ביקורת ספרותית על הגל החמישי - הגל החמישי #1 מאת ריק יאנסי
ספר מעולה

---

אח', כמה שאני שמחה לבשר שסוף סוף סיימתי לקרוא את הספר המדהים הזה.
בהתחלה, קראתי עליו באתר גודרידס, וכבר התאהבתי בתקציר ובכריכה המהממת. כשגיליתי שיש אותו בישראל, אני דיי בטוחה שנפלתי מהכיסא מרוב התרגשות.

אז, הגל החמישי מספר על פלישת חייזרים.
אל תברחו עדיין, או תגלגלו עיניים, כי החייזרים האלה לא דומים כלל למה שאנחנו רגילים לראות על המסך הגדול.
במשך עשרה ימים, החייזרים, או איך שקאסי קוראת להם; האחרים, צפו בהם מתוך ספינת אם בשמיים. זה בדיוק מה שהם עשו - צפו. בלי לעשות שום דבר.
עשרה ימים של שקט מלמעלה, אבל רעש מלמטה; האנשים היו מבולבלים. חלק יצאו מהערים, חלק אטמו את בתיהם וחלק לא עשו דבר - הם היו בהכחשה לגבי כל העניין והמשיכו לחיות כרגיל, כמו המשפחה של קסיופיאה.
לאחר עשרת הימים האלה, הגל הראשון הגיע: כיבוי אורות. גל שבו "האחרים" ניתקו את כל החשמל וכל מה שקשור אליו.
לאחר מכן הגל השני: נחשול. ואז הגל השלישי: מגיפה איומה שלקחה יותר מידי חיים.
והגל הרביעי: משתיקים, הגל שבו קאסי נמצאת וזה שגרם לבני אדם לא לסמוך לא על בני אדם. גל דיי אכזרי האמת, שבעצם מכריח את קאסי להיות לבדה ולא לסמוך על אף אחד. בתחילת הספר, קסיופיאה מספרת על המשפחה שלה, על מה שאיבדה ועל השינוי שלה מאז תחילת הפלישה. בגל הרביעי היא נפצעת, ובחור בשם אוון ווקר מוצא אותה ומטפל בה. בזמן הזה, הגל החמישי מתחיל.
ומפה אני לא רוצה להגיד כלום כי אני לא רוצה להרוס לכם.
הספר הזה היה כל כך טוב, באמת, אז אל תפקפקו בו או תמנעו מלקרוא אותו בגלל התקציר המטומטם או העובדה שהוא על חייזרים.
כי יש בו פשוט הכול: אימה, הומור, תפניות, אהבה(כי בואו נודה, אי אפשר בלעדיה) והמון המון מתח. אז תעשו טובה, תהיו חמודים ותקנו אותו או תשאלו ממישהו, אתם לא תתחרטו.
תודה.
(אגב, הולך לצאת סרט על הספר ב-2016, וכשקראתי על הידיעה הזאת צרחתי. אני חותמת לכם שהוא הולך להיות הצלחה אדירה כמו מפוצלים ומשחקי הרעב, אם לא יותר.)

(זהירות, מכיל ספויילרים!!!)
אבלללללללללללללל
עד כמה שאהבתי את הספר הזה, והוא אפילו הפך להיות הספר האהוב עליי, היו לי בעיות איתו(כי לכל ספר יש בעיה כל שהיא, לא משנה כמה טוב הוא), ורובן קשורות לדמויות.

קאסי- ריק, כל הכבוד לך, באמת. פעם ראשונה שקראתי על דמות ראשית שלא עצבנה אותי(אחמ, טריס), לא גרמה לי לרצות לזרוק את הספר בגלל השלמות יתר שלה(אחמ, יוּני) ולא הייתה נרקיסיסטית (אחמ, רוז). קאסי היא מתבגרת רגילה שכל אחד יכול להתחבר אליה. אהבתי אותה מהפרק הראשון. היא לא בכיינית(טוב, אולי קצת(הרבה) אבל אפשר להבין אותה), היא צינית בצורה מצחיקה וקשוחה. אני מתה על דמויות ראשיות קשוחות.
עד כמה שאהבתי אותה, הבעיה היחידה שהייתה לי איתה זה כשהיא פגשה את אוון.
זה הרגיש לי דיי מוזר שהיא לא כעסה על זה שהוא קילח אותה בעירום בזמן שהיא הייתה *חסרת הכרה*. כאילו, כן, הוא הציל את החיים שלה, ועל זה היא הייתה חייבת להודות לו, אבל זה היה דיי מטריד וגם לא מכבד. תקראו לי חוצפנית, אבל במקומה, הייתי רותחת מזעם. תודה על הטיפול והכול, אבל יש דרכים אחרות לשטוף בחורה שאתה לא מכיר; הוא יכל לקלח אותה עם הלבשה תחתונה עליה או אפילו רק עם גופיה דקה ותחתון. זה דיי הגעיל אותי לדמיין את קאסי חסרת הכרה ובחור לא מוכר בשם אוון עם עיניים טובות משפשף לה את הציצים עם סבון. (סליחה על הגסות.)
אהבתי את הקטעים הסופיים בספר במיוחד: כשקאסי הייתה על האוטובוס והקטע עם השבב של ד"ר פאם וכל המאבק הבאד-אס שלה על מנת למצוא את סאמי. קאסי פשוט קשוחה ומדהימה, ולא מעצבנת ומצחיקה. ורוניקה רות', מרי לו, רישל מיד ועוד; תלמדו מריק.

אוון ווקר- עד כמה שהוא נהיה חמוד עם הזמן ולמדתי לאהוב גם אותו, היו לי בעיות רציניות איתו:
הוא היה מטריד. כאילו, מאוד מטריד.
את עניין העירום כבר פרקתי למעלה, אז נעזוב את זה. אבל היו עוד מקרים כאלה: כמו העובדה שהוא תמיד נשאר מחוץ לדלת שלה בזמן שהיא ישנה או כשהוא קרא את היומן האישי שלה. בעיניי, זה לא רומנטי. זה לא חמוד. זה קריפי.
ידעתי מההתחלה שאוון הוא אחד מהם. משתי סיבות: התקציר המטומטם רמז את זה וגם כי לאוון לא היו תירוצים טובים מידיי בכל פעם שקאסי הייתה תופסת אותו בשקר. היא אולי האמינה לו, אבל אני לא, והייתי בטוחה שהוא משתיק; רק לא רציתי להאמין בזה, כי בדיוק התחלתי לאהוב אותו.
הפעם האחרונה שקאסי דיברה עם אוון הרגה אותי:( אני דיי בטוחה שהוא חיי, אין מצב שיאנסי יהרוג אותו, אבל זה עדיין היה עצוב לקרוא על כך שהוא הלך.

סאמי- אין לי דבר אחד רע להגיד עליו. כזה חמוד. פשוט רציתי שהוא יהיה אמיתי כדיי שאני אוכל להביא לו חיבוק.

בן פאריש/זומבי- יהיר ולפעמים מעצבן, אבל גם אותו אהבתי. במיוחד בגלל שהוא לקח את סאמס תחת חסותו והתנהג אליו כמו אחיו הקטן. זה היה ממש מתוק. כשהייתה בפעם הראשונה נקודת מבט שלו, ידעתי מהרגע הראשון שהזכירו "אחות קטנה" שזה פאריש. זכרתי שקאסי סיפרה על זה שלבן הייתה אחות קטנה שהוא היה שם על הכתפיים בסיום משחקי הפוטבול שלהם(אני חושבת שזה היה פוטבול).
כל האמת על הגל החמישי מאוד, אבל מאוד עניינה אותי והייתי בשוק כשגילו שזה הם. למרות שלא הבנתי מה הקטע של האחרים/חייזרים עם הגל הזה. לקחת המוני ילדים, לאמן אותם להרוג ואז לשלוח אותם להתנקש בשורדים אחרים? שיעשו את זה כבר בעצמם. למה כל הטרחה.
בכל מקרה, זומבי הוא אכפתי וחמוד, ואי אפשר שלא לאהוב אותו. אהבתי אותו אפילו יותר מאוון.
אבל, למה לעזאזל הוא 'נישק' את קאסי למרות שהוא ידע שיש לה חבר? זה דיי עצבן אותי, במיוחד שאני טים אוואסי (אוון וקאסי). שיהיה. הוא חמוד אז נסלח לו.

רינגר- אני פוחדת להודות שלקראת הסוף,התחלתי לאהוב אותה טיפה יותר מקאסי. טיפה. כן- לא למדנו עליה הרבה, כן- היא הייתה סגורה ואף פעם לא חייכה וכן- לא הייתה לה נקודת מבט והיא לא הייתה המרכז בסיפור,(למרות שבספר השני שיצא בארה"ב לפני שבוע או יותר יש לה המון נקודות מבט DD:) היא עדיין הייתה הדמות האהובה עליי. או, אם להיות אמיתית, היא בקרב עם קאסי על התואר. כנראה שבספר הבא אני אחליט. רינגר היא קשוחה, חכמה וסגורה, אבל איך שהוא התחברתי אליה המון ואהבתי אותה. כמו שציינתי, אני מתה על דמויות קשוחות נשיות, כי לרוב, סופרים וסופרות הופכים דמויות של בנות למעצבנות. שוב, ריק, כל הכבוד.

ב'קיצור', מחכה שהספר הבא יצא בישראל(אם אני זוכרת נכון- קוראים לו 'הים האינסופי') ולכם, מי שהצליח לקרוא עד לפה, לכו תקראו את הספר. עכשיו.

» ביקורות נוספות של קאפקייק
» ביקורות נוספות על הגל החמישי - הגל החמישי #1