ביקורת ספרותית על כל סיפור הוא חתול פתאום מאת גבריאלה אביגור-רותם

---

מזמן לא נהניתי כל כך מקריאת ספר. הספר אינו פשוט לקריאה - יש בו דמויות רבות המקושרות ביניהן, יש בו רבדים לשוניים ולדמויות אחדות יש קול ייחודי בסיפור - עברית ברבדים שונים, ספרדית ולאדינו מעורבות בשיחה, פתגמים עסיסיים וציטוטי מקורות חז"ל.
הדמות המרכזית בסיפור היא אוריאנה, אישה בת שישים ומשהו, החווה את התרפטות הגוף ואת אובדנן של מערכות היחסים העיקריות בחייה. אימה שהייתה מנוכרת לה כל חייה קבורה בבית הקברות, אחת מצבא המתים המנהלים ביניהם שיחות על עולם החיים ועדיין חשים געגועים לדברים שאבדו להם וממשיכים להתחשבן עם החיים שהותירו מאחוריהם. אביה עזב לדרום אמריקה עם מאהבת צעירה והקשרים ביניהם נותקו. לאחר שמת בארץ רחוקה נשרפה גופתו. בעלה מתרוצץ ברחבי העולם בחיפוש אחר מקורות חדשים למחצבים ולאבני חן יקרות למחצה שאותם הוא מוכר לחנויות העידן החדש. בנה מרוחק ממנה וגם נכדתה היחידה עזבה את הארץ. היחיד המארח לך לחברה הוא חתול שנראה שמיטיב להבין אותה מכל השאר.
בזמן אוריאנה מתלהטת במעין ניסיון אחרון ליצירת קשר או מושא אהבה צעיר מסתבכת מאוד העלילה המשפחתית. אוריאנה יוצאת למסע הרה גורל לארץ רחוקה ומסוכנת ומגלה בו שדברים רבים אינם כפי שנראו לה.
הסופרת בוחנת מצדדים רבים מערכות יחסים שונות - בין איש ואישה, בין הורים לילדים, בין אחים ואחיות במשפחה, בין אדם לעצמו, ואפילו - והרבה - בין המתים ובין החיים, ובין המתים הקבורים בבית הקברות. יש בספר הרבה הומור, דמויות מכמירות לב והרבה חתולים - החל בשונרא החתול של אוריאנה, המשך בחתולה שחורה תושבת בית הקברות וכלה בחתול גדול הרבה יותר - יגואר אמתי בשמורת טבע.

מי יאהב את הספר? נשים שיכולות להזדהות עם אוריאנה המרגישה שקופה יותר ככל שהיא מזדקנת, ובמיוחד אוהבי חתולים, שכמה מהם חברים גם בסימניה...

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על כל סיפור הוא חתול פתאום