ביקורת ספרותית על אלף שמשות זוהרות מאת חאלד חוסייני
ספר בסדר

---

כבר מראש אני מצטער שאני הולך להרוס פה את רצף ה-5 כוכבים הכה נוצץ.

החזקתי את הספר בידי ואמרתי לעצמי " איתי שלא תעז לחשוב על זה, סבלת מרודף העפיפונים, מה השתנה בדיוק, הסופר נשאר אותו סופר, והמקום אותו מקום, רק העלילה השתנתה" אבל הייתי חייב. הייתי חייב משהו קליל שלא מאמץ יותר מדי את המוח. וככה אחרי הרבה מלחמות פנימיות שבהן הפרתי שבועה שאני לא אגע יותר בספריו של "חאלד חוסייני" נשברתי והתחלתי לקרוא את הספר.

הספר מביא את סיפורן של שתי נשים באפגניסטן של שנות ה60 – 2000, ודרכן אנחנו לומדים את סיפורה של מדינה שעברה המון טלטלות ומלחמות, כיבושים ושחרורים. מהשלטון הסובייטי, הג'יהאדיסטים הטאליבן וכו'.

וכמו שחאלד יודע לעשות אנחנו רואים שתי דמויות שהחיים באפגניסטן מתנכלים להן מכל פינה, מוות יהרוג דווקא את אהוביהן, הן יחוו אלימות, כל דבר טוב יגדע עוד לפני שהתחיל. הסופר אוהב להכאיב לנו, כי הכאב מוכר, הרחמנות שאנחנו מרגישים כלפי הדמויות בספר גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו. כמובן שאנחנו לא יכולים להזדהות עם הדמויות (ותודה לאל על כך) אבל בכל זאת ננסה ולחפש להזדהות איתן בשביל להתרגש, בשביל לבכות ובשביל להתעצבן על מצבן של הנשים במדינות האסלאם. ובכל המובנים האלה הספר יודע לעשות את זה כמו שצריך.

אז נכון הכתיבה של חאלד נהייתה בוגרת יותר, הוא כבר לא משתמש בטריקים ספרותיים זולים, הוא הכניס מידע חשוב לספר על התפתחותה של אפגניסטן ב40 שנותיה האחרונות, והכתיבה זורמת וקולחת. אבל עדין לאורך כל הספר מרגישים שמשהו כאן יותר מדי מזויף. כל הסבל הזה שהדמויות חוות צפוי, ואני אישית רק חיכיתי שיגיע, כך שברגע שהוא הגיע אפילו גיחכתי מעט, ריח הטלנובלה עדין נישא באוויר. וכמו כל ריח מתוק מדי, לבסוף הוא נהיה מבחיל.

שלא תטעו, אני שמח שבסוף לקחתי את הספר, הזמן עבר לי בסבבה, וחאלד הצליח לגעת בי פה ושם וסוף סוף הבנתי סופית שלספריו של חאלד אני באמת לא הולך לחזור. אנחנו צריכים ספרים כאלו, ספרים שיגעו בקהל הרחב, שיחשפו בפניהם מציאות שהם לא היו מודעים לקיומה ושהם יאהבו את הספר ויספרו את זה לחבריהם.עכשיו רק צריך שלצד ספריו של חאלד, יבוא סופר עם כישרון כתיבה קצת יותר בוגר, ויפנה לקהל שפחות מתחבר לז'אנר הטלנובלות הפרסיות.

» ביקורות נוספות של On The Road
» ביקורות נוספות על אלף שמשות זוהרות