ביקורת ספרותית על מלכוד 22 [מהדורה חדשה] מאת ג'וזף הלר
ספר בסדר

---

לפני 30 שנה התפקעתי מצחוק כשקראתי את מלכוד 22 בפעם הראשונה אי-שם על גדות אגם קרעון בלבנון. קיוויתי שגם עתה הספר יצחיק אותי וישפוך קצת אור סאטירי על ה"חוויות" שחוויתי לאחרונה בגבול עזה, לכן השאלתי אותו (בתרגום החדש) לקריאה, אלא שלא כך היה...

אז, בפעם הראשונה, הייתי סג"מ צעיר שנשלח ישירות מההשלמה לגדוד בלבנון. בחופשה הראשונה הבאתי את הספר ובהפסקות בין-לבין הייתי יושב על סלע, משקיף על האגם, קורא ומתפקע מצחוק ממה שאז החשבתי כסאטירה חתרנית המתובלת בנונסנס והומור שחור. כנראה שהרגשתי שיש איזשהו ניצוץ אינדיבידואלי-מרדני בקריאת הספר האנטי-מלחמתי הזה בתוך הכאוס הלבנוני.

אלא שמאז עברו 30 שנה, הצטבר ניסיון חיים והפרספקטיבה השתנתה. כשכעת קראתי את הספר מצאתי אותו יומרני, חסר קו עלילה מרכזי ומורכב מאפיזודות מתחכמות שאת חלקן הסופר מנסה להקצין ובכך הופך אותן למגוחכות. אפילו ההומור אפקטיבי רק לפעמים והתחושה היא שהסופר מנסה להצחיק בכוח, דבר שלא תמיד עובד.

בקיצור: הספר פשוט שיעמם אותי, כך שנטשתי אותו אחרי מאה ומשהו עמודים... 3 כוכבים - רק בגלל הנוסטלגיה.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על מלכוד 22 [מהדורה חדשה]