ביקורת ספרותית על גן נעמי מאת ישי שריד
בזבוז של זמן

---

הגן של נעמי ברחוב הירקון צריך להיסגר. היא עובדת בגן הזה כבר 25 שנה. אדריכל יהיר קנה את המגרש ומתכנן להקים בו בניין דירות לעשירים ממש מול הים ליד חוף מציצים. אז יש מאבק משפטי, משפחה מפורקת בגלל אירוע טראומטי שקרה לפני המון זמן, קצת זיונים, הרבה בדידות, ידיד הומו שרואה בעצמו משורר, בן צלם שרואה בעצמו אמן, סייעות-גן סטריאוטיפיות להחריד (סימה המבשלת ויוליה הרוסיה הצעירה), גנגסטר-צעצוע, זמר מזדקן, מיליונר חרדי שחולם על בית-המקדש השלישי, עורכי דין מושחתים, שופטים מנותקים, גרוש מוזנח בקיבוץ. שכחתי משהו?

כן.

הדבר הבולט ביותר בספר הזה הוא שהמחבר פשוט לא סובל את הדמויות שלו. הוא לא אוהב גננות, הוא בוודאי לא אוהב הורים-לילדי-גן (שהתנהגותם לאורך כל הספר היא אחד הדברים הכי לא אמינים שקראתי), הוא לא אוהב ילדים וחושב משום מה שגם גננות והורים לא ממש אוהבים אותם, בקיצור – הוא לא אוהב אף אחד מהאנשים שהוא כותב עליהם. העלילה אולי בעלת פוטנציאל, אבל הדיבור של הדמויות כל כך לא אמין, ההתנהלות שלהן כל כך מופרכת, שקשה להאמין שמישהו באמת חשב שזה יעבוד.

והבעיה הכי קשה: הספר כתוב בגוף ראשון בקולה של נעמי הגננת. לא חסרים תקדימים לגברים שכתבו ספר בקולה של אישה ועשו את זה בהצלחה גדולה (עמוס עוז במיכאל שלי למשל), אבל ישי שריד פשוט קורס כאן בצורה מביכה. הוא לא מצליח לצאת מנקודת המבט הגברית אפילו לשנייה אחת (מעניין שהגברים שכתבו ביקורת על הספר הזה לא ממש שמו לב לעניין). האישה שאמורה להיות נעמי חושבת מחשבות של גבר שמנוסחות בלשון נקבה, והתוצאה מגוחכת לגמרי. ולמרות כל זה – קראתי עד הסוף. חשבתי שאולי לפחות תהיה איזו משמעות לכל זה בסופו של דבר, אבל אפילו את הנחמה הקטנה הזו הסופר החליט למנוע מאיתנו. כנראה שגם את הקוראים שלו הוא לא מסמפט באופן מיוחד. מעצבן.
(עוד ביקורות שלי במועדון הקוראות של סלונה: http://saloona.co.il/anatshapiraspace/?cat=6804)

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על גן נעמי