ביקורת ספרותית על ציר סקרנות צומת ודאות מאת רון פונדק
ספר טוב

---

מידי פעם באחד הרגלים. כמו סוכות לדוגמה, נהגה משפחתינו לעלות ולבקר את בני משפחתינו בירושלים.
בדרך אליהם לבית הכרם היינו חולפים על פני המצבה לכבוד העם הדני בכיכר דנמרק.
אז, כשהייתי ילד צעיר בימים לא כל כך הבנתי את פשר ה״שרידים״ שלכאורה מייצגים ספינת עץ מתפוררת, ורק לימים כששמעתי
על קורות יהודי דנמרק במלחמת העולם השניה והצלתם המופלאה על ידי המחתרת הדנית, הבנתי את פשרם של קורות העצים
המונחות במין סדר שכזה.
כאשר גדלתי ובגרתי לאחר השרות הצבאי, יצאתי למסע נסיעות ברחבי אירופה. השנה היא 1982 ובחודש מרץ הגעתי לקופנהגן, לביקור אצל
משפחת בני דודים שחיו בעיר לאחר שברחו מפולניה בשנות ה-70.
בשנים ההן קופנהגן היתה עיר מסבירת פנים ללא חשש לביטחון האישי, ואפילו לא בימי סוף השבוע שבהן היו מגיעים אלפי שוודים לעיר לשתות את עצמם
לדעת.
היו אלה שני חיבורים מקריים לחלוטין לספרו של רון פונדק ז״ל.
וכאן אני מגיע לספרו הנהדר.
לאחר הקריאה בספר ובביקורות של החברים פרל ורץ אני מבקש לצרף את דברי שלי על הספר המרגש הזה.
ראשית אני מבקש להסתייג מדבריו בסוף הספר שעליהם אני חולק לחלוטין והעיקר על מקומה של היהדות הדתית לאומית ועל תפקיד ההתנחלויות ביהודה ושומרון
כפי שאני חולק גם על תפקידו של פונדק בהסכם אוסלו והצרה שהיא הביאה על מדינת ישראל ובעיקר על תפקידו בשידרוג מעמדו של אש׳ף מארגון טרור מנותק ומרוחק מארצו
לאירגון טרור מוכר על ידי הקהילה הבין לאומית תוך קידום המאבק הפלסטיני במדינת ישראל.
כפי שכבר רואים מראשית דברי, הספר מחולק לשתי חלקים לא שווים: האחד, סיפור משפחת פונדק סיפור ההגירה לדנמרק ומשם לישראל ובהמשך סיפורו של אורי פונדק ז״ל
קמב״ץ גדוד 46 בחטיבת השיריון 401 בפיקודו של דן שומרון ( רמטכל צה״ל ומפקד מבצע אנטבה לחילוץ החטופים).
סיפור לחימתו של גדוד 46 במלחמת יום הכיפורים הוא סיפור מרגש מאין כמוהו, כאשר נקודת השיא שלו הוא הפגיעה בטנק המג״ד פציעתו האנושה של אורי הקמבץ ופטירתו
לאחר מכן באיכילוב .
סיפור המשפחה לא מסתיים עם מותו של אורי, ורון פונדק מתאר את התמודדות המשפחה עם השכול ואת ההחלטה האמיצה של הוריו להוציא את אורי מחיי היום יום כדי לאפשר את
ניתוב חיי האחים בנתיב הנורמלי עד כמה שהדבר היה אפשרי בנסיבות שהתקיימו אז.
ישנם מספר תובנות חשובות בסיפור, שלדעתי הכינה אינן אפשריות בכל משפחות השכול מהסיבה הפשוטה שסיפור משפחתי איננו טבוע בשטנץ קבוע אלא משתנה ממשפחה אחת לאחרת.
אבל אין ספק שמשפחת פונדק היא ספור מיוחד במינו אשר לא רבות המשפחות הדומות לה.
רון פונדק יוצא למסע של שיחזור הרגעים האחרונים של טנק המג״ד לפני הפגיעה ולמען זאת הוא מנסה לשחזר את ההרכב האנושי של הטנק ובעיקר למצוא את נהג הטנק ששרד את הפגיעה
וכשהוא מגיע אליו הוא מקבל אינפורמציה חשובה אחרת שממנה הוא מקבל עדות לרגעי חייו האחרונים של אורי, אחיו. רגע מרגש עד דמעות.
לזכותו של רון פונדק יאמר שהוא איננו פורט את ספורו לפרוטות על מנת לנגן על הרגש. ועל כך מגיע לו כוכב נוסף.
נקודה שקצת הפריעה לי במהלך הספר זאת ההתייחסות לאריק שרון ולתפקידו כמפקד האוגדה . לדעתי פונדק לא היה צריך לערב אותו ובטח שלא להעניק לו ציונים. ( הייתי פותח ויכוח איתו אם הדבר היה מועיל
לסיפור בכללותו). אינני מעוניין גם לפתוח ויכוח בנושא הפוליטי, אולם נראה לי שעד הסוף האיש לא הבין את הנזק העצום שגרמו הוא וחבריו למדינת ישראל ( עם הסכם אוסלו כמובן).
ספר מומלץ ומרגש.
טוביה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על ציר סקרנות צומת ודאות