“Doña Perfecta- Benito Pérez Galdós

עדיין במילואים... 74 יום עם כמה יציאות קצרות. יצא שאת הזמן שבין משימה למשימה אני מקדיש לרוב לקריאה וההספק שלי עצום.
לא הכרתי את בניטו פרס גלאדוס. מסתבר שהוא נחשב לגדול סופרי ספרד במאה ה-19 ונמנה רק שני לסרוונטס בין סופרי ספרד בכלל.
הספר מתאר מאבק בין צעיר ליברלי ובין אנשיה של עיירה דתית ושמרנית. הזכיר לי מאוד את הקונפליקט איתו מתמודדת מדינת ישראל.
המתח שבין הדמויות והדיאלוגים השנונים והנהדרים מתפתחים עד לנקודת רתיחה וקתרזיס.
בהחלט אחד הספרים שהכי נהנתי מהם לאורך התקופה.”

“פניה העצובות משהו של האישה שניבטו מהעטיפה לכדו את עיני,ואף תוכן הספר נראה מסקרן ומעניין.

העלילה על פניה רומנטית ומבטיחה:סאגה משפחתית שבה אח ואחות הקשורים זה לזה בעבותות התחייבויות משפחתיות, האח עו"ד עשיר בנכסים,בידע כלכלי ובכבוד רב המתגורר במדריד,נזעק להציל את אחותו האהובה תושבת עיירה פרובינציאלית נידחת מאוד ,מחורבן כלכלי שהותיר אחריו בעלה המנוח. כה רבה האהבה וההערכה בין השניים עד כי לימים רחש-ליבם להשיא זו לזה את ילדיהם. ואכן בנו של האח מהנדס צעיר ומבריק בן מדריד,בעל דעות ליברליות כמי שנפתח והתהלך בעולם הגדול דאז, מרחיק עד לבית דודתו לפגוש את בתה כדי לנסות ולבדוק אם רחשי לב הוריהם יכולים להתממש.אבל מי שחושב שסיפור האהבה הזה הינו העיקר בספר -טועה .

העיקר הוא הפערים התרבותיים, המחשבתיים, הדתיים,החברתיים שמתגלים ,מתרחשים מעל פני השטח ומתחתיו מרגע בואו של הצעיר בן העיר הגדולה לעיירה הפרובינציאלית.

אנשי העיירה מתגלים כקרתניים להחריד,רכלניים,בעלי אמונות תפלות,פאנטיים לדת,ובראשם דודתו המכובדה דוניה פרקפטה והכומר דון אינוסנסיו.האחרונים מגלים לתדהמתם כי האחיין שהגיע מהעיר גדולה הנו כופר, מתנשא ועוין לכל ערך מקודש. כיוון והאיש הצעיר הינו בעליו החוקיים של חלק גדול מאדמות הכפר והנחלאות שעליהם מופקדת הדודה ושאותם חומד הכומר,במהרה הוא הופך יעד לתביעות דיבות רבות ולהתנכלויות זדון העומדות בסתירה לחביבות הרבה שמפגינים כלפיו דודתו המכובדה והכומר המעורב עמוקות בענייני המשפחה, וכבר אין מדובר בהבדלי השקפות בלבד אלא בקרע עמוק שהולך וגובר שתוצאותיו חורבן ומוות .


יש בעלילה את כל מה שצריך להיות בה כדי להפכה ליצירה ספרותית משובחת: עלילה רומנטית במסווה ביקורת חברתית ,מעמדתית,לאומית של ספרד במחצית המאה ה-19,יש האומרים כי הספר שנכתב ב-1876 חזה כ-60 שנה לפני- את התפרצותה של מלחמת האזרחים בה,יותר מכך קראתי אודות הסופר כמי שרואים בו ממשיכו הספרדי של סרוואנטס.

אז מה קרה לי במהלך הקריאה? למרות כל המרכיבים "הנכונים" של העלילה -חסרה בכתיבה ניצוץ שאר- רוח של גאונות והומור,אפילו ביקורתו של הסופר אודות החברה הספרדית נכתבת באופן "יבש" ,חסרת רוח לחימה,הומור ומושחזות .איפה דון -קישוט כאשר צריכים אותו להלחם ? היכן סנצ'ו -פנצ'ו כאשר צריך לתבל צחוק,הומור וסרקאזם? - אני לא מצאתי שום דבר מהם.לא שאני מראש חיפשתי או רציתי לערוך השוואה בין שתי היצירות שלא ידעתי על כך ,אבל מי מֶאֵלוּ- מומחי הספרות המקצועניים שהתיימרו להכתיר את הסופר והיצירה הזאת כממשיכיי סרוואנטס,הובילו אותי לחפש בהרגשה ובתובנת הקריאה שלי ולו במקצת את אותה הרוח בספר הזה-ולא מצאתיה.

מה באשר לקרוא וליהנות מהספר ללא ההשוואה מול סרוואנטס הענקי?- הרי לא נעשה עוול לסופר?!, תשובתי -הספר לא נכנס לתודעתי הספרותית כ "ספר שיהדהד בראשי לימים רבים ".את הנימוקים כבר הזכרתי לעיל.

התרגום של היצירה הינה של משה רון אשר הוסיף גם הערות מחכימות ועוזרות לטקסט.

ומה הייתה "תגובתו" של סרוואנטס שכל העת "הציץ" מעבר לכתפי?- הוא "נאנח". איני יודעת אם מצער שעדיין לא קם לו יורש ספרדי או מהקלות הבלתי נסבלת של אנשי ספרות הממהרים להכתיר את מה שאין להכתיר.”

“משובח! ככה סופרים צריכים לכתוב. אפשר ללמוד רבות מהכתיבה של סוף המאה ה-19. עלילה, דמויות, רקע, דרמה, תככים, סטירה חברתית מובלעת בין השורות, היסטוריה. סיימתי את הספר המקסים הזה ביומיים וחצי של החג. הנאה צרופה.”

“הספר מתאר את העצמה הרבה שהפעילה הכנסייה במאה ה-19 בספרד. הספר מציג בהרחבה את הפערים שבין ההשקפות המסורתיות הפרובנציאליות לבין ההשקפות הליברליות שבבירה מדריד. בפרובינציה- (עמוד 240) "רווחים הרעיונות המיושנים ביותר בכל הנוגע לחברה,לדת, למדינה, לרכוש. הקנאות הדתית, הדוחפת אותם להשתמש בכוח נגד הממשלה כדי להגן על דת שאיש לא תקף אותה ושהם עצמם אף אינם מחזיקים בה באמת, מעוררת בנפשם יצרים פאודליים, והיות שבינם לבין עצמם הם רגילים לפתור בעיות בכוח הזרוע, בדם ובאש,ולשחוט כל ולשחוט כל אדם שאין דעתו כדעתם, הרי הם סבורים שאיש בעולם אינו משתמש בשיטות אחרות".נשמע מוכר? מזכיר דבר מה?”