחסות לתסמונת, אין כאן באמת הרגשה שמדובר על ספר שמתייחס באמת לסתמונת אלא יותר מדבר על דמות מיסטר בינית כזאת, דמות מצחיקה שמתנהלת בעולם בצורה שונה, אך אין נגיעה בתסמונת עצמה. לא באמת מרגישים שהכותב נובר בכל ההיבטים שלה

בכל אופן זהו ספר מאוד מאוד זורם ונחמד לקריאה שהייתי מבכיף ממליץ עליו כשרוצים ספר להעלות את מצב הרוח.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Tuval
עונות מתחלפות

עונות מתחלפות

סטיבן קינג

הפירוש שלי לסיפור הקצר של סטיבן קינג "אביב של תקווה (חומות של תקווה)" אשר מופיע בלקט סיפורים זה.

מה שאני לקחתי מסיפור או איך שאני מפרש את הסיפור הזה, זה שסטיבן קינג בעצם כתב על איך הוא הציל את עצמו מעצמו. אני מניח שלפני שסטיבן קינג היה סטיבן קינג אף אחד לא האמין שהוא באמת יהיה "סטיבן קינג" חוץ ממנו ואולי עוד כמה אחדים שבאמת הכירו אותו. כל מילה קטנה שנכתבה על הדף הלבן, זה עוד חפירה קטנה בחומות הכלא של סטיבן קינג עד אשר הוא עשה את הלא יאומן והצליח לצאת לחופשי, להיות סטיבן קינג. הכלא מסמל את המצב שבו הוא היה נמצא, כל אחת מהדמויות מסמלת מבחינתי איזה צד באמונה העצמית של סטיבן קינג בהקשר ליכולתו להשתחרר מהכלא אם זה אפשרי או לא אפשרי , סטיבן קינג הצליח, הוא השתחרר, הוא ברח מהכלא, אני גם מתכוון לצאת מהכלא או לפחות להאמין שאני גם יכול לצאת מהכלא אם אני רק אמשיך לכתוב, אם אני רק אמשיך לחפור.

לפני 10 שנים•Tuval
Galveston

Galveston

Nic Pizzolatto

לאחר שראיתי את TRUE DETECTIVE אמרתי לעצמי שאם מי שכתב את הסידרה הזאת היה מוציא ספר הייתי רץ לקרוא אותו ומסיים אותו תוך יום, נחשו מה ? זה קרה. ניק פיזאולטו למעשה כתב הספר הזה עוד לפני הסדרה והעלילה לא קשורה בשום אופן לסדרה שלא תבינו לא נכון, אבל מה כן משותף ? הכתיבה המשובחת, האבחנות שלו המדויקות שלו על טבע האדם. גם הסיפור הזה נע בין זמנים שונים וכתוב בצורה כה טובה שבאמת קשה להוריד את הספר מהידיים, אני לא אוהב לכתוב על מה העלילה כי אני לא מאמין בזה, אני יכול להגיד שזה ספר מתח מצוין עם עלילה מאוד מרגשת וסוף פשוט מצוין ומרגש,ושוב אני פשוט מת על איך שהוא כותב ועל הרעיונות שהוא מעביר תוך כדי. בכל מקרה כל מי שאהב את TRUE DETECTIVE מוכרח לקרוא את הספר הזה, וכל מי שמחפש ספר מתח טוב אבל מיוחד מאוד בעלילה שלו מבחינת דמויות ממש יהנה מהספר הזה, פשוט מומלץ בחום !!!!

לפני 11 שנים•Tuval
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

מילן קונדרה

סיימתי הרגע לקרוא את הספר הכה מצוין הזה, זה מהספרים שאתה "מרגיש" אותם כמה ימים לאחר סיום הקריאה, מהספרים שאתה מסיים ויש לך את ההרגשה הזאת בפנים שהסופר הזה כתב משהו שאתה הרגשת וחשבת וביטא את זה בצורה כה מרגשת ומדוייקת ואתה מתפלל שגם אתה היית יכול להיות כלכך מדויק בכתיבה.
מילן קונדרה כותב כאן סיפור אהבה נפלא בין אדם לעצמו, אדם לסובב אותו, המחשבות והרעיונות הפילוסופיים כאן ממש דיברו אליי ולא יודע איך להגיד את זה אחרת מאשר שאני פשוט הרגשתי את הספר הזה, והרבה זמן שספר לא גרם לי את התחושה הזו שכה התגעגעתי אליה, מומלץ בחום!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Tuval

ביקורות נוספות על "נעלמת"

נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

מזימות מזימות מזימות מזימות. מה היא אמרה ומה הוא חשב ומה היא צפתה בגלל שהוא ידע שהיא יודעת שהוא זוכר שהיא אומרת שהוא מצלם שהיא בודקת. לזכור את המזימה הראשונה ואז את השנייה ואיך היא משתלבת עם השלישית וסותרת את החמישית.

מאוד מאתגר הקטע הזה.

פמיניסטי? אוי בעצם לא באמת, אבל בעצם בהפוכה אולי דווקא כן? או מיזוגני אבל בעצם רק בראש שלו או בראש שלה, או למעשה רק כשמסתכלים על זה מזווית של מספר יודע כל, או של אחד מהצדדים, או אף אחד מהם? או שזו סאטירה מתוחכמת? צריך לחשוב על זה.

מאוד מאתגר הקטע הזה.

והאם למעשה יש אמונה בזוגיות הזו, בין אם באופן ישיר, דרך עיני הדמויות או ברמת הסופרת או בכלל ברמת המטא והמטא-מטא? האם ההשלמה הזו היא דבר או שסתם דרך להשלים עם הסיטואציה, או שאולי הכל ניתוח ציני ומדוקדק שהיא כותבת כדי חצי להאמין בו, בשכנוע עצמי תרבותי וכישרוני?

מאוד מאתגר הקטע הזה.

ועכשיו, האם המחברת באמת היתה עקבית כמו שהיא מנסה להיות, או שיש כשלים בבניית הדמויות, כשלים של יותר מדי פיצ'רי מאניק פיקסי דרים גירלי פתאומיים? חוסר עקביות שמנסה להיות עקבי? כן, באמת הגיוני לגלות בעמוד ארבע מאות שאולי הגיבורה לא מבינה שקרים ושהגיבור בעצם משתוקק להיות אבא? באמת, קארן?

מאוד מאתגר הקטע הזה.

ועשיתי טעות; צפיתי קודם בסרט. דווקא לא החלטה כזו גרועה, אחלה סרט; אבל כמה יש לזכור ולהשוות, אלהים ישמור! מה שינו בסצנה הזו, ומה בזו? ואיך השינוי הזה משתלב עם ההוא ומה ניסו להשיג כשארגנו את סדר האירועים כך וכשהדגישו את הסצנה המסוימת הזו ואיך הם בונים את הנרטיב הזה ומעבירים אותו היטב גם ויזואלית ומה השחקנית מביאים איתם לדמויות?

מאוד מאתגר הקטע הזה.

*

תראו מה זה: רק ניסיתי לקרוא ספר ולהיות בת אדם אינטלגנטית לכמה רגעים, עם מעט מחשבות תרבותיות לצד הטיטולים.

לא התכוונתי כל כך הרבה יותר מחשבות!

אבל היה פאן, אז בסדר.

לפני שנה•
★★★★★
•האופה בתלתלים
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

****





השעה 03:07 לפנות בוקר, ליל שישי. אני לא בדיוק צריך לקום בבוקר, כי שבת וזה, אבל יש לי ארבעה ילדים מתחת לגיל עשר, והמשמעות היא שכנראה שעת ההשכמה שלי תהיה שבע. אבא! יהלי שפך את החלב! אבא, יואב גמר את כל הסיני-מיניז! איזה כיף. שמחת חיים, בחיי.

אני מציץ בשעון. קצת עייף, אבל משתוקק להמשיך. זה לא שהספר הזה כזה מעולה כמו ש... אני סקרן, ויש בו משהו. משהו בגילוי ההדרגתי של הפרטים במותחן הפסיכולוגי עובד במינונים הנכונים. כשהאווארד סטרן היה בתחילת התהילה שלו כשדרן רדיו שנוי במחלוקת, הסקרים גילו שרוב המאזינים שונאים אותו, אבל הסיבה שהם בכל זאת מאזינים לתכנית היתה הסקרנות שלהם לשמוע מה הדבר הבא שהוא יגיד. אז גם כאן. שלוש בבוקר. ואני עייף, בדיוק כמו שאני עייף תמיד, ואני די "צריך" ללכת לישון, אבל אני סקרן לדעת מה הדבר הבא שיקרה כאן.

אז כן, נראה שגיליאן פלין כתבה פה ספר מוצלח מאוד, ובסוגה הספציפית הזו של מותחנים פסיכולוגיים היא גם מצליחה לסמן "וי" אולי על כל מה שצריך. הכתיבה מצויינת וזורמת, המסתורין במידה, העלילה מעניינת ולא צפויה מדי, שני הצדדים של הסיפור (הבעל ואשתו שנעלמה) כתובים בהומור ומשנים את הטון שלהם טיפין טיפין למקומות לא חד משמעיים, הרמזים להמשך מתגלים כבדרך אגב כמעט, והקצב פנומנלי ברוב חלקי הספר. הרגשתי אמנם שהוא מעט ארוך מדי ושדווקא יש לו "בטן" מסויימת באמצע - אולי בגלל שכבר רציתי להתקדם יותר מהר מקצב הקריאה - ושהסוף שלו קצת מתמרח ולא מספק לי את יצר הקתרזיס הכמעט-מתבקש, אבל כל זה די נסלח, כי בכל זאת, אחרי שלוש בבוקר, ואתם לא תמצאו אותי יותר מדי ער בשעות האלה, למעט מקרים של ילד מקיא או פרוסטטה דוחקת (בדיחה! עדיין).

יש הייפ מסויים על הספר הזה, יצא על פיו סרט קולנוע חדש של דייוויד פינצ'ר, וגם שמעתי את עירית לינור ממליצה עליו בחום, וזאת אולי הסיבה, חלש אופי שכמוני, שהתחלתי לקרוא אותו. מצד שני, הייתי זורק אותו מכל המדרגות בלי סנטימנטים אם הוא לא היה מספק את הסחורה, ונדמה לי שהוא דווקא עושה את זה בגדול, בעיקר בניסוחים המדוייקים והלא-מתאמצים שלו, והדרך הנונשלנטית לפרוש את העלילה בדיוק עד כמה שצריך שהקורא יידע, וכל זאת בלי תיאורים גרפיים, באופן מאופק, לא נוקשה וללא הפאתוס שמתלווה כמעט תמיד לספרים מהסוג הזה, כמו שומר ראש שמסריח מהפה למישהו מפוקפק שאתה עושה איתו עסקים. הדמויות עגולות ומתוארות ביד רגישה שהופכת לגסה בדיוק כשצריך ("הוא נראה כמו בן העשירים הנבל בסרט נעורים משנות השמונים, זה שמתעלל בבחור הרגיש והדחוי" - בהתחשב בכך שלסרט לוהק לתפקיד הראשי דווקא בן אפלק, אני יכול לראות איך התיאור הזה מתאים). הנה עוד כמה דימויים - מני רבים - שמצאו חן בעיניי: "אולי הוא מבין שההערה שלך היתה שנונה, אבל לא יודע בדיוק מה לעשות בקשר לזה אז הוא רק מחזיק בה כמו גוש ליחה שיחתי שינגב בצנעה אחר כך". או "כפייה רגשית לא מדליקה אותי, וגם לא להכריח את ניק לשחק את תפקיד הבעל המאושר - משיכת הכתפיים העליזה והצייתנית הזאת של "אני יוצא להוריד את הזבל, מתוקה!". זהו גבר החלומות של כל אישה, המקבילה של הפנטזיה הגברית על אישה לוהטת וזורמת שאוהבת מין ואלכוהול". והנה, על ספרות: "קראתי את הספר, אמרה גרטה, הוא טוב. היא מצייצת את ההכרזה הזאת כאילו זה כל מה שאפשר להגיד על ספר: או טוב או גרוע. אהבתי או לא אהבתי. שום דיונים בכתיבה, בתימות, בניואנסים, במבנה. פשוט טוב או גרוע. כמו נקניקיה".

הקיצר, ספר טוב.

****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

ספר טוב. נוקב וחד כתער (כמותחן הספר די בינוני, עיקר היופי באבחנות)

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•גנדלף
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

מהו ספר מתח טוב?
נראה לי שצריך לקרוא כמות נכבדת של ספרי מתח כדי לענות על זה.
הייתה לי תקופה שקראתי מלא ספרי מתח (וכשאני אומר תקופה אני מתכוון בגיל 14), בלעתי אותם ממש. זה היה בדיוק בזמן נטישת מדף הנוער על כל ספריו המעיקים שחוזרים על עצמם, אבל עדיין לפני קריאת דברים "כבדים" יותר. הספרנית הייתה מצקצקת בלשון ומגלגלת עיניים כשהייתי מגיע לדלפק עם ערימה של ארבעה ספרי מתח, כאילו ניסתה לסמן לי "למה אתה לא קורא משהו יותר לגילך?". אבל מאסתי בדברים "לגילי". אז פניתי לעולם של תעלומות ורציחות.
אני לא זוכר את כל ספרי המתח שקראתי. הם היו הרבה. זה היה לפני עידן "ג'ק ריצ'ר" (במחילה מכבודכם אפרתי ואלון) אבל הרלן קובן עדיין היה שריר וקיים. ולא קראתי אותו בכל זאת. אבל אחרי כמה זמן זה נמאס עליי. כמה אפשר, כל הזמן אותו דבר. הייתי מסיים ספר ומיד שוכח מי היו הדמויות הראשיות ומה בכלל קרה בעלילה. וזה לא בגלל שלא שמתי לב לפרטים, זה פשוט קורא לי בספרי מתח. הם לא מטביעים עליי חותם, הם סתם עוברים לידי. ברובם אין עומק, והם פשוט "ספרי טיסה", או אם תרצו מונח יותר מליצי- "סורבה ספרותי", סתם משהו בין לבין שצריך לנשנש כדי לנקות את הפה עד ליצירה הבאה.

אבל בואו נחזור למה הופך ספר מתח לספר טוב.
1.הוא צריך להיות, מין הסתם, מותח. מותח כמו הסופרלטיבים החצי אמיתיים שתמיד מרוחים על הכריכות שלהם- "אי אפשר לעזוב אותו עד שמסיימים!", "משאיר אתכם במתח עד הסוף" וכל שאר הביטויים האלו. הוא אמור להיות מותח. לא חובה שיהיו בו טוויסטים נועזים בעלילה. אבל שיהיה מותח, מרגש, מעניין, שיגרום לי לרצות לסיים אותו ולא לנטוש אותו באמצע אחרי שגיליתי את כל העלילה ואת ההתפתחויות שלה.
2.הוא צריך להכיל דמויות אמיתיות. לא דמויות פלקט שאומרות משפטים מסרטים. הדמויות לא חייבות לגרום לי להזדהות איתם (כי קשה לגרום לי להזדהות עם בלש שפותר תעלומת רצח כשאני שוכב במיטה עם מזגן ומתלונן על החום בספטמבר וממתי כזה חם בספטמבר ולמה אני כבר לא עובר לגור בפינלנד או בתוך המקפיא שלי). אני צריך שהספר יגרום לי להגיד-"אם הייתי במצב שלו, הייתי מתנהג כמוהו".
3.העלילה צריכה להיות מלאה. לא עלילה דלה ומעיקה, דמויות שמולבשות עליהן כל מיני פילוסופיות (ואם כבר נגענו בזה- בלי הרבה התפלספויות פילוסופיות, דן בראון! זה מעיק רוב הזמן) רק כדי שייראו דמויות משכילות למרות שבחיים האמיתיים אף אחד לא מצטט בכמות כזאתי את שייקספיר או את לורד ביירון.

הגעתי לספרייה, ובעמדת החדשים ראיתי את הספר הנ"ל נח לו. שמעתי עליו כבר הרבה, הבאז עליו לא מפסיק כבר כמה חודשים (ספר המתח של השנה, הופכים אותו לסרט ובלה בלה בלה). ראיתי שעוד אישה זקנה מגששת באגף. והחלטתי לעשות את תרגיל "אוי מה זה הספר הזה רגע בואו נקרא את הכריכה האחורית וואו זה נראה לי ממש מעניין טוב אני אקח את זה". קלאסי.

איימי וניק דאן (אילו שמות בנאליים, זה מה שחשבתי ישר בהתחלה) הם זוג נשוי מניו יורק. הם סוג של נפשות תאומות, קלישאתי כמה שזה נשמע. מהזוג הזה שאף אחד לא רוצה לצאת איתם כי הם כל הזמן פוצי מוצי ומורחים את הזוגיות שלהם בפנים של אחרים. קוראים אחד לשני בשמות חיבה, משלימים משפטים, יש להם בדיחות פרטיות ושניהם כאלו מגניבים. אוי באמת.
ביום נישואים החמישי שלהם איימי נעלמת. כאילו בלעה אותה האדמה.
איימי וניק דאן כבר לא גרים בניו יורק, הם עברו לאיזו עיירה שכוחת אל במיזורי כדי לעזור לאמא החולה של ניק ולאבא החולה אלצהיימר שלו. איימי היא עשירה, ההורים שלה סוג של רצחו אותה רעיונית וכתבו סדרת ספרים לילדים בשם "איימי המדהימה" המבוססת עליה. אבל הם נקלעים לבעיות כלכליות (ההורים שלה,כן?) והיא נותנת להם את רוב הכסף שלה. ואז ניק ואיימי עוברת למיזורי וניק מחליט לקנות בר (כי שניהם פוטרו,כמה נורא) משארית הכסף שלהם (צעד כלכלי חכם, אין מה לומר). אה כן,ויש גם את אחותו התאומה של ניק, מרגו, שכולם פשוט קוראים לה גו, ויש לה קטע כזה שהיא וניק ממש חולקים אותן מחשבות וסומכים אחד על השני במאה אחוזים.

ואם נחזור לאיימי שנעלמה. אני לא יכול לספר הרבה, כדי לא להרוס לכם. אבל העלילה צפויה. זירת הפשע, שהיא הסלון של ניק ואיימי, מבולגנת, אבל יש בה סתירות. חוץ מזה, בהמשך הסיפור נמצאים עוד כמה דברים שמצביעים על ניק כחשוד העיקרי. ואם זה לא מספיק, הוא צריך להתמודד עם משחק חפש את המטמון שאיימי מכינה לו כל יום נישואים (כמה דביק).
כשהמשטרה מתחילה לחטט, מתגלה שהזוג הדביק שמשלים משפטים אחד של השני לא נמצא בגן עדן. ירח הדבש נגמר, והחיים האמיתיים התחילו. ניק עושה רושם של דביל מהשורה הראשונה שלא יודע לבטא רגשות. הוא פשוט תינוק מגודל, רוצה שכולם יעשו לו את הכול (ברמה של תחתכו לי את הקשה של הלחם, והוא בן 34). ובגלל שהוא תינוק מגודל, הוא לא לוקח אחריות על המעשים שלו. הוא כל הזמן ממורמר כי פיטרו אותו, ואיימי מנסה לגרום לו להרגיש טוב יותר אבל הדביל הגדול לא משתף אותה בשום דבר ורק מוציא את הכעס שלו עליה. ואת הכל הוא מפיל על זה ש"לא הייתה לו דמות אב טובה". אוי נו.

אני לא אוהב ספרים שיש מסביבם הרבה באז. בעיקר כי זה לא מוצדק רוב הזמן. "נעלמת" של גיליאן פלין הוא ספר מתח, אבל יותר מזה הוא מותחן פסיכולוגי. היא לא מנסה להשוות לעלילה טוויסטים מרהיבים. ממש לא. ראיתי כל טוויסט בעלילה עוד לפני שהוא קרה, פשוט כי כבר אני מכיר את הסיפור הזה מספרי מתח אחרים. זה לא קו עלילה כזה מקורי. החוכמה של גיליאן פלין הוא באיך שהיא בנתה את הדמויות. בדיוק כשחושבים שמכירים את הדמויות, הן משתנות ומתפתחות. וזה היופי בספר. אבל עדיין,"ספר המתח של השנה"? אוי תנוחו.
אבל מה אני מבין בספרי מתח, קטונתי. אפרתי ואלון, לטיפולכם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•omers
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

עד כמה אתה חושב שאתה מכיר את אשתך?
אתה חושב שהיא מגניבה, אתה אוהב לצחוק איתה על דברים מטופשים, אתה אוהב שהיא לא מכבידה עליך.
כן, אתה אוהב את זה שאתה לא קוף מרקד. כמו כל הבני זוג של החברות של אישתך..
הסקס איתה מדהים ואתם עושים אותו לעיתים קרובות.. אישה מגניבה זאת בעצם האישה המושלמת.. לא?
מה אם כל זה היה שקר? ופרצופה האמיתי מתגלה ואז אתה מתחיל לאכזב אותה, כי היא כבר לא מגניבה וההתנהגות הזאת מטופשת בעיניה.
ואז אתה מתאכזב מימנה כי היא הופכת למרירה וכבדה. ההפך הגדול ממגניבה..
והרכבת הרים הזאת לא מפסיקה להתרסק עד שהיא יורדת מהפסים...
אישתך נעלמת בוקר אחד.. יש סימני מאבק בסלון הבית, נעדרת!
האם זה הגיע למצב קטסרופלי של רצח? בעל רצח את אשתו? או שמה מישהו חטף אותה?

ללא ספק הספר הזה משחק לך במוח.
איימי וניק הדמיות הראשיות מאוד עמוקות. אני מרגיש שנאה כלפי ניק ואמפטיה כלפי איימי ולהפך.
הטוויסטים ללא ספק גאוניים!
הסוף טיפה מאכזב למרות שאפשר להבין את המניע שלו, החיבור לדמות מאוד חזקה ואפשר להבין
את הפחד שלה או את ״ההקרבה״.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

אני לא טוב בכתיבת ביקורות. אני גם לא מתיימר להיות אחד שטוב בזה. אבל הספר נעלמת מאת גיליאן פלין הוא הרבה יותר מסתם "ספר טוב" או "ספר מעולה" יש בו הרבה מעבר לזה ואם הייתי אחד שטוב בכתיבת ביקורות הייתי אומר לכם כל מיני דברים שבן אדם שטוב בכתיבת ביקורות אומר.
בסה"כ לקורא הממוצע הזה הזה פצצה. הוא זורם, הוא כתוב בכתיבה מאוד טובה ומעשירה. מאמצע הספר עד כמה שהקלישאה הזאת לעוסה אבל "אי אפשר להניח את הספר מהיד" וזה באמת ככה.
צריך להיות פסיכי, פסיכי כדי לכתוב ספר כזה ואני באמת חושב שגילאין פלין היא פסיכית.
אבל היי; מישהו אמר שלהיות נורמלי זה כיף ?

לפני 10 שנים•
★★★★★
•alongopro
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

*מכיל ספויילרים זעירים*


ספר מוצלח ביותר שהצליח להפתיע אותי בהמון נקודות בעלילה. ברצינות, התיאור "מותחן פסיכולוגי" כבר לא מרשים אותי או מסקרן במיוחד, אבל במקרה הזה כל תיאור אחר היה עושה עוול לסיפור.
לא היה לי ברור מההתחלה שזה ספר שאהנה ממנו. הכתיבה הייתה נחמדה, לא רגילה מדי אבל בלי סגנון בולט, דמויות סטנדרטיות משהו ועלילה שחשבתי שאני יודעת בדיוק איך תסתיים.
עם הזמן, הכתיבה נהייתה טובה יותר ויותר, אבל עדיין הסיפור נשמע צפוי. עד קצת לפני הפרק השני, לפחות. שם הבנתי מה קורה (עוד לפני ניק) והספר פתאום נהיה מושך כמו *שאיימי נהייתה דוחה. אני יכולה שעות לדבר עליה אבל לצורך העניין אסתפק ב: היא הגאון הכי מרושע שיצא לי לשמוע עליו.* בערך מהחלק הזה כל דבר כמעט הפתיע אותי, והרשים אותי לטובה ולרעה ביחד.
הערות:
1. בספר ממוצע אחר, הכתיבה הייתה השיא של הספר. לא פה.
2. העלילה מלווה בהערות גסות, תיאורי סקס קצרים ועוד, והכל בצורה הכי בוטה שיש. זה חלק בלתי נפרד מהספר (גם מהאווירה וגם מהעלילה) אבל לקחת בחשבון לפני שמתחילים לקרוא.
3. זה הספר הראשון של פלין שאני קוראת, ואני יכולה רק לקוות שכל השאר טובים כמו זה. באמת הרגשתי שהספר משחק לי במוח.
4. *איימי, אני מעריצה אותך ושונאת אותך באותו זמן, וכל אחד נובע משני*
5. אני רק תוהה איזה מוח יכול היה לברוא את איימי...

לפני 7 שנים•
★★★★★
•You know who
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

איזה ספר פסיכי!
פ ס י כ י !

בחלומות לא הייתי חולמת שמישהו יכול לחשוב לכתוב ספר כזה.

איימי נעלמה בשנה החמישית לנישואייה וניק בעלה החשוד העיקרי בהעלמותה.
ניק חוקר, שואל ובודק את העלמותה של אשתו ובמקביל מתגלים עוד ועוד פרטים
שקושרים את ניק להעלמות של איימי.

כל מה שקורה בספר יותר מהצד של איימי הוא פסיכי לגמרי, מאמצע הספר הייתי בשוק פרק אחרי פרק.

לקרוא ספר ולהרגיש בתוך רכבת הרים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מאירה
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

אני מקווה שאין בביקורת הזו ספוילר, השתדלתי לומר את הדברים בלי לגלות במה מדובר.
ספר מטורף שלא יכולתי להניח מהיד, סיפור שלא עומד בציפיות, סוטה במידת מה מהז׳אנר של ספרי מתח פסיכולוגים. רכבת הרים בלי שתהיה תחושת רווחה, גם לא בסוף. ספר אודות שנאה ואהבה אובססיבית. שני אנשים שמחזיקים זה את זה בגרון, תלויים זה בזה. ספר שאומר במפורש שאין סיכוי לשינוי, לא משנה מה. אהבתי את הספר כי הוא מותח ומיוחד. לא אהבתי אותו כי הוא מאיים ומעיק.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מירי
דירוג
3.0
לפני 11 שנים

“הספר יש בו עלילה מעניינת ומיוחדת אבלך לדעתי היה אפשר לקצר אותו, הסיפור קצת נמרח ומתארך ולא זורם עד ל”