כשאני מקבלת לידיי ספר, אני מסתכלת על הכריכה, על שם המחבר, הכותרת, על האמ;לוקים על הצד האחורי. אני מנסה לשער לעצמי את העלילה האפשרית, את סגנונו של הסופר, את החלוקה לפרקים, מקצבו של הסיפור. עם כל הספרים שקראתי בחיי, מעולם, אבל מעולם לא תאמו ציפיותיי את מה שהתרחש בין הכריכות, תמיד זומנה לי הפתעה שכלל לא יכולתי לשער. גם אם לא תמיד הספר מצא חן בעיניי, הפתעה כלשהי חיכתה לי שם תמיד.

והפעם ההפתעה הייתה מפתיעה עוד יותר. העלילה (אין ספוילרים), בקצרה, היא כזאת: זהו סיפורה של משפחה פורטוגלית עשירה, הסב אפונסו ונכדו. הסיפור מתמקד בנכד, קרלוש, ובאהבותיו, לימודיו, חייו. קרלוש הוא צעיר יפה, משכיל, מוקף בחברים טובים ובחברה מצוינת. מתוך תיאור חייהם אנו למדים על הדרדרות הערכים בחברה הפורטוגלית, רדיפה אחרי נשים ובילויים, תוך נסיון כמעט נואש לעשות דבר מה בעל ערך: קרלוש במקצועו כרופא, וידידו אגה כאמן וסופר.

בלי ספק תמצות זה לא יאמר לכם דבר, בדיוק כמו שתקציר הספר מאחור לא אומר לנו דבר. התרשמותי כללית, אם כן, היא כזאת:

אסה דה קירוש יודע היטב לטוות סיפור, במיוחד בבניית הדיאלוגים בין האנשים וגם תיאור הדמויות. מספיק שאסה דה קירוש יאמר עליהן משפט אחד, ממנו כבר יהיה ברור הכל (המשפט הבא, שנאמר על קרלוש, נתקע בי לנצח: "דמו מורעל ברעל החובבנות"). מתיאוריהם של קרלוש, אגה, דמזו וכל השאר אני יכולה לדמיין לי אותם בקלות, וגם למצוא אנשים בחיי שמקבילים להם באישיותם. לא כל סופר הצליח להעביר בי תחושה כה מדויקת של אופיים של בני האדם.

עם זאת, דה קירוש איננו סופר מושלם - כמובן, אף סופר איננו מושלם (מלבד גוגול!):
כאישה, היחס לנשים ותיאורן, הדיבורים עליהן בתא התיאטרון צרמו לי מאוד. מצד אחד מעריצים אותן, מצד שני, הגברים שונאים להודות בחולשתם אליהן, שלא לדבר על דעתם בנוגע לתפקידיה של האישה ("מקומה של האישה ליד העריסה, ולא בספריה"; "חובתה הראשונה של האישה להיות יפה, חובתה השנייה להיות טיפשה", "על האישה לדעת שני דברים, לדעת לבשל היטב ולדעת לאהוב היטב" - מה??????????). אמנם אין זו אשמתו של דה קירוש, אלו היו דעות התקופה ואולי לא בהכרח דעותיו שלו, אבל בכל מקרה שמחתי מאוד שנולדתי אחרי שהפמיניזם כבר נולד והשיג תוצאות מסוימות!

בנוסף, דה קירוש נוטה לתאר באריכות רבה בתים, רהיטים, שטיחים, בדים, בגדים, חפצים מחפצים שונים, תכשיטים, שקיעות שמש וחתולים, כל דבר שיש לו צבע ומרקם; בפרטנות כמעט בלזקית, אנו זוכים לחוש את המגע הרך של הבד ואת הוורוד המסנוור של השמש, אולי קצת יותר מכפי שהיינו רוצים. על פי דעתי, פרטנות זו היא חסרונו היחיד. חסרון שבטל בשישים לעומת יתרונו הגדול, תגלית מרעישה עבורי: הספר ניחן בהומור!

תראו, קראתי בדבקות רבה סופרים אחרים בני הזמן, בעיקר סופרים רוסים. מדהים לראות עד כמה הסופר הפורטוגלי שונה מהם. האם למי מכם עלה חיוך כשהוא קרא את דוסטוייבסקי? מתי צחקתם בפעם האחרונה מצ'כוב? בלי להעליב את הנ"ל, אני די בטוחה שזה לא קרה. ההומור של דה קירוש מקסים, מודרני מאוד באופיו, ממש יכולתי לדמיין שני סטודנטים צוחקים בדיוק באותה הצורה מאותם הדברים. הספר נכתב בצורה כה רעננה, כה קלה להזדהות עבור הקורא בן ימינו, עד שכאשר נתקלתי בתיאור הגיבור שנסע בכרכרה הופתעתי לרגע: מי נוסע היום בכרכרות?

אה, נכון, אנחנו בליסבון לפני יותר ממאה שנה.

בקיצור: אוהבים ספרות כבדה, קלאסית, רצינית ומרתקת, חובבי ספרות המאה ה-19? לכו לקרוא את הספר!
לא אהבתם את ספרות המאה ה-19? עוד יותר לכו לקרוא את הספר!

ותודה למתרגם המצוין רמי סערי שהביאנו עד הלום

אחד הספרים שהיה לי כיף לקרוא לאחרונה.
רגע לפני שפורטוגל שוקעת והופכת למה שהיא היום,
היא אחת המדינות היותר שוקקות באירופה וזהו סיפורה
דרך משפחת אצולה על כל קשריה,האהבות,השינאה,
הקשרים החברתיים,וכל מה שמעניין בחיים.
מפעם לפעם,הודה על האמת הייתי קצרת סבלנות בגלל תיאורי
נוף מיותרים,או מקטעים איטיים יתר על המידה אבל אני עדיין
חושבת שהספר נהדר וראוי לקריאה.מומלץ.

הספר איכותי מעולה ורמת הכתיבה נותנת להבין שכתב את הספר סופר בעל רמת ידע בכתיבה והשכלה גבוהה, אבל הספר עמוס בפרטים רבים שלדעתי רבים מהם מיותרים, הספר עמוס ודחוס וקשה לקריאה, אם לי לקח כמעט שלושה חודשים לקרוא אותו כשבזמן כזה הייתי קוראת לפחות שש ספרים אחרים, רק אחרי מחצית מעמודי הספר התחלתי למצוא בו יותר עניין, לא ברור לי איך התמדתי להמשיך את הקריאה בתחילת הספר עד לחצי הספר לפחות, הספר קשה ומעייף אבל הייתי עקשנית ולכן סיימתי אותו, אני מאמינה שיש קוראים אחרים שיכתבו אחרת על הספר שנתתי לו ארבע כוכבים למרות האמור.

רומן הסטורי טוב,כבד. התיאור של המבנים הנופים והדמויות מפורט מאוד כראוי לרומן הסטורי , אך לפעמים מתיש. לדעתי יש עיסוק גדול מדי בנאופים ובגידות .
הספר נכתב במאה הקודמת אבל יש בו מאפיינם
תובנות נכונות גם להיום.

רק בעמוד 580 מגלים שהדמות הראשית מנהלת רומן עם.. אסור לחשוף. הקשר בין הדמות הראשית (לרְלוּשׁ דָה מאיה) חברו הטוב ביותר (אֵגָה) ולבין סבו אפונסו על רקע המאה ה-19 בפורטוגל. מאוד הזכיר לי את בלשי הפרא של בולניו. זה ללא ספק רומן פנטסטי קלאסי. הספר לא קשה לקריאה ודי משעשע

בית מאיה- אסה דה קירוש, מחברות לספרות 2012 (669 עמ')
על הסיפור-מעניין
הבקורות על הספר מטעמם של מביני דבר מצויינות. יצירה מאת הסופר הפורטוגלי אסה דה קירוש, התפרסמה ב 1888 ואינה נופלת באיכותה מהספרות הקלסית של אותם זמנים. זוהי סאגה מרשימה על קרלוש דה מאיה, חברו אגה, סבו אפונסו, והסובבים אותם בליסבון. קרלוש, רופא יפה תואר, שגדל אצל סבו, עתיר רעיונות שלא באים לכלל ביצוע ונשארים ברמת מלל חברתי בסלונים העשירים בליסבון, מנהל חיים ראוותניים במסלול שחג בין אירועים חברתיים, תיאטרון, תחרויות סוסים קריאת ספרות והתנסות בפרשיות אהבהבים בלתי נלאות. בשנות העשרים המאוחרות שלו הוא מתאהב במריה אדוארדה היפה ושוקע בשיכרון חושים, קנאה תסכול והנאה. אהבתם של קרלוש ומריה אדוארדה אינה יכולה לבוא לכלל מימוש בנישואין, כי הסודות האפלים של שושלת מאיה הם כיד גורל מהפכת.

הרקע לספר מעניין כ 70 שנה בהיסטוריה החברתית של פורטוגל שמתארות התפוררות מוסרית, וויתור על מורשת והתרוקנות מערכים רוחניים.

על הגיבור-לא אהבתי אותו
קרלוש, אגה, דמזו, אפונסו ומריה הם הגיבורים. מלבד הסב אפונסו, שמייצג את ערכים של הדור שלו, כל הדמויות האחרות נהנתניות ביותר, ומערכת היחסים הנרקמת היא בין חברות לניצול.
לא אהבתי את קרלוש הנערץ על ידי כולם. הוא מתגלה כגבר די פחדן, שמטיל את המחויבויות שלו על אחרים, ולכן מאכזבת מאוד התנהלותו מול מריה, כשהסוד הנורא יוצא אל האור. הדרך בה בוחר קרלוש לסיים יחסים עם אישה אהובה מעידה על מוסר ירוד וחסרון ערכים גמור.

על הקריאה-מייגעת
למרות כל הסופרלטיבים שנתנו לספר, הספר לא מתאים לכל מי שאוהב לקרוא. מצאתי אותו מייגע מאוד לקריאה. פרוט היתר של כל מה שזז ולא זז מאט מאוד מאוד את הקריאה מה שיצר אצלי תסכול שאותו פתרתי על ידי דילוגים כשכבר התעייפתי. אך ברור לי שמפגש קורא מהמאה ה 21 עם ספר מהמאה ה 19 שעלילתו מתקדמת בקצב המרכבה הוא מפגש די מתסכל. אנו רגילים לקצב אחר, עידן הסילון לעומת עידן המרכבה, וזה יוצר את הקושי בקריאה.

השפה
נפלאה, תרגום מעולה

המלצת לקריאה
רק למיטיבי "לכת" לאניני ספרות, לסטודנטים לספרות. תבינו מה אופי הספר כשתשימו לה להוצאה: מחברות לספרות, הוצאה המתמחה בספרות מופת.


באהבה רבה

אורנה שפריר- הרחבת התודעה

מזמינה אתכם לבלוגית הטארוט שלי:

ornashafrir.blogspot.com

קטונתי מדעת מה הופך רומן אחד ליצירה קסומה שמענג לקרוא כל שורה שלה (ראי אנה קרנינה), ומה הופך רומן אחר לספר בלתי קריא. אני רק יודע שבית מאיה הוא ספר משעמם כמעט כמו פורטוגל עצמה..

בקושי סחבתי את הספר הזה עד 160 עמ', בזבוז של זמן מוחלט, והכל הודות לתרגום החובבני. הרגשה שהתרגום נעשה ע"י מישהו שפשוט יודע פורטוגלית/פורטוגזית ולא באמת יודע גם איך לתרגם ספר נכון. בקיצור אכזבה

ספר מרשים הנותן רקע היסטורי על פורטוגל בצורה מושכת.