ביקורת ספרותית על נפילה - נפילה #1 מאת לורן קייט

---

לוס- היא הנסיכה המושלמת, המתוקה, והמקסימה. משהו כמו הפיה הטובה- רק אנושי.
או, בעצם לא כל כך.

(אזהרת ספויילרים חמורה)
ספר עלוב.
כל כך קיטשי!
לוס, שהגיעה למוסד לעבריינים צעירים, שלא באשמתה, כמובן, פוגשת את אריאן, פרחה למדי, עוד בחורה בלונדינית, ובחור שמתישהו מת. כל הבנים בספר הזה מתים.
או מרושעים.

היא כל כך מושלמת ומתוקה, עד שהיא מוצאת לה חברים כבר בעשרים דקות הראשונות שהיא בבית הספר.
אם מישהו חדש בבית הספר הצליח למצוא לו חברים בעשרים דקות הראשונות שהוא שם, אני צנצנת.

וכבר בארבעים וחמש דקות הראשונות של הספר- היא מתחילה לחשוב על שני בנים שונים.
והם:
דניאל- בלונדיני, (כמובן) שרירי, (אלא מה?), לבוש כולו שחורים, (אין לי מה לכתוב חוץ מהמילה הפשוטה : איכס), ומפר את קוד הלבוש בגלל מטפחת או בנדנה שקשורה לו לצוואר.
מה הקטע?

קאם- הסופרת באמת אמרה ש"יש לו שפתיים בגוון וורוד טבעי"- אה, את בטוחה? זה לא בגלל שהוא מתואר ככל כך חתיך, עד שהבנות רוצות להתנשק איתו? אה, לא?
כי הייתי בטוחה שכן.
חוץ מזה, לאיזה בן שאתם מכירים יש שפתיים וורודות?!
וורודות?!

נטשתי את הספר הזב ברגע שבו חמישים עמודים הסופרת אמרה ש"שנצצו המים באור השמש, הוא כמעט נראה כאילו צמחו לו כנפיים.”
הם גילו שבאמת היו לו כנפיים.
אה, בעצם, אני בכלל לא מסוגלת להאמין שמי שכתב את הספר הזה היא סופרת, ולא איזו ילדה רומנטית וקיטשית.

» ביקורות נוספות של סקיי
» ביקורות נוספות על נפילה - נפילה #1