ביקורת ספרותית על יומני הערפד 1 התעוררות - יומני הערפד #1 מאת ל.ג'. סמית
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 7 באוקטובר, 2014
ע"י StarryNight


הביקורת השנייה שלי, איזה התרגשות !
כול כך חבל לי שאני צריכה לבזבז את הביקורת הבאמת מיוחדת הזאת על הספר הבאמת גרוע הזה.
קודם כול, תנו לי להסביר איך בכלל הגעתי לזוועת עולם הזאת. להגנתי ייאמר שקראתי את ה...ספר הזה לפני שהגעתי לאתר.
אני אוהבת את הסדרה, וכשחברה שלי סיפרה לי שיש ספר חשבתי שסדרה מבוססת על הספר, אז לא. ממש לא.
אוי ואבוי לי, מאיפה בכלל להתחיל?

אליינה ג'ילברט היפה היא המלכה של שכבת הבוגרים בבית הספר התיכון בפֶל'ס צ'רץ' שבווירג'יניה. שום בן אינו יכול לעמוד בפני קסמיה. עד שמגיע לבית הספר סטפן סלווטורה, תלמיד חדש, מוזר ומסתורי. מעולם לא היתה אליינה צריכה להתאמץ כל כך כדי להשיג מישהו....
סטופפפפפפפפפפ.... כולם לעצור את כול מה שהם עושים עכשיו. תניחו את הכול, תעזבו את זה מיד, אתם ראיתם את זה? לא לא לא... זה לא קרה הרגע.
אליינה המהממת, מלכת השכבה, הבלונדינית כמובן, עברה במסדרון, והתלמיד החדש המיסתורי והחתיך להפליא מתעלם ממנה.
וואו... וואו, זאת מכה מתחת לחגורה.
אאוץ', פשוט אאוץ'. (ההגזמות מיצו את עצמם.)
תנו לי לשאול אתכם משהו, מה אתם הייתם עושים אם זה היה קורה לכם.
אני יודעת מה אני הייתי עושה,
מעיפה בו מבט, אומרת לחברה שלי "תראי, הגיע תלמיד חדש," וממשיכה בחיי כרגיל.
אבל נראה שאליינה גילברט היפהפיה, כול כך הזדעזעה מכך שבן אחד לא נעץ בה עיינים, עד שהיא מחליטה החלטה גורלית, הוא יהיה שלה, גבירותיי ורבותיי, הוא יהיה שלה, גם אם זה יעלה לה בחייה, גם אם זה יעלה לה בחיי שניהם, הוא יהיה שלה. (לפי הביקורות פה, אני לא היחידה שהמשפט הזה הלחיץ אותה... )

*מוטרדת עמוקות. טראומה נצחית.

אליינה היא דמות חסרת אופי, מטומטמת, פרחה, לא נחמדה, חסרת אישיות, וריקה.
כול חייה סובבים סביב התיכון שלה, החברות שלה,לזרוק את החבר המסכן שלה מאט, וסטפן. האובססיה החדשה שלה. שום דבר מעבר לזה, וזה כול כך מעצבן שסופרים חושבים שכול העולם שלנו סובב סביב השטויות האלה.
יש לי חדשות בשבילכם, בני נוער הם יצורים אינטילגנטים - חלקם לפחות, אנחנו גם חווים קשיים וטלטלות בחיים שלנו, גם אנחנו חווים אכזבות, והצלחות, וכולנו אנושיים, וכול הדמויות המושלמות האלה מציגות אותנו באור שלילי, שרק מחזק את הסטיגמה שבני נוער חסרי אינטיליגנציה ועומק ריגשי.

והדבר הכי מצחיק הוא, שדיימון אומר לסטפן - "אתה לא תדע מה לעשות עם האש שלה..." או משהו בסגנון, על איזה אש אנחנו מדברים בדיוק? היא הדמות הספרותית הכי חסרת אישיות שאי פעם נתקלתי בה בחיי.
וחוץ מאליינה, גם סטפן ודיימון עלובים.
סטפן כול כך קריפי, מה נסגר איתך בנאדם? ומה נסגר עם העטיפה הזאתי? זה אמור להיות מיסתורי או משהו? כי זה, כמו כול דבר אחר בספר הירוד הזה, פשוט לא עובד.
דיימון ממש מוקצן, בדמות שלו אין זכר לאנושיות, הוא רק מסכה עלובה שמתחתיה אין כלום.
היי, זה דימוי שמתאים לכול הדמויות בספר הזה. הם רק מסכות שאמורות לייצג משהו, אבל מתחת למסכות האלה... הם פשוט ריקים כול כך. הם לא אנושיים, אני מניחה בגלל זה הספר הוא על ערפדים. הסופרת פשוט לא מצליחה לייצר דמויות אנושיות, היא כנראה חשבה שאם היא תכתוב על ערפדים הדמויות שלה ייראו איכשהו פחות עלובות.
שאר הדמויות לא חשובות מספיק כדי שאזכיר אותם, חוץ מטיילר וקטע האונס המטריד שלו אם אליינה.
מה ניסית להביע פה? סופרת יקרה? מה ניסית להביע פה? מה הנקודה שלך? ניסית להוציא את סטפן כאביר על הסוס הלבן או משהו? זה כול כך.... כול כך ריק !
די, נמאס לי, אני לא הולכת לבזבז אפילו דקה מחיים שלי על הספר העלוב הזה. זהו גמרתי.
בקיצור, הספר הזה הוא אחד הגרועים שקראתי בחיי, הסדרה מעולה, לא קשורה בכלל לספר.
אני בטוחה שאחי הקטן יכול לעשות עבודה טובה יותר ממה ש - ל.ג.סמית עשתה. והוא בן ארבע.
אני יודעת שהרבה אחרים כבר ירדו על הספר הזה, אבל היה לי חשוב לכתוב גם משהו עליו, שיהווה איזשהו פורקן לעצבים שהספר הזה גרם לי.
אני הולכת לאכול משהו (שוקולד) ולראות את הסרט להציל את מר בנקס. מקווה שהסרט יוכל לפצות על הספר המחריד הזה.
חופש סוכות שמח לכולם :)
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ