• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

מאת פיליפ פולמן

הביקורת של לוליפופ

תמונה של לוליפופ
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

מאת פיליפ פולמן

הביקורת של לוליפופ

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של לוליפופ
הוצאה לאור:כתר בשיתוף אופוס הוצאה לאור
שנת הוצאה:2007
סדרה:חומריו האפלים #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
מורגנה לה פי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“דבר ראישון אני רוצה להגיד שזה פשוט ספר מצוין. העלילה טובה , מותחת ומפתיעה. אבל מה שבאמת מצע חן בענ”

13/15
ביקורות על המצפן הזהוב
הבאה
Click
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

זה...........הספר הכי מפחיד שקראתי בחיים! (אבל גם בין הטובים שקראתי!)
טוב לא קראתי את כולו נישאר לי פרק וחצי אבל לא נורא נכון?

נתחיל בעלילה: מותחת כל כך הרבה שאיזה 3 פעמים ניסיתי ולא (ספוילר צפוי) הצלחתי לעבור את הקטע שמתאר את חטיפתו של טוני מקריוס הקטן!, וגם אחרי שהתגברתי היו קטעים שהפטיעו אותי כל כך שהייתי חייבת להפסיק לכמה ימים או חצי שעה כמו עכשיו.

נעבור לדמויות: (קטע זה מכיל ספוילרים)

ליירה: הטומבוי של רחובות אוקספורד שמנהיגה את גדוד גורדון בקרב בין הקולגים.
פנטילמון: ההתגלמות החמודה של ליירה (נכון לכל הדמונים).

רוגר: "הקורבן התמים" פעמיים.

מאסטר גורדון: דמות מסטורית ואהובה.

לורד עזריל: דמות יותר מסתורית ופחות אהובה.

גברת קולטר: שונאת אותה מעמקי נישמתי!

פרדרר קוראם: מין כירון/דמבלדור.

לורד פא: מתה עליו!

המכשפה-של-פרדר: חמודה ועמיצה.

יוריק: הלואי שהיה האפטופרוס שלי.

יופור: סתם ארס.

לי: אין לי דעה עליו.



מקומות:
נורא ריגש אותי שההתחלה באוקספורד כי הזכירו מקומות מוכרים (גרתי שם חמש שנים).


ספר מצוין!.

נ.ב. אח שלי היה צריך את המחשב עז חזרתי לספר וסיימתי.
הספר הבא כבר מחכה על המדף.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
2קוראים|גיל ממוצע65|100%נשים

על המבקרת

תמונה של לוליפופ

לוליפופ

חברה מזה 12 שנים
31 ביקורות•61 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ילדים 12-9
תמונה של לוליפופ
לוליפופ
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות31
לייקים שקיבלה61
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה10תרגום (נוער)10ילדים 12-93

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של לוליפופ

האימפריה האחרונה

האימפריה האחרונה

ברנדון סנדרסון

אם הייתי עוברת בחנות או בספריה ורואה את הספר הזה לא הייתי לוקחת מאותו איתי, הכריכה נוראית בעיני, ולא מתאימה בכלל לספר הזה.
למזלי לא הגעתי לספר הזה בשיטוט אקראי בספריה או בחנות ספרים: קיבלתי עליו המלצות חמות ביותר (שבהחלט מגיעות לו) מחברה טובה ואני כל כך שמחה שקיבלתי אותן, הן פתחו לי עולם חדש ומרתק, עלילה נפלאה ודמיויות אהובות.

אז אחרי ההמלצות שקיבלתי הלכתי לחנות ספרים כדי לקנות את הספר אבל לא היה אותו, וגם אחרי חיפושים אחרים לא מצאתי אותו בשום מקום. אז ויתרתי על לנסות לקנות אותו.
לאחר כמה חודשים הלכתי לקניון (איכס קניון, אני שונאת קניונים) מצאתי אותו על המדף סוף סוף!
באותה תקופה הייתי במחסום קריאה אז לא קראתי אותו מייד אבל שקראתי אותו נהינתי המון.

השני שליש הראשונים של הספר היו טובים, "אכן ספר טוב חשבתי שקראתי" אותם, "אפילו ספר מצויין" אבל השליש השלישי הוא מה שגרם לי לאהוב אותו כל כך. שכבתי סרועה על הספא ועברתי בין בכי, צריחה מהתרגשות ולשבת עם עיניים קרועות לרווחה מהפתאה כמה וכמה פעמים בשעתיים האלה שקראתי אותו, אני לא חושבת שקראתי ספר אי פעם שגרם לי תגובה רגשית כל כך אינטנסיבית.

אז כמו שכבר יכולתם להבין הספר הזה מעולה בעיני והוא אחד הספרים האהובים עליי והינה עוד כמה מהסיבות למה:

1) העלילה מדהימה, גם עם היא מזקירה ספרים אחרים היא קולחת, מרתקת ולא מפסיקה להפתיעה.

2) הדמויות כלכך טובות! הן עגולות בעלות צדדים רבים לכל אחת מהן יש אופי משלה. (הדמויות האהובות עליי הן וין וסייזד)

3) הכתיבה מעולה, ברנדון סנדרסון הוא כנראה גאון שהוא כותב כל כך מרתק, מותח, מרגש ומצחיק. מצאתי את עצמי נראת מצחוק יותר מפעם אחת אך גם בבכי ובחוסר יכולת להוריד את הספר מהיד.

4) העולם המיוחד עם ההיסטוריה העשירה שבכיף הייתי לומדת בתור שיעור בבית הספר.

5) הפרטים הקטנים בסיפור שגורמים לי להרגיש חלק מהסיפור עצמו ולא מישהי שקוראת את הספר מבחוץ.

6) ואת העובדה שלסופר יש כנראה ידע בכלכלה, היסטוריה, חקלאות ועוד נושאים מה שגורם לסיפור להיראות מציאותי יותר.


אז עם תרו את הספר הזה בטיול לחנות הספרים או לספריה אני מציעה לכם/ן להרים אותו ולקחת אותו איתכם והוא ייקח אותכם/ן למקום חדש ומדהים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
המשחק של אנדר

המשחק של אנדר

אורסון סקוט קארד

מלחמה. חיזרים. בית ספר. בית ספר מיוחד למלחמה בחיזרים.

כביכול לא הדבר הכי יוצא דופן בעולם אז זהו שלא.
קודם כל אנדר הוא בן שש זה מוזר יחסית לספרים רבים שבהם הגיבור/ה לא מתחת לגיל 12.
גם סגנון הכתיבה שונה ומאפשר לראות הדברים מהעניים של אנדר וגם משל אלה הממונים אליו.
גם אנדר הוא לא גיבור רגיל, הוא קטלני, עלים והוא יודע שהוא מיוחד, ולמרות זאת הוא עדיין רגיש, מבין ואוהב.
גם סיפור הרקע שלו שונה, ההורים שלו אוהבים אותו למרות מה שהוא בשבילים ובשביל מה הוא יועד, גם אחותו אוהבת אותו אבל לא אחיו.

הכתיבה סוחפת ומהנה ולפעמים הרגשתי שאני ממש נמצאת שם,
אהבתי א זה שלמרות שמעבירים את אנדר ממקום למקום הוא מצליח להשיג חברים חדשים וגם אויבים, זה הזכיר לי אותי (בית ספר שלישי בכיתה ז')

אהבתי במיוחד את הקטעים עם לוק ודמוסס שנתנו פרספקתיבה אחרת לסיפור.

ספוילרים

אהבתי את הסוף, שאנדר מגיע לבית ספר השני למרות שהבנתי את מה שהוא עושה יותר מוקדם מאנדר ולפי דעתי היה רעיון ממש טוב.

רחמיו של אנדר אל הבאגית נגעו לליבי והזכירו לי שלמרות הוא רוצח הוא עדיין יחול להבין, לחוש רחמים ולאהוב.

האפילוג היה ממש יפה אבל הייתי רוצה שיחריבו אליו עוד (מה שכנראה יהי בספרים הבאים)

השאלתי את הספר מחבר שלי שאמא שלו קנתה לו אותו כדיי שהוא יגמל מהארי פוטר אבל הספר הוא לא ספר הגמלות, הוא ספר מדהים בפני עצמו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
אני מלאלה

אני מלאלה

מלאלה יוספזאי

אני מפחדת לכתוב את הביקורת הזאת, אני מפחדת שהיא לא תעמוד ברף שהספר הזה הציב כדיי שלא לזלזל בו.

אני לא מדרגת את הספר הזה הכוכבים לא הולמים אותו כוכבים הם למעריצות בגיל ההתבגרות.

הספר הזה מדהים, הוא מגולל את סיפורה של מלאלה, נערה שרצתה ללמוד ובגלל זה נורתה. תמיד ידעתי שאני אוהבת ללמוד, אהבתי לפטור תרגילים מטמתיים, ללמוד על ההיסטוריה, לכתוב טיעונים ולגלות דברים חדשים, אך גם אני רוצה לפעמים שהמורה לא יגיע לכיתה ואשתחרר הביתה מקודם, זה ברור, גם אני רוצה שכבר יגמר היום, או שכבר נצא לחופשה, אבל לא הבנתי כמה חשוב ללמוד לפני שקראתי את הספר הזה.

אני ממליצה לקרוא את הספר הזה מכמה סיבות:

בשיל לתת כבוד למאחה שמגיע לה את כל הכבוד שיש, בשביל ללמוד על מציאויות אחרות במקומות אחרים, בשביל העניין וכדיי לגלות מחדש כמה חשוב ללמוד.

ממליצה מאוד.

לפני 10 שנים•לוליפופ
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

*יהיו ספוילרים, מי שלא קרא אני ממליצה לא ליקרוא את הביקורת (את הספר כן)

הספר מאוד טוב, נהינתי נורא ואפילו קראתי אותו פעמיים ברציפות, הצלחתי להשיג אותו רק אכשיו אחרי שבועות ארוכים של חיפושים, ולא התאכזבתי.

נהינתי נורא מהעלילה שלהספר וגם מהדמויות המעולות שמופיעות בספר ועושה אותו עוד יותר טוב, וגם נורא נהינתי מאיך שהיא משתלבת בפלג, איך היא מתחברת, לא מתחברת, ניהנת, לא נהינת, מרגישי שייכת, לא שייכת ולא יודעת אם היא מתחרתת או ממש לא.

הדמויות, כמו שציינתי מעולות, היה נורא כל להתחבר אליהן, אהבתי מאוד את קריסטינה ומרלין.

אבל היה כמה דברים שלא אהבתי: אני לא יודעת עם זה קשור לכתיבה או לתרגום אבל הספר הרגיש לי קצת מבולבל, כיילב הוא אחיה הגדול או הקטן? הקטע שבו הם גולשים עם הגלגלת הוא למיועדים או לחברים? עם לפי כל הספר קריסטינה מצליחה יותר מוויל איך זה שה בדירוג הסופי הוא עוקף אותה? איזה קעקוע יש לאמא של טריס? האם לין היא מיועדת או חברה? או העיקר, פור מפוצל או לא??? (מי שקרא את הספר בשפה אחרת או הבין משהו מהבלגן הזה יותר ממוזמן לענות לי אליהן בתגובות לביקורת)

גם הפריע לי הקטע של הקרב בסוף הספר, אני חושבת שהוא פשוט לא התאים והיה צריך להתקיים בספר הבא. לא אהבתי גם את הקטע שבו טריס הרגה את וויל, אני חושבת שזה היה מיותר וסתם יוצר קונפליקטים מיותרים בין טריס לקריסטינה.

אבל לבסוף, זה ספר טוב מאוד ומהנה וכדיי לכם לקרוא אותו.



זאת הייתה הביקורת שכתבתי מייד אחרי שקראתי את הספר, לפני שנה בארך, אלו המחשבות שהיו לי אחרי שקראתי את הספר לראשונה, אני כבר לא מסכימה עם עצמי. הינה ביקורת שנה אחרי שכתבתי את הראשונה:

נהינתי מהספר, אני לא יכולה להגיד שלא, אבל אני כבר לא ממליצה לרוץ לחנויות לקנות אותו.

הדמויות היו לא מוצלחות, רדודות והיה כתוב אליהן כל כך מעט שאהבתי אותן רק בגלל האופי שדמיינתי להן, לא אופי שכתבה הסופרת. הדמות הראשית שמספרת את הסיפור דרך נקודת מבטה היא בדרך כלל דמות שאני בתור קוראת מכירה טוב יותר מאשר את הדמויות האחרות ויכולה להבחן להזדהות איתה טוב. טריס היא דיי חסרת אופי, כלומר יש לה אופי אבל הוא משתנה כל פרק לפי מה שמתאים לעלילה ולא שומרת על אופי אחד או מפתחת את אופיה. זה נכון לעוד דמויות כמו פור וכריסטינה.

העלילה כמו שאמרו בביקורות קודמות אינה מקורית. רוב הספרים שנכתבו או נכתבים לוקחים אלמנטים מסוימים מספרים וסיפורים קודמים, הרבה סופרים עושים זאת באלגנטיות, למשל בהארי פוטר יש המון אלמנטים של סיפורים קצרים בתוך העלילה הראשית שמזכירים סיפורי מיתולוגיות (וגם העלילה מזכירה מאוד ספר של ניל גייימן שג'יי קיי רולינג אף פעם לא קראה) אבל במפוצלים יש המון קווים מקבילים בין הספר לבין משחקי הרעב, המעניק, הארי פוטר ועוד ספרים ועושה זאת באופן בוטה שמעיק על הקריאה.

כל הבעיות שהעליתי בהתחלה עדיין תקיפות והינה עוד אחת: האופי של האנשים שמחלק אנשים לפלגים, אומנם מסבירים את הסעבה בספר השלישי אבל עדיין יש המון חורים, למה טריס אמיצה בדיוק כמו האחרים עם לא יותר למרות שלא צריך להיות לה גנים "משופרים" בעיניין הזה, ועם מישהו משפר גנים בעיניין אחד אין סיבה שזה ישפיע על דברים אחרים בניגוד מה שאומרים בסדרה.

דווקא השתנתה לי הדעה לטובה על הסוף של הספר, הדמות של טריס כתובה באופן מאוד מוצלח בסופו והיא מראה יותר רגשות ומחשבות אנושיות מאשר בשער הסיפור וגם הסכסוך שלה עם קריסטינה היה חלק מוצלח וקידם טוב את העלילה.

אז כן נהנתי מהספר, אני פשוט כבר לא חושבת שהוא היה כל כך טוב,הוא היה סבבה,אני לא חלק בכל הטררם סביבו. ומעניין אותי לגלות איך השתנתי בשנה וקצת האחרונות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
מלכה אדומה

מלכה אדומה

ויקטוריה איוויארד

אני ניגשת לכתוב ביקורת רק עכשיו, שבוע אחר שסיימתי את הספר. הרגשתי שזה הכרחי לכתוב על הספר הזה ביקורת, אז אתחיל בה.
קודם כל אל תירתעו מהכריכה הקיטשית של הספר, כמו שסנואו אמרה בביקורת שלה, הכריכה של הספר באנגלית הרבה יותר יפה ומתאימה לרוח של הספר. את הספר ראיתי בספריה וחשבתי שהוא יהיה ספר נחמד אבל לא ייכנס לי ללב כל כך עמוק, כל כך טעיתי!
הספר הזה שבהתחלה מרגיש כמו העתק של משחקי הרעב, אולי בהתחלה אבל בהמשך מגלים שהוא ממש לא העתק והספר אינו נופל ממנו ואף עולה עליו במובנים מסוימים, אני אפרת קצת: בין מייר וקטניס יש דמיון מסוים, שתיהן פורעות חוק ויודעות שלפי החוק הן צריכות להיענש בחומרה, אבל שאחרת יגוועו ברעב, לשתיהן יש אחות קטנה שיפה ומוצלחת מהם ושתיהן עניות והן חלק מ"עם" מדוכה. אבל מייר וקטניס גם שונות: מייר רגישה וקצת יותר עדינה מקטניס ולכן קל יותר להתחבר עליה. למייר יש גם הורים מוצלחים יותר משל קטניס וגם יש לה את שלושת אחיה הגדולים והיא יכולה להסתמך אליהם. גם בין דמויות אחרות יש דמיון: אחותה של מייר ופרים, החבר שלה וגייל, ג'וליאן וסינה וגם קייל ופיטה. למרות למה שכתבתי קודם יש לספר כמה סצנות שדומות למשחקי הרעב. העלילה, אמרו עליה קודם שהיא קיטשית, אבל אני ממש לא מסכימה עם זה! אני חושבת שלכמעט כל ספר אפשר להגיד שהעלילה שלו קיטשית, מעולה ובכלל לא צפויה, במהלך הספר חביתי הפתעות נעימות וגם ממש לא.
בקיצור אני ממש נהניתי ואני חושבת שכל מי שנהנה ממשחקי הרעב ייהנה גם ממנו. לכו לספריה!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
אקדמיה לנסיכות

אקדמיה לנסיכות

שנון הייל

המון זמן לא כתבתי ביקורת, רוב הפעילות שלי בסימניה לאחרונה היא בקבוצות. ליפני שני מתחילה בביקורת אני רוצה לקדם בברכה שתי קוראות שהצתרפו לסימנייה לאחרונה, הראשונה: מסטיק, שגם עונה לשם אחותי הקטנה, זאת שהיה לה דחוף לכתוב ביקורת שהיא לא ביקורת דרך החשבון שלי אז אחרי שכעסתי אליה אאל המקרה ההוא אמרתי לה שאם דחוף לה לכתוב ביקורות אז שתיפתח חשבון משלה היא זסכימה לשקול לאחרונה להצתרף (ובינתיים מבלה את זמנה בלשלוח לי הודעות מעצבנות בסגנון: "הי לוליפופ, מה קורה" אני כזה "הי אני פה לידך את יכולה לדבר איתי, יש לך מיטרי קול עובדים, נכון?") והשנייה היא החברה הטובה שלי ששמה הסימנייתי הוא מורגנה לה פיי (אני לא אגלה את השם האמיתי שלה) שלאחר תחנונים רבים וכמה ניסיונות כושלים להזכר בכתובת האימייל שלה נרשמה לסימנייה! מזל טוב! אכשיו אנחנו מבלות את זמנינו בלשכנע תולעים אחרות להצתרף לקהילת ההאנשים שחיים בתוך סימניה.

ואכשיו לביקורת:

את הספר כמו שכתוב למעלה אהבתי מאוד, הכרתי אותו לפני כמה חודשים אצל חברה שלי, אנחנו חברות ממש טובות אבל לצערי אחנו לא ניפגשות הרבה אז כאשר אנחנו ניפגשות, כצפוי לשתיי תולעות ספרים מושבעות אנחנו מנצלות את הזמן ביחד אל ספרים (דרך אגב היא אחת מהקורבנות של חפירות להצתרף לסימניה בע"ם) אז השיחה גלשה ל "העם אפשר להשאיל ממח ספרים טובים?" אז החרה הזאת שלי הביאה לי שני ספרים מעולים: "קמט בזמן" ו- "אקדמיה לנסיכות", כמובן שגם אני נרתאתי קצת מהשם של הספר אבל הייתה לי את החברה הזאת שאמרה שהם גורם לספר להישמע כמו ספר לילדות קטנות אבל הוא מעולה, היא צדקה במאתיים אחוז. הספר כאמור מצויין, הוא אומנם נשמע כמו חגיגה של קיטש אבל הוא לא! הספר נשמע כמו ספר בנות כמו אלה שאני קוראת לעיתים רחוקות אבל הוא גם לא זה! יש את השעלה של למה מירי לא עובדת במחצבה שמתריד את כולנו בהטחל ויש גם את זה *אזהרת ספוילר* שהיא בכלל לא אוהבת את הנסיך! *סוף הספוילר*

ליפני שאני מסיימת אני רוצה להודות לשלושה אנשים שאני לא מקירה וכנראה שלא אקיר: לסופרת המדהימה שכתבה את הספר המדהים הזה, למתרגם/ת שעשה את עבודתה הרבה מעל לנדרש ולמעצב/ת הכריכות שעיצב/ה את כרכת הספר היפיפיה והמקסימה.

לסים תעשו אכשיו שתי דברים: א. תקראו את הספר הזה, ב.לכו לבדוק את המצטרפות החדשות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
בית הספר לטוב ולרע

בית הספר לטוב ולרע

סומן צ'יינני

כנראה שיהיו ספויילרים
בית הספר ךטוב ולרע, אח אח איזה ספר טוב, שמסרב לצאת לי מהראש.
כיבלתיאת היצירת מופט הזאת לראש השנה מסבתא (מלאנטלפים תודות סבתא!).
טוב אכשיו לביקורת: נתחיל אם הבעיות, או יותר נכון הבעיה היחידה בספר הזה: הוא נגמר!!!!!!!!!!!!!! לא לא לא לא לא לא! (בוהו בוהו). אבל יהיה המשך! יש! (מרגישה ניצחון).
העלילה: ממש ממש טובה היה מאוד מעניין איך סופי ואגתה משתנות במהלך הספר.
הדמויות: לא אמינות בעליל.
אז אכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני לא כתבתי את זה בבעיות: סיבה האחת אני אוהבת דמויות לא אמינות.
הם הרגישולי כמו קריקטורות.
החלק האהוב אליי בספר הזה זה שאגתה מדברצ אם הבבואה שלה, למה? כי היא מתחילה להבין מי היא באמת.
וואו סמתי לב שהביקורתהזאת לא ממש הגיונית, כנראה מהסיבה שקמתי לפני חצי שעה מקווה שלא חירפנתי אותכם לחלוטין לוליפופ.




עאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
נסיך על הכוונת

נסיך על הכוונת

גלילה רון-פדר-עמית

החופש הגדוך קבר פה והשמחה רבה! אבל איכשהוא נתקעתי בלי ספר טוב ליקרוא אז אחותי המכורה קשות לסידרה הזאת הצליחה לשכנע אותי ליקרוא את הספר הזה.
אחותי שמנגסת לי על הספר הזה כבר הרבה זמן כבר פרצה למשתמש שלי וכתבה ביקורת על ספר אחר בסידרה (תיתעלמו מהביקורת הזאת אני פשוט לא יודעת לימחוק ביקורות,
עכשיו לחלק החשוב: הביקורת! (תם תם תם) הספר עצמו רחוק מלהיות חמישה כוכבים אבל הוא גם רחוק מכוכב אחד או שניים הוא טיפה יותר משלוש כוכבים לא שלו וחצי בארך שלוש וחמישית. אני אפרת זה לא ספר מצחיק במיוחד (אבל היו כמה כתאים שגרמו לי לגכך) הוא לא מותך במיוחד (אבל היו כמה רגעים שלא רציצתי להתנתק ממנו) וגם לא מקורי במיוחד (אין לי אבל על זה).

זה לא ספר שהייתי מנגסת לספרנית שתשיג את כל הספרים בסידרה אחרי שקראתי אותו( בניגוד לאחותי) אבל עם אתה תקועה בחופש גדול בלי ספר טוב הוא בהחלט אופזיה בשביל להעביר את הזמן. בקיצור לא ספר גאוני אבל ספר נחמד מאוד לימי שיעמום.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
משחקי הרעב

משחקי הרעב

סוזן קולינס

יש לי רק קמה מילים לתאר את הספר הזה: מזל מזל מזל (וכו') שאנחנו חיים באיך שלא קוראים לעולם הזה שקטניס חיה בו.
נ.ב. למה אף אחד לא מזקיר את מאדג' לעזלזל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(אוהבת אותך מאדג'"נשיקות")

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לוליפופ

ביקורות נוספות על "המצפן הזהוב"

המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

אתחיל בלכתוב שהביקורת תעסוק בכל שלושת ספרי טרילוגיית חומריו האפלים ותתרכז יותר בעולם וברעיונות המרכזיים של הספרים מאשר בעלילה, ככה שאני חושב שבטוח להגדיר אותה כביקורת ללא ספוילרים.
הספר המצפן הזהוב (או ״אורות צפוניים״ בתרגום ישן יותר שאני מצאתי למסובך אבל מקסים) ובכלל הטרילוגיה כולה לא מפסיק להפתיע ולהרשים אותי, עברו שבע או שמונה שנים מאז הפעם הראשונה בה הכרתי את ליירה לשון חלקות ואת עולמו (או יותר נכון עולמותיו) המופולאים של פיליפ פולמן אבל בכל פעם שאני פותח את אחד מספרי חומריו האפלים (מה שלמזלי קורה לא מעט) אני מתפעל מחדש; יותר מהכתיבה העלילתית והסיפור המרתק שכתב פולמן מרשימים אותי העולמות שבנה, פולמן בנה בהדרגתיות ובקצב מהיר יחסית עולם ואחר כך עולמות מלאים קסם, תרתי משמע, אני לעולם לא אפסיק להתפעל ולהתעניין בעולמה של ליירה, עולם שמזכיר מאוד את שלנו אבל שונה ממנו דרמטית. עולמה של ליירה קצת מרגיש כאילו לקח פולמן את אחד מסיפורי הפנטזיה או סיפורי האגדות המפורסמים שמתרחשים בימי הביניים והריץ את הזמן למאה העשרים. כל האלמנטים מהסיפורים האלו נמצאים שם: החפצים הקסומים, המכשפות, הנבואות, חיות נאמנות ומדברות או אנשי דת קנאים ולורדים הרפתקנים וכל אלו מגיעים אלינו דרך עיניה של ילדה שהופכת לנערה, סקרנית ואמיצה. לצידו של החלק הפנטיסטי בעולם יש גם חלקים מעולמנו שלנו שלנו, מכוניות, צפלינים ושלל מכונות הן רק חלק קטן. הניגדויות או השילב של העבר הפסטסטי עם ההווה התעשייתי יוצר עולם שרוצים להישאר בו כמה שיותר. עוד אלמנט חשוב בספרים שגרם לי להתאהב בהם, הוא המלחמה לחופש, פולמן הושפע מאוד מ״גן העדן האבוד״ של המשורר האנגלי מילטון, וניכר שלקח משם לא מעט רעיונות. הרעיון שעומד במרכז גן העדן האבוד התנגדתו של לוציפר (השטן) לשלטונו של אלוהים, רעיון זה מתחיל בשולי הסיפור ומתחיל אט אט לחלחל עד שבספר השלישי והאחרון הוא הופך למרכז הסיפור (חשוב לציין שהאלוהים שמוצג בספרים ובכלל כל תפיסת הדת היא ייחודית ופרי דמיונו של פולמן, לפי דעתי אין סיבה דתית להימנע מקריאה בספר, אפילו שהוא מאתגר רעיונות דתיים רבים ביניהם ציות לסמכות).
לסיכום אני ממליץ בחום על קריאה,אני מבטיח שהעולם הפנימי של הדמויות לא פחות מרשים מהעולם החיצוני, הקצב מהיר אבל יודע לעצור בזמנים הנכונים. אפילו שזה נחשב לספר נוער אני חושב שרוב המבוגרים (לא רק חובבי הפנטזיה) ימצאו אותו למרתק.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•בַּסטיאן בַּלתָאזָר בּוּקס
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

כהרגלי בקודש – אני עייף. וצריך לקנפג שרת DHCP ולא מצליח. לכן אני כותב ביקורת. זה רבותי – הגיון צרוף. למרבה המזל, אני תמיד יכול לטעון שאין לי בחירה חופשית וזה מה שהגורל קבע לי. למרבה הצער, עם גורל לא הולכים למכולת.
מה הוא גורל? האם כל המעשים שלנו קבועים מראש? אם כן, זה נשמע עולם מבאס משהו. לא שמבאס הופך משהו ללא נכון, אבל עדיין – זה לא בדיוק משהו שהייתי רוצה להאמין בו. ומה המשמעות של כל זה לחיינו?
או נשמה, מה היא נשמה? האישיות של האדם? יש חלק ספציפי במוח שאחראי על זה. הזיכרונות של האדם? כנ"ל. האם הנשמה היא פיזית בכלל? זה נשמע ממש לא הגיוני, כי אם היא פיזית זה קצת מאבד את הפואנטה, לא? אבל אם היא לא פיזית, אז מה היא כן? ואיך היא מתקשרת לעולמינו?
לפולמן יש תשובה ברורה לנושא, לפחות לקטע של הנשמה. הנשמה היא דבר פיזי לגמרי. מה הכוונה הפיזי? לכל אדם יש דמון, שזה מעין נשמה. פגיעה בדמון כפגיעה באדם ולהפך. כאשר אדם מת, הדמון שלו מתפוגג. הדמון הוא דבר פיזי בצורת חיה, והיא מסוגלת לדבר עם האדם. האדם לעולם לא בודד, כי תמיד יש לו דמון. עד כאן – רעיון מגניב, ממש מגניב. ומכאן והלאה יהיו שני דברים – תלונות וספויילרים.
עד כאן זה נשמע ספר מעולה, וככה גם המליצו לי עליו – ספר נהדר שאני ממש אוהב אותו. אם המלצות כאלה אי אפשר לסרב, נכון? ובכן, אני אדם מנומס לתפארת ולכן קראתי אותו. וזו הייתה הטעות שלי.
כאשר הרבה אנשים ממליצים על משהו, זה יוצר בילד-אפ, וכאשר זה לא עומד בציפיות זה מבאס. הספר נחמד, אבל הוא פנטזיה. כמה פנטזיה? כל כך פנטזיה ששקלתי לזרוק את הספר באמצע. כי כאשר באמצע הספר מגלים לפתע שליירה היא בת של עזריאל וגברת קולטר וזה אמור לסחוט ממך משהו שאני לא יודע מה הוא בכלל, זה טיפה מתסכל. מה? למה זה טוב? נו, שוין. המשכתי לקרוא והספר השתפר עם הזמן, אבל הוא עדיין לא מדהים. המליצו לי על ספר "מדהים" וקיבלתי ספר "חביב+". עכשיו, למען הסדר הטוב – זה לא שכל פנטזיה היא כזאת, ולא שכל קטע כזה הוא פנטזיה, אבל זה משהו שלרוב מתקשר, בעיני לפחות, עם פנטזיה.
ועכשיו, כמו כל מעשיה טובה, נגיע לדת – הדת תופסת חלק מסוים בספר. חברי הדתיים שהמליצו לי על הספר, ובכלל זה אחדים מבני משפחתי, הזהירו אותי שהספר הזה מאוד אנטי דתי. יש בו חלקים אנטי דתיים, אני לא יכול לומר שלא, אבל ציפיתי ליותר. מה הכוונה? יש ספרים אנטי דתיים טובים. סלמון הספק? מעולה. ננסי המכרות? מעולה. Small gods? מעולה. אפשר לכתוב ספר כפרני איכותי וטוב. הספר הזה לא עונה להגדרה. הוא כן מכיל כפירה, בעיקר בסוף הספר – נשמה היא דבר פיזי וניתנת לניתוק, אינקוויזציה, כנסייה סטייל גלילאו גליליי, פושעים מנוולים. הכנסייה מושחתת ומנוולת ומעקבת את המדע. מותר לחקור הכל, בגבולות המותר הסביר והתיאולוגי. מחקרים כפרניים יסתיימו באופן רע. אפשר משהו חדש? זה נורא כיף להאשים את הכנסיה בכל, אבל אם כל המאמצים שלה, עדיין שלושת הרוצחים הגדולים בהיסטוריה – מאו, סטלין והיטלר היו אתאיסטים. הכנסייה רצחה את המדע? לא, כי הקומוניזם פיתח מדע טהור, וגם הנאציזם.
מבחינת הפולטיקה של הספר – היא קיימת, אבל היא יכולה להיות טובה יותר. ספר שיש בו רובד פוליטי איכותי, יכול להיות טוב. מבחינה זאת הספר הזכיר לי טיפה סיפור של אסימוב שגם כן עסק בצנזורה. בשני הסיפורים הפוליטיקה לא הייתה כתובה טוב מספיק. יכול להיות שפשוט פספסתי רובד שלם כי סתם הייתי עייף, ואף על פי כן – לא מצאתי את הספר הנפלא שהבטיחו לי. קראתי כבר ספרים טובים יותר.
אז אחרי שסיימתי לקטר – מה כן טוב?
הרעיון. הרעיון של נשמה שאפשר לנתק נפלא. הרעיון של מה קורה לילדים בעקבות זה? מעולה. לי באופן אישי הדובים הזכירו טיפה את חוות החיות – הם מנסים להיות בני אדם וזה מתפקשש באופן מוחלט וטוטאלי, אבל כנראה אין שום קשר.
הבדיחות על פיזיקה? מצויין. הוא פנה עולם עם פיזיקה מצוינת, דבר שלא נהוג אצל סופרים מסוימים. פולמן בנה עולם דומה לשלנו, וזה כולל את הפיזיקה. כולל הדואליות של החלקיק, והחתול של שרדיגר. וזה לא מובן מאליו, וזה מקסים.
העולם דומה מאוד לשלנו, ובמובן מסוים זה מקל. קל לזכור גזעים, מינים ושאר חיות רעות בצורה קלה בהרבה עם קוראים להם סוענים ולא בני לילית או משהו.
לסיכום - הספר סך הכל היה בסדר, אולי אפילו טוב עם קצת דמיון, אבל הוא לא מה שציפיתי לו. אני כנראה אקרא את ספרי ההמשך, אבל אם פחות תקווה, ואולי אפילו זה יהיה טוב בסוף. מי שאוהב פנטזיה כנראה יהנה יותר, ובוודאי מי שפחות קטנוני ממני. לא הייתי ממליץ לקרוא אותו, אבל כנראה הרוב חלוקים עלי בנושא זה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•דז'נייב האב
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

נתחיל ונאמר שהרבה זמן רציתי לקרוא את הספר הזה
כשהייתי ילד ראיתי את הסרט, ובתור ילד נורא אהבתי חיות אז הסרט סיקרן אותי, אבל בתכלס (אני לא משתמש הרבה במילה הזאת), לא הבנתי כלום!
כמה שנים אחרי זה הותפעתי שיש ספר שכמובן יסביר לי הכול, למרבה הצער קשה היה למצוא אותו. והנה אני הולך להחליף לי ספר ומה אני רואה על המדף? הספר הזה! בכריכה המקורית והמאוד יפה שלו, כי אלוהים אני שונא כריכות של סרטים.
ושמחתי לגלות שאני לא זוכר כמעט כלום מהסרט ככה שהדמיון הפורה שלי לא נפגע לאורך הספר ולא הרס לי אותו.

התחילה של הספר איטית, אתה מרגיש שאתה מבולבל יותר עכשיו מכשראית את הסרט, דופקים לך מידע במהירות שאתה לא מבין, על עולם שאתה לא מכיר ועל אנשים שעדיין לא קראת עליהם כלום וילדה קטנה שאני חושב שהיא בת 12 (לא ממש הבהירו את זה), שהרגשתי שהיא יותר חכמה ממני. ובאמת שהכתיבה של הסופר כל כך מכבידה על הספר שקשה לפעמים למצוא את עצמך בו.

אבל למרות כל זה, הספר טוב, הרעיון יפה, בסופו של דבר אחרי מאמצים רבים הבנתי די הרבה, דמון היא חיה שקושרה בקשר נפשי לבנאדם שלה היא ההתגלמות של נפשו, הבנתי מהו המצפן, הבנתי מה קורה עם הילדים,נתנו לנו דמות של ילדה קטנה עם הרבה אופי שכיף לעבור איתה את הספר, אהבתי את החוקים שהסופר יצר בנוגע לדמונים והדובים:

1.אסור לבנאדם לגעת בדמון של אדם אחר, בחיי שלמרות שאין לי דמון (ואלוהים אני רוצה אחד), הזדעזתי כשנגעו בפאן ואני אפילו לא יודע מה ההרגשה
2.דמון אחרי התבגרות של אדם נשאר באותה צורה לכל החיים שלו שמשקפת את האופי של הבנאדם שלו, כשהם ילדים הם נוטים להשתנות למצב רוחם
3.דמונים מרגישים כל הרגשה פיזית או נפשית של הבנאדם שלהם
4.מתברר שיש גם למכשפות דמונים אבל לדובים אין, הם קיבלו שיריון משתתף בצערם
5.דמון לא יכול להתרחק מהאדם שלו רחוק מדי לעומת מכשפות שהדמונים שלהם יכולים לעבור ארצות בלעדיהן
6.אם דמון או אדם מת אז גם השני ימות
7.דמונים יכולים לשמוע את המחשבות של האנשים שלהם

ועוד מלא חוקים ששמחתי לקרוא עליהם ולהרחיב את הבנתי על העולם שלהם
למרות שאני לא מבין איך בנאדם נולד עם דמון, הוא מופיע אחרי שהוא נולד?

בכל מקרה הספר הזה גרם לי לשנוא אותו, כי איך אפשר להמציא משהו כל כך טוב אבל לא להיות אמיתי? אני באמת חייב להשיג דמון משלי

לפני 9 שנים•
★★★★★
•catnoir
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

בע"ה
הבהרה: זו לא ביקורת, אלא ניתוח בפרוטה שלי לגבי כמה מהמוטיבים בסדרה. יהיו כאן ספוילרים בשפע, כמו גם ספקולציות חסרות בסיס בלא מעט נושאים. לגבי חלק מהרעיונות אני אוכל להביא הוכחות מהספרים, אז אשמח לשמוע אם לא הסכמתם ואנסה להסביר זאת. (בכללי אשמח לתגובות, אוהדות וגם לא.) זה בעז"ה יהיה חלק אחד מתוך שלושה, כשבכל חלק אדבר על מוטיב אחר. והחלק הזה ידבר על -
דמונים.
מן הראוי שאתחיל מהם - הטריגר לכתיבה על הסדרה התחיל ממה שכתב עליהם דז'נייב בביקורתו הוא, וחוסר ההסכמה המוחלט שלי עם דבריו. אז מה הם בדיוק הדמונים? למה הם טובים בכלל ומה יש למגיסטריום (= הכנסיה הקתולית) נגדם?
ובכן, הדמונים מסמלים את "הנפש הבהמית" של בעל התניא: מכלול הדחפים החייתיים שבאדם - אוכל, שינה, מין - והרצון לקבל את כולם. עכשיו. מהר. ללא הגבלה. הדברים הללו קשורים בקשר הדוק לרגשות שלנו, שאף הם לא מרוסנים ולא לגמרי מובנים; ואכן הדמונים תמיד פועלים בצורה אמוציונלית ביותר, משקפים היטב את הרצון הכמוס של האדם שלהם.
הרעיון הזה מסביר היטב את כל העיסוק בקריעה / ניתוק / פרידה מהדמון שלך. אם אתה מאבד את כוחות החיים שלך בברוטליות (טוני מקריוס), ההלם יטריף את דעתך. אם אתה בתהליך מודע מנסה לוותר עליהם (האחיות בבולוונגר), תישאר שפוי והגיוני - אבל לאובדן הרגשות, החום והאנושיות שלך אין תחליף או זיוף משכנע.
כמו כן, זה וודאי מסביר את הסצנה הנוראה בכניסה לארץ המתים - "the dead would not let the living to pass". חלקים מסוימים באישיות יכולים להתמודד עם המוות, אבל לא הדמונים - שמגלמים את כוח החיים יותר מכל.
אם כנים דברי, אזי האובסביה של המגיסטריום כלפי הדמונים הגיונית ביותר - כל דת, ובמידה מסוימת כל מערכת מוסר, מנסה להגביל את האדם; להנחות אותו, לרסן את דחפיו, וברובן להפוך אותו לנעלה על יצריו החייתיים. נוסיף לכך את הזיקה המובהקת של הדמונים למיניות (מגדר הדמון נקבע ע"פ המגדר שאליו נמשך האדם, הדמון מתקבע עם הבגרות המינית ועוד), ונקבל כתב אישום מפורש נגד הכמיהה הקתולית להתנזרות.
וזו גם הסיבה שלמרות שהספר הזה (והסדרה כולה) הוא בהחלט אנטי נוצרי, הוא לא אנטי דתי בהכרח. יש איזון בעולם, וניתן לשלול תאוותנות חסרת מעצורים גם בלי לסרס את המין האנושי.
יש עוד נקודה חשובה ביותר לגבי הדמונים - ה"אבק" המסתורי והקשר שלו אליהם; אבל זה ימתין לחלק השלישי שאכן יעסוק ברובו באבק.

לפני 7 שנים•שאול תליון
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

יש לי מספר דברים להגיד על הספר: חלקם נעימים וחלקם נעימים פחות.
הבה נתחיל בדברים הנעימים:הרעיון עצמו מקורי ומעניין, העלילה גם היא מעניינת, ואולי גם בדמויות יש איזה משהו חינני.
עכשיו נצטרך לצלוח את הדברים הפחות נעימים (אם אתם רוצים כמובן לסיים לקרוא את הביקורת).
והנה הם: הכתיבה לטעמי הרסה את הכל: (פחות או יותר), כתיבה לא זורמת וגורמת לספר להיות מסתורי, וכשאני אומר מסתורי, אני מתכוון ללא ברור ומרחף באוויר.

אז תחליטו בעצמכם אם לקרוא את הספר או שלבחור לא לקרוא אותו. אני נייטרלי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

ספר גאוני!!!
קודם כל, ואני חושב שכל אחד ירצה דמון
פיליפ פולמן יוצר עולם מדהים עם דמויות ממש ברמה גבוה. מה שהכי אהבתי זה שאין שום רשע רשמי. מבינים מה מניע את הפעולות של כל דמות, גם אלו שמתנגדות לגיבורה.
מומלץ, מומלץ, מומלץ
נ.ב.
למי שלא קרא את שאר הספרים זה רק הולך ומסתבך

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לורד תומיאוס
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

ספר גאוני ממש נהניתי ממנו ממש רציתי להיות בעולם שלהם העלילה זורמת הדמויות כתובות מעולה ממש קל להתחבר אליהן אני ממליץ בחום אל תסתפקו בסרט(מי שראה)הוא שונה מהספר ממש תאהבו אותו(הספר)
קריאה מהנה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Bored kid
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

ספויילרס. ספויילרס. ושוב, ספויילרס


אוקי
ביקורת ראשונה. שיר להירגע. זה המצפן הזהוב. אנחנו חייבות. נכון פאן? אנחנו חייבים! קדימה, אני ליירה ואני מסוגלת לכתוב את הביקורת הראשונה שלי על הספר המדהים והאדיר הזה! בואו נתחיל!

אז בואו נתחיל. אני פשוט, הספר מככב יחד עם הארי פוטר במקום הראשון של הספרים שהכי אהבתי.
הזה פשוט נהדר! פיליפ כתב תיאורים מדהים ביופיים, שילב דעות חכמות וכמובן- איך לא עלילה מדהימה, מקורית, אדירה, מקסימה. דמויות שאפשר להתחבר בקלות.

אז חזרתי לי מהבית ספר ביום שישי בצהרים ועל הספר הונח ספר חדש כי ביקשתי מאחותי להחליף לי, על השולחן הונח בשלווה הספר שהיא חפרה לי מאוגוסט לקרוא אותו- הנה הוא מוגש לי.
הסתכלתי על הכריכה, היא נראתה כל כך אדירה, כל כך הרבה שאלות, עולם פנטזיה ציפה לי, ומה זה? למה יש מצפן? זה לא קצת צפוי שיהיה איזה חפץ מסתורי שהוא מצפן (אז זה לא מצפן. זה אלתיומטר ויש מתרגמת גרועה שבמקום 'שוכני האדמה' תרגמה את המילה ליבשושים. כן.)
פתחתי את הספר, ילדה מתחבאת. סיפרתי לאחותי שאני חושבת שהילדה ממש מגניבה ודמון זה דבר מגניב גם שאיתו אתה אף פעם לא לבד ואתה יכול לשתף אותו במחשבות וללטף אותו כדי להרגע. היא הנהנה ואמרה לי שאני ממש דומה לליירה ואני אתחבר אליה בגלל זה.
התחפרתי בספר שוב, קראתי על עזריאל ואחותי הראתה לי תמונה שלו מהסרט.
"באמת יש לשחקן של עזריאל מבט שאתה מרגיש כאילו הוא תוקף אותך ללא שיגע!" היא ענתה לי שהיא מסכימה והמשכתי לקרוא.
כל פעם שליירה עשתה משהו מגניב, כמו לעצבן את הגולגלות בקומה שמתחת לאדמה של ג'רדון או לקפוץ על גגות אמרתי: "ואוו. היא מגניבה. אני אוהבת את ליירה היא כזאת אדירה!"
אבל תהיתי, מתי תגיע העלילה האמתית? המשכתי לקרוא כי קראתי את סאלי לוקהארט של פיליפ פולמן ונהניתי(כמובן שבסוף גיליתי בחומריו האפלים עולים על סאלי לוקהארט בכל דבר אפשרי.)
העולם עצמו היה פשוט מדהים, כל כך מקורי.
כשהייתה המלחמה נגד הסוענים ולפני שהם הגיעו קרה דבר מצחיק, זוכרים?
~עומדים מול גברים חמושים עם זאבים. אנחנו בני 11. מה נעשה.~
"זרקו עליהם כדורי שלג!" ~ליירה מציעה~
"בעיניים!" ~שוב אומרת~
~מביסים אותם ומתקדמים החוצה~
הספר עצמו משעשע אבל רציני באותה מידה.
הוא גאוני, ממכר, מותח, מקורי, אדיר, אוסום, פשוט ראער!
כשקראתי אותו הלב שלי דפק, העיניים שלי רצו על הדף, קפצתי מהמיטה שלי לפעמים מבהלה, וכשהלכתי לישון לא הצלחתי להירדם כי כל הזמן חשבתי על הספר.



הספר סופר מומלץ.
אני.
פשוט.
זה.
הספר.
הכי.
טוב.
שקראתי.
יחד.
עם.
הארי.
פוטר.
כן זהו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ליי
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

רק אחרי שגמרתי את כל הסדרה הסכמתי להודות בפני עצמי שזה ספר ממש משעמם.
בהתחלה כל הזמן אמרתי לעצמי, "זה ספר טוב ומעניין" ו"אני ממש חייב לדעת מה יקרה בסוף" ועוד כל מני שטויות, וככה המשכתי לספר הבא ולספר הבא (השלישי דווקא היה בסדר).
רק הספר הראשון לקח לי יותר מכל חופש פסח בכיתה ו' (כמה משפיל). ובסוף הסדרה, כשהבנתי כמה זמן הייתי תקוע עם הספר הזה, גם הסכמתי להודות שהוא משעמם מוות. אחר כך עוד היתה לי כנראה הבושה להגיד "יווו, הנה ספר של פיליפ פולמן, אני חייב לקרוא אותו!" ואז גם גיליתי שיש לו ספרים טובים ורק המצפן הזהוב ושאר הסדרה יכולים להמית אדם משעמום (בעיקר אם הוא בכיתה ו').
למרות כל מה שאומרים על הסדרה הזאת (ולמרות שקראתי אותה מזמן), אני לא אהבתי אותה, ואני לא ממליץ עליה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•הקורא לשדים
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“מדהים. לסופר יש כישרון רציני, במיוחד בלגרום לקורא להזדהות מאוד עם סיטואציות. לדוגמה, כל סופר יכול ל”