ביקורת ספרותית על ילדי פלא - הספרייה של בבל # מאת מייקל שייבון
ספר טוב

---

הכל כל כך אגבי, רגיל כזה, כמו שיחה עם מישהו שאתה מכיר, וככה זה נראה, לגמרי אמיתי, כאילו היית שם בעצמך, אז מה אם הגיבור של הסיפור הזה מסתובב לו עם כמה גופות ועם טובה באוטו שהוא לא ממש שלו, פוגש טרנסווטיסט אחד, קלפטומן אחד, 3 קוריאנים יהודים, מתנהל בין כנס של עורכים ספרותיים וסופרים בפוטנציה, בר מיושן וארוחת ליל סדר, כל זה במהלך משהו כמו 48 שעות. זה עדיין נשמע כמו משהו שאתה מאמין שקרה לו, משהו שאתה מאמין שבקלות יכול היה לקרות גם לך.

ומה שעוד יותר מקסים בעיני זה שהוא מטפל בנושאים מאד שכיחים בלי שום פירוטכניקה וזה לרגע לא מפסיק להיות מעניין. בסך הכל שייבון מתעסק פה עם נושאים שלא מעט סופרים, ודאי אמריקאים, מתעסקים בהם הרבה בעשורים האחרונים. יש פה הנון-קונפורמיסט, אבל זה שלא גוזר על עצמו חיים אקסצנטריים מחוץ לגבולות של מה שמכונה נורמלי וגם לא מנסה להפוך לאייקון שממציא אורח חיים חדש, אלא דוקא מעדיף להתחפש, מנסה לחיות חיים נורמטיביים כולל כל המאפיינים שלהם ורק ללכת במרפקים זקורים, להרחיק מעצמו קצת את הפאות, רק שמידי פעם הוא מוכרח להביא איזה ניעור גדול יותר, הסקי סיבירי יוצא מהים. אחר כך, כשהוא יתייבש הוא יוכל לנסות לחזור למקום שלו.

והוא מתעסק בהבטחה, זו שכל אחד מאיתנו היה כנראה באיזשהו שלב, לפחות בעיניו של מישהו. מה נהיה מזה? תלוי על מי מסתכלים, כי תמיד אפשר להסיט את המבט ולהסתכל על הסופר במקום על הגיבורים שלו, מה שבכלל לא בטוח שמרומם את הנפש כשאתה חושב על עצמך.

ועוד נושא שיש בו הוא הכתיבה, כי גיבור הרומן הזה הוא פרופסור לספרות, אחד שכבר כתב כמה ספרים אבל כעת הוא תקוע בעמוד אלפיים ודי הרבה ברומן האחרון שהוא כותב במשך לא מעט שנים. ובאופן שבו הוא מתייחס בספר לסופרים ולספרים יש לא מעט סקפטיות וגם לעג דק, לא באמת מעליב חלילה, רק כזה שמעמיד בסימן שאלה את הקשר שיש בין מי שכותב אותם לבין מה שהם.

אבל זה באמת לא כל כך משנה על מה זה, כי נדמה לי שכל העניין הוא שמייקל שייבון פשוט יודע לכתוב.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על ילדי פלא - הספרייה של בבל #