ביקורת ספרותית על My sister's keeper מאת Jodi Picoult
ספר מעולה

---

התמונות לא מבוימות, אף פעם לא מבוימות. אין אילוץ של חיוך, רק חלקים,
שברירים מהחיים שמתועדים על גבי תמונות חלקות באלבומים צבעוניים.

ארבע בנות רוכנות לעבר עריסתו של תינוק. על ראשו כבר פרועה לה רעמת שיער בהיר, העיניים שלו ירוקות ומעורפלות.
אותיות מרובעות בפינת הדף מראות את התאריך השלישי לפבואר, אלפיים וחמש.
אצבעות קטנטנות של תינוק לופתות אצבעות מקומטות.
חמישי לפבואר, אלפיים וחמש.
תינוק בן כמה ימים, אצבעותיו הזעירות מופנות למובייל צבעוני.
אחד עשר לנובמבר, אלפיים ועשר.
טיול לאורכה של לונדון. ארבע בנות, שני בנים. הם אוחזים ידיים, השישה, מחייכים.
ראשון לאוגוסט, אלפיים וחמש עשרה.
על חוף הים, שני אחים, שתי אחיות. הם מחייכים בבוהק, אפילו לא מודעים למצלמה.
שלישי למאי, אלפיים ואחד עשרה.

תינוקת מלוכסנת עיניים, מביטה לעבר דשא ירוק בחיוך.
התאריך מראה את השמיני לאוקטובר, אלפיים וחמש עשרה.

*
אם אחת מהאחיות שלי הייתה צריכה תרומת דם, מח עצם או כליה, ואני הייתי מתאימה, מה הייתי עושה?
אם אני הייתי ההזדמנות האחרונה של אחד האחים שלי, במה הייתי בוחרת?

התשובה, לכאורה, פשוטה.
הם האחים והאחיות שלי.
גדלתי איתם. הייתי קורבן למתיחות, פיזרתי אבקת אפיה בתוך גרביים, רבתי, חייכתי, השלמתי, בכיתי.


אני תלותית. מאוד. אני זו מבין התאומות שאומרת "אנחנו".
ואם לא יהיה אנחנו?
ואם זה יהיה בגללי?
*


אנה וקייט הן אחיות. הן רבות, צועקות, משלימות.
לכאורה מערכת יחסים רגילה בין אחיות.
לכאורה.
אנה היא הסיבה שקייט בחיים.
קייט היא הסיבה שאנה בחיים.


אם אנה לא הייתה התורמת של קייט, קייט הייתה מתה.
אם קייט לא הייתה חולה, אנה לא הייתה קיימת.


התא המשפחתי של משפחת פיצג'רלד הרוס.
בין אם זה בריאן, האב, שלוקח על עצמו עוד משמרות כדי לקצר את שהותו בביתו שלו, או ג'סי, שהצורך שישימו לב אליו גבר והתנפח להצתת מבנים, סמים ואלכוהול, או אנה, שתובעת מההורים שלה את הזכות הכל כך לא מובנית מאליה, זכותה על גופה שלה, קייט, שהמחלה שלה הפכה להיות היא, או שרה, שחושבת שהיא צודקת למרות שהיא טועה, ואי אפשר להסביר לה עד כמה היא טועה.


הסיפור מסופר מנקודת מבטם של אנה, קמבל, שרה, בריאן, ג'וליה וג'סי. הם התפאורה לחיים המסובכים של משפחת פיצג'רלד. השחקנית הראשית, היא, כמובן, קייט.
הוא מציג את נקודת המבט, פשוטו כמשמעו, של כל אחת מהדמויות.
הוא מונע ממני את היכולת להתבצר בתוך דעה אחת, הוא פורס את הסיפור מולי כמו מניפה, ומראה את האנושיות בסיפור.
כי הסיפור אנושי, מאוד.
הוא גורם לי להיות אמפתית לכולם, להבין את כולם.


האם אין זה מובן שאם תרצה לשמור את בתה בחיים, ולעשות הכל בשביל כך?


האם אין זה מובן שילדה בת שלוש עשר תקבל את זכויותיה על גופה, את היכולת להגיד לא?


האם אין זה מובן שבן, שקוף למחצה כמעט תמיד, יעשה הכל כדי שיראו אותה, כדי שישימו לב אליו?


האם אין זה מובן שאב יתמוך בשתי בנותיו?

*
"תקשיב, לא כך חשבתי שייראו חיינו; ואולי איננו מצליחים למצוא מוצא מהסמטה הזו. אבל אין אדם שאיתו הייתי מעדיפה ללכת לאיבוד יותר מאשר איתך."
"אני חולפת ליד משאית. "חברת בצ'לדר לארונות קבורה", כתוב על הדופן שלה, "סע בזהירות." זה ניגוד אינטרסים, לא?"
"אם לוקחים כל זיכרון, כל רגע, ומותחים אותם מקצה אל הקצה, הם יגיעו עד אינסוף."
"פעם, בארוחת ערב חגיגית, שמעתי את אבא שלי אומר שאפילו שהוא זקן זקן זקן, הוא מרגיש בן עשרים ואחת. אז אולי יש מקום בחיים שלך שאתה שוחק אותו כמו גלגל שחורץ תלם באדמה, או יותר טוב, כמו המקום הרך על הספה. ולא משנה מה עוד קורה לך, אתה חוזר לשם."
" לא משנה מי אתה, חלק ממך תמיד רוצה להיות מישהו אחר, וכשלמשך אלפית שנייה המשאלה שלך מתגשמת, זה נס."
"בלילה חשוך במיוחד אפשר לראות בין אלף לאלף וחמש-מאות כוכבים, ויש עוד מיליונים שעדיין לא התגלו. כל כך קל לחשוב שהעולם סובב סביבך, אבל מספיק שתרים את עיניך אל השמיים כדי להבין שזה בכלל לא המצב."
" אני רוצה לגלות לכם משהו: אם אתם פוגשים זאב בודד, הוא לא כזה מפני שהוא נהנה מהבדידות. הוא כזה מפני שבעבר כבר ניסה להשתלב בעולם, אבל אנשים ממשיכים לאכזב אותו."
*

» ביקורות נוספות של סקיי
» ביקורות נוספות על My sister's keeper