• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

מאת פיליפ פולמן

הביקורת של catnoir

תמונה של catnoir
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

מאת פיליפ פולמן

הביקורת של catnoir

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של catnoir
הוצאה לאור:כתר בשיתוף אופוס הוצאה לאור
שנת הוצאה:2007
סדרה:חומריו האפלים #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
דז'נייב האב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 7 שנים

“כהרגלי בקודש – אני עייף. וצריך לקנפג שרת DHCP ולא מצליח. לכן אני כותב ביקורת. זה רבותי – הגיון צרוף.”

3/15
ביקורות על המצפן הזהוב
הבאה
אראגון
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•2 דקות קריאה

נתחיל ונאמר שהרבה זמן רציתי לקרוא את הספר הזה
כשהייתי ילד ראיתי את הסרט, ובתור ילד נורא אהבתי חיות אז הסרט סיקרן אותי, אבל בתכלס (אני לא משתמש הרבה במילה הזאת), לא הבנתי כלום!
כמה שנים אחרי זה הותפעתי שיש ספר שכמובן יסביר לי הכול, למרבה הצער קשה היה למצוא אותו. והנה אני הולך להחליף לי ספר ומה אני רואה על המדף? הספר הזה! בכריכה המקורית והמאוד יפה שלו, כי אלוהים אני שונא כריכות של סרטים.
ושמחתי לגלות שאני לא זוכר כמעט כלום מהסרט ככה שהדמיון הפורה שלי לא נפגע לאורך הספר ולא הרס לי אותו.

התחילה של הספר איטית, אתה מרגיש שאתה מבולבל יותר עכשיו מכשראית את הסרט, דופקים לך מידע במהירות שאתה לא מבין, על עולם שאתה לא מכיר ועל אנשים שעדיין לא קראת עליהם כלום וילדה קטנה שאני חושב שהיא בת 12 (לא ממש הבהירו את זה), שהרגשתי שהיא יותר חכמה ממני. ובאמת שהכתיבה של הסופר כל כך מכבידה על הספר שקשה לפעמים למצוא את עצמך בו.

אבל למרות כל זה, הספר טוב, הרעיון יפה, בסופו של דבר אחרי מאמצים רבים הבנתי די הרבה, דמון היא חיה שקושרה בקשר נפשי לבנאדם שלה היא ההתגלמות של נפשו, הבנתי מהו המצפן, הבנתי מה קורה עם הילדים,נתנו לנו דמות של ילדה קטנה עם הרבה אופי שכיף לעבור איתה את הספר, אהבתי את החוקים שהסופר יצר בנוגע לדמונים והדובים:

1.אסור לבנאדם לגעת בדמון של אדם אחר, בחיי שלמרות שאין לי דמון (ואלוהים אני רוצה אחד), הזדעזתי כשנגעו בפאן ואני אפילו לא יודע מה ההרגשה
2.דמון אחרי התבגרות של אדם נשאר באותה צורה לכל החיים שלו שמשקפת את האופי של הבנאדם שלו, כשהם ילדים הם נוטים להשתנות למצב רוחם
3.דמונים מרגישים כל הרגשה פיזית או נפשית של הבנאדם שלהם
4.מתברר שיש גם למכשפות דמונים אבל לדובים אין, הם קיבלו שיריון משתתף בצערם
5.דמון לא יכול להתרחק מהאדם שלו רחוק מדי לעומת מכשפות שהדמונים שלהם יכולים לעבור ארצות בלעדיהן
6.אם דמון או אדם מת אז גם השני ימות
7.דמונים יכולים לשמוע את המחשבות של האנשים שלהם

ועוד מלא חוקים ששמחתי לקרוא עליהם ולהרחיב את הבנתי על העולם שלהם
למרות שאני לא מבין איך בנאדם נולד עם דמון, הוא מופיע אחרי שהוא נולד?

בכל מקרה הספר הזה גרם לי לשנוא אותו, כי איך אפשר להמציא משהו כל כך טוב אבל לא להיות אמיתי? אני באמת חייב להשיג דמון משלי

מי אהב את הביקורת

אהבת?
S
shirel_p14
תמונה של לורד תומיאוס
לורד תומיאוס
תמונה של  akita
akita
תמונה של פֶּפֶּר
פֶּפֶּר
תמונה של Mira
Mira
-
-^^-
תמונה של דני בר
דני בר
7קוראים|גיל ממוצע34|43%נשים

על המבקר

תמונה של catnoir

catnoir

חבר מזה 10 שנים
5 ביקורות•41 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של catnoir
catnoir
חבר באתר מזה 10 שנים
ביקורות5
לייקים שקיבל41
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת3מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

8 תגובות
catnoir
catnoir •לפני 9 שנים
פפריקה את צודקת לורד תומיאוס א אתה משיג אחד תודיע לי
לורד תומיאוס
לורד תומיאוס•לפני 9 שנים
גם אני רוצה דמון
פֶּפֶּר
פֶּפֶּר•לפני 9 שנים
כריכה היא הדמון של ספרים. וכריכת הסרט היא דמון סינתטי.
-
-^^-•לפני 9 שנים

יאללה, לשנס מותניים ולקרוא (:

catnoir
catnoir •לפני 9 שנים
חחחח תודה ואני אסיים לפני גיוס
-
-^^-•לפני 9 שנים

בהחלט נשמע מעניין.

תודה על הביקורת, היה כייף לקרוא! אהבתי גם שהבעת את דעתך האישית כשרשמת את החוקים, זה הוסיף לביקורת. (: עכשיו הגיע הזמן לסיים את גוף מארח ( : וכריכות של סרטים לא רק שמעצבנות והן פשע, הן גם הורסות את היצירתיות :( כי כריכה זה משהו ייחודי שנבנה לכל ספר באופן אישי
catnoir
catnoir •לפני 9 שנים
הם מדברים יותר מדי על המידע והסיפור עצמו לא זז
פילנפיל
פילנפיל•לפני 9 שנים
נשמע ספר מעניין. לא הבנתי איך הוא גם מתחיל לאט וגם מציף אותך במידע בו זמנית. בכל מקרה,אני מסכים שכריכות של סרטים זה פשע נגד האנושות.
8 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של catnoir

WILD

WILD

שריל סטרייד

אם להגיד את האמת לקח לי הרבה זמן לגמור את הספר, אני בעצמי לא יודע למה, זה לא שלא היה לי זמן פשוט לא הצלחתי לגמור אותו. הספר כתוב טוב, ממש טוב, מצאתי טעויות דפוס פה ושם אבל הן לא קריטיות ואי אפשר להאשים את הסופרת בהן.

החלטתי לקנות את הספר אחרי שראיתי את הסרט שיצא, מאוד נהניתי לצפות בו אז הספר בטוח טוב יותר נכון? הוא נמכר 4 ב-100 לצד ספרים נוספים ויום המזל שלי בו מצאתי את הספר הראשון של משחקי הכס שנמכר ב-120 שקל בלי מבצע שנכלל במבצע הזה, אפילו המוכרת לא האמינה לי עד שבדקה במחשב.
בכל מקרה כמו שאמרתי הספר כתוב טוב, שפה יפה ובצורה מעניינת. אבל מה שהפריע לי היה העומס של הפרטים לפעמים הרגשתי כאילו אני קורא מויקיפדיה, אני לא מאשים את בסופרת זה ספר שמסביר על טיול בטבע. מאז שאני הייתי קטן חלמתי לטייל בעולם ולמרות הקשיים של שריל בשביל הפק"ט זה העצים את הרצון שלי לצאת לטיול פק"ט משלי (במיוחד שהספר מספר על אירועים שבאמת קרו לסופרת).

ספויילרים**
הספר מספר על חייה של שריל והקשיים שעברה במהלכם עם המשפחה שלי אמא שלה, אחות ואח. הם חיו ללא אבא ועם משבר כלכלי, ופה אני מתחבר לדמות ואני מבין את הקושי שעברה, אמא של שריל הייתי הכוח שהחזיק אותה על הרגליים וגרם לה להמשיך ואחרי מותה החיים שלה התחילו להתמוטט סביבה, אני לא רוצה לדמיין איך זה לאבד אמא וגם כל כך מוקדם.
היא מתגרשת מבעלה, מרחיקה ממנה אנשים שאכפת לה מהם, נכנעת לאלכוהול ולחיי מין שגורמים לה לשכוח מהבעיות שלה אבל לא מעלים אותן. ובסופו של דבר היא מחליטה לצאת לטיול הזה שעזר לה לחזור למוטב ומשנה אותה.

במשך שלושה חודשים היא הלכה 1,100 מייל לבד, אישה חזקה שהלכה לבד ללא ניסיון ובפעם הראשונה שלה עם כל הקשיים את כל המסלול.
הרגשתי שהמסלול טיהר אותה איכשהו, כשבנאדם צועד לבד כל כך הרב זמן הדבר שמשאיר אותך שפוי אלה המחשבות שלך, עד כמה הבדידות שלה במסע גרמה לה לרצות לדבר עם מישהו, לשמוע מישהו, חיבור אנושי כלשהו היא פגשה אנשים מעניין בדרך שלימדו אותה הרבה רובם היו טובים חלקם לא. הצורך לדברים כל כך פשוטים בחיי היום יום שלנו כמו מים, שוקולד, משקה מוגז ומיטה רכה גורם לך להגיד תודה על מה שיש לך.

אפשר ממש לראות את תיאורי הנוף עוצרי הנשימה שהסופרת מתארת, גורם לי לרצות לראות אותם בעצמי יום אחד, "היו כל כך הרבה דברים מדהימים אחרים בעולם הזה הם נפתחו בתוכי כמו נהר, כאילו לא ידעתי שאני מסוגלת לשאוף אוויר ואז שאפתי".
בכיתי כשקראתי על מותה של אמה כאילו זה היה כאב משותף לשנינו, צחקתי מהכינוים שנתנו ההמטיילים אחד לשני ובמיוחד בכינוי שזכה התיק למסע של שריל "מפלצת", הרגשתי בשמחתה בהצלחותיה, נהניתי מהספר ואני עדיין לא מבין למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגמור אותו.

הרבה פעמים בספר נתקלתי באמירות שאישה הולכת לבד זה מסוכן ולא בטוח ו קשה מדי, נחמד לסיים את הספר בהצלחתה לסיים את הפק"ט כדי להוכיח לאותם אנשים אחרת.
שריל איבדה את אמה שהייתה חלק גדול בחייה או לא החיים עצמם, הן תמיד היו ביחד והיא הרגישה שאחרי מותה אין מטרה לשום דבר, היא צריכה למצוא דברים בחיים שלה שמשמחים אותה גם הקטנים ביותר שיוכלו למלא את החלל שהשאירה אמה מאחור שהיא לא העריכה מספיק, "היא תמיד תהיה חלק חלל ריק שאיש לא יוכל למלא, אני אצטרך למלא אותו בעצמי, פעם אחר פעם אחר פעם".

בסוף הספר אנחנו מקבלים תיאור של חייה של שריל היום, עצוב לי היה על מותו של דאג לאחר תשע שנים וששריל עדיין שמרה את הנוצה שנתן לה - הקמע שלה שכבר התפורר.
"אני הולך לאט אך לעולם איני חוזר על עקבותי", מבקריו של לינקולן התלוננו על היותו איטי בטיפול בבעיות, הוא בחן אותן טוב כדי לדעת מהו הנתיב הכי טוב לקחת. אני מבין למה הסופרת בחרה בציטוט הזה, הוא מתאים לה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•catnoir
היינו שקרנים

היינו שקרנים

א' לוקהארט

אני חייב להגיד שהספר בילבל אותי, הוא עשה לי כאב ראש פסיכולוגי ואני שמח שלא ביזבזתי כסף עליו.
מכירים את זה שאתם הולכים לחנויות של ספרים כשיש מבצעים במיוחד בשבוע הספר, ואתם יודעים שאין לכם כסף לקנות אותם אבל אתם עדיין בודקים אם יש משהו מעניין במבצע? אז זה מה שקרה לי, הייתי בקניון והחלטתי ללכת לאחד מהדוכנים של הספרים לבדוק מה המצב שם, הספר היחיד שתפס את העין שלי היה הספר הזה, הכריכה שלו הופיעה בכל מקום שהלכתי אליו והשם סיקרן אותי. הרמתי אותו וקראתי את התקציר, לא משהו מעניין במיוחד, הייתי שמח לראות מבצע על אחד מספרי הארי פוטר או משחקי הכס אבל עם ספרים יקרים ופופלארים כמוהם לא הופתעתי שהם לא נמכרו במבצע של 3 ב-100.
הייתי צריך ללכת אז התכוונתי להניח את הספר וללכת לדרכי כשאישה עצרה אותי ושאלה אם אני מתכוון לקנות ועניתי לה שכרגע לא ושאין לי צורך בשניים נוספים ורק האחד הזה עניין אותי. בלי להגיד מילה היא לקחה את הספר מהיד שלי, הלכה לקופה עם שניים נוספים, קנתה אותו, חזרה אלי ואמרה לי שאינלה צורך בספר נוסף חוץ מהשניים שהחזיקה בידה וזה יהיה בזבוז כסף אם לא תיקח ספר נוסף, היא נתנה לי אותו, הסתובבה והלכה לפני שהספקתי להגיד משהו, והתודה שלי פשוט ריחפה באוויר כשהיא מיהרה ללכת. הייתי די מופתע שקיבלתי סתם ככה ספר במתנה, חברים שלי כינו אותי "מזליסט" אחרי שסיפרתי להם, חבל שלא הה לי מזל גדול יותר עם הספרים שאני בוחר לקרוא.

*הביקורת תכיל ספויילרים*
כמו שאמרתי התחלה פשוט כאב ראש, בצורה מילולית חצי מהספר הזה סובב מכאבי הראש של קיידנס (שלאורך כל הספר קראתי לה קנדיס כי חשבתי על פיניאס ופרב) שעברה טראומה מהקיץ האחרון שלה ובני משפחתה ולא זוכרת כלום. למה אני תמיד נופל על ספרי נוער מעצבנים? בדרך כלל אני תמיד מצליח לפענח סופים של ספרים, נתקלתי בקושי בספר הזה, הכתיבה עיצבנה אותי רוב הזמן, זה הרגיש כאילו הילדה חיה בעולם פנטזיה משלה, ואני לא אתחיל לדבר על סיפור האהבה שהתרחש בו, פשוט נורא, לא ריאליסטי.
מצאתי את עצמי במצב שאני חושד שמישהו מבני המשפחה הוא רוצח שרוצה לרצוח את כולם בשביל לקבל את הכסף, כי זה מה שבאמת מעניין את כל משפחת סינקלר "הנהדרת" הזאת במשך כל הספר הזה, אנשים יפים ועשירים שלא יודעים איך להרוויח כסף ביושר.
באיזשהו שלב כבר הבנתי פחות או יותר שהילדים מתים, אני לא זוכר מתי בדיוק התחלתי לחשוד, עבר חודש מאז שקראתי את הספר הזה ואני בקושי זוכר את השמות. היו הרבה רמזים: כשקנדיס רוצה לקפוץ למים אחרי שאר השקרנים שקפצו בלי לפחד מהסכנה אבל כשקיידנס מנסה הם פתאום חששו לחייה, לא היה להם את הפחד מהסכנה כי הם כבר מתים.
שאר בני המשפחה לא רואים או מדברים איתם ( אני חייב לומר שהפלשבקים לעבר בילבלו אותי, כי באיזשהו שלב הייתי צריך להבדיל בין העבר וההווה בקו הזמן של הסיפור ובגלל הכתיבה לא היה ברור איפה אנחנו נמצאים).
אחת מהדודות בוכה עם הגקט של בנה
כל פעם כשניסו לספר לקיידנס מה קרה בקיץ ההוא היא שכחה הכול (הדחקה של טראומה)
אימיילים שלא נענו לקיידינס
ועוד המון רמזים לזה שאני לא אפרט או פשוט לא זוכר

אני חייב לומר שלא אהבתי אף דמות במיוחד, היה חסר להם תוכן או אופי, קיידינס רוב הספר ריחמה על עצמה ולא בצדק, בכללי כל המשפחה מפונקת ובני הנוער מתנהגים כמו בני נוער טיפוסיים והטיפשות שלהם לשרוף בית מבלי לתכנן את הכול ולהיהרג? שיא הטיפשות של כל הספר הזה. ובנוסף לזה הם הרגו גם את הכלבים כל הכבוד.
כן הרגשתי עצב בסיום הספר ובסופו של דבר האירוע הטרגי שינה את המשפחה וקירב אותם, לכולם היה אבל משותף.
מה כן אהבתי בספר? אני מניח שאהבתי את סיפורי הנסיכות שכביכול התאימו לאירועים המציאותיים בספר, זה הוסיף עניין לספר, אני לא זוכר משהו ספציפי אחר שאהבתי.
בואו נסכם שבספר בכללי היה פשוט כאב ראש של קיידנס, של בני המשפחה וכמובן כאב הראש שאני קיבלתי רק מלקרוא את הספר הזה, לא ממליץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•catnoir
מחפשים את אלסקה

מחפשים את אלסקה

ג'ון גרין

הביקורת תכיל ספויילרים***
ג'ון גרין הוא אחד מהסופרים הכי טובים שיש, לא נסחפתי ל"אשמת הכוכבים" כמו אנשים אחרים אבל הכתיבה שלו נהדרת ועל זה צריך לשבח אותו.
הספר ישב אצלי די הרבה זמן, ראיתי אותו הרבה פעמים בחנות והרבה המליצו לי עליו ובכל זאת לא היה לי חשק לקנות אותו, אי אפשר להסביר את זה, הכריכה נראית מעניינת והשם מסקרן ובכל זאת לקח לי הרבה זמן לקנות אותו, מזל שיש את שבוע הספר. הגעתי למסכנה שאני פשוט לא בנאדם שהולך אחרי הזרם ומעדיף בדרך כלל להתווכח עם אנשים אם הספרים האהובים שלהם טובים או לא, כי לא כל מה שהכי נמכר הוא זהב.

הספר הוא לא מה שציפיתי שהוא יהיה, הייתי תלוי בין אכזבה לבין גאונות, לא יודע למה ציפיתי לספר פנטזיה או הרפתקנות שזהו בעצם ספר על חיי נוער, וכמה אני לא מתחבר לספרים כאלה. הכתיבה נהדרת זו לא הייתי הפתעה, הספירה לאחור כל פרק מושכת את הקורא לקרוא מהר יותר כדי לדעת מה קורה ביום האחרון. אבל בגלל שאני יודע להרוס לעצמי סופים ומגלה לפני מה יקרה זה לא הפתיעה אותי שאלסקה מתה. אני לא אגיד שבכיתי (אבל כן בכיתי), למרות שלא הייתי מופתע בכלל, ריחמתי על הדמויות שלמדתי לאהוב, המפקד הוא הדמות האהובה עלי כל הספר הזה, אני לא ארחיב על כל השאר אבל דמות כמוהו, כל כך אופטימית ושמחה, מישהו שחי בעוני כל חייו, לומד טוב, דואג לאמא שלו ולחברים שלו ושיום אחד החברה הכי טוה שלו מתה והדמות הזו נשברת, מצטער אם זה לא גורם לכם לבכות אז מה כן? פחות התחברתי לדמות הראשית אבל מיילס כמו הרבה דמויות אחרות בספר כתוב טוב.

אחרי מותה של אלסקה יש הרבה תסבוכת ותעלומה בין האם התאבדה או האם זו הייתה תאונה, אם היא הצליחה לברוח מהמבוך? האמת שאותי זה פחות עניין אם היא התאבדה כי הייתי בטוח שזו הייתה תאונה, ויותר עניין אותי מה משך אותה לנסוע שיכורה וכמובן קיבלנו את התשובה בסוף.
לבסוף הספר היה נחמד, כיף לקרוא אותו, לא הייתי אומר מרתק אבל כן סוחף דמעות ונותן לנו לחשוב הרבה על החיים שלנו והמבוך שאנחנו נמצאים בו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•catnoir
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן

הארי פוטר והאסיר מאזקבאן

ג'יי. קיי. רולינג

במשך שנים ניסיתי להבין את הכעס של מעריצי הארי פוטר על הסרטים שיצאו בעקבות הספרים, זה נראה לי כעס מיותר מכיוון שהסרטים מעולים ונהניתי מהם מאז שאני ילד.
מה הייתה הסיבה שהחלטתי לקרוא אותם? נמאס לי להיתקל כל שנייה בפוסט שרק "מעריצי הארי פוטר אמיתיים" יבינו, אז רציתי להפוך למעריץ הארי פוטר אמיתי וסוף סוף להבין מה שאחרים מבינים (ולא נשאר לי מה לקרוא בספריה ולידידה שלי היו כל הספרים אז למה לא?).
ועכשיו לביקורת:
כמובן שקראתי את שני הספרים הראשונים לפני שקראתי את השלישי אבל לדעתי בשלישי היה יותר הבדל בין הספר לסרט מהשניים הראשונים. אז מה חשבתי עליו? במילה אחת מושלם, הספר כל כך מהנה לקריאה, הכתיבה מעולה, קלילה, הסיפור מסופר נפלא, מסביר כמובן טוב יותר מהסרטים. מצאתי את עצמי כל פעם אומר "אהה עכשיו זה ברור לי" לא הבנתי את הסיפור עד עכשיו, אני עדיין אוהב את הסרטים אבל הם לא משתווים לספרים. ג'יי. קיי. רולינג היא סופרת מדהימה ולא סתם הספרים שלה הגיעו לטופ סדרות הספרים הכי טובות שיש (אני עדיין לא מאמין ש-50 גוונים של אפור עקף את זה).
כמובן יש שינויים בין הספרים לסרטים לא ענקיים אבל עדיין העדפתי את האירועים בספר והייתי מעדיף שלא היו משנים אותם בסרט, במיוחד הקטעים עם סיריוס בספר.
לסיכום אני כמובן אקרא את כל הספרים ויהיה גאה לקרוא לעצמי מעריץ הארי פוטר אמיתי, ממליץ לכולם לכל שכבות הגיל, תקראו את הספר ולא תתחרטו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•catnoir

ביקורות נוספות על "המצפן הזהוב"

המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

אתחיל בלכתוב שהביקורת תעסוק בכל שלושת ספרי טרילוגיית חומריו האפלים ותתרכז יותר בעולם וברעיונות המרכזיים של הספרים מאשר בעלילה, ככה שאני חושב שבטוח להגדיר אותה כביקורת ללא ספוילרים.
הספר המצפן הזהוב (או ״אורות צפוניים״ בתרגום ישן יותר שאני מצאתי למסובך אבל מקסים) ובכלל הטרילוגיה כולה לא מפסיק להפתיע ולהרשים אותי, עברו שבע או שמונה שנים מאז הפעם הראשונה בה הכרתי את ליירה לשון חלקות ואת עולמו (או יותר נכון עולמותיו) המופולאים של פיליפ פולמן אבל בכל פעם שאני פותח את אחד מספרי חומריו האפלים (מה שלמזלי קורה לא מעט) אני מתפעל מחדש; יותר מהכתיבה העלילתית והסיפור המרתק שכתב פולמן מרשימים אותי העולמות שבנה, פולמן בנה בהדרגתיות ובקצב מהיר יחסית עולם ואחר כך עולמות מלאים קסם, תרתי משמע, אני לעולם לא אפסיק להתפעל ולהתעניין בעולמה של ליירה, עולם שמזכיר מאוד את שלנו אבל שונה ממנו דרמטית. עולמה של ליירה קצת מרגיש כאילו לקח פולמן את אחד מסיפורי הפנטזיה או סיפורי האגדות המפורסמים שמתרחשים בימי הביניים והריץ את הזמן למאה העשרים. כל האלמנטים מהסיפורים האלו נמצאים שם: החפצים הקסומים, המכשפות, הנבואות, חיות נאמנות ומדברות או אנשי דת קנאים ולורדים הרפתקנים וכל אלו מגיעים אלינו דרך עיניה של ילדה שהופכת לנערה, סקרנית ואמיצה. לצידו של החלק הפנטיסטי בעולם יש גם חלקים מעולמנו שלנו שלנו, מכוניות, צפלינים ושלל מכונות הן רק חלק קטן. הניגדויות או השילב של העבר הפסטסטי עם ההווה התעשייתי יוצר עולם שרוצים להישאר בו כמה שיותר. עוד אלמנט חשוב בספרים שגרם לי להתאהב בהם, הוא המלחמה לחופש, פולמן הושפע מאוד מ״גן העדן האבוד״ של המשורר האנגלי מילטון, וניכר שלקח משם לא מעט רעיונות. הרעיון שעומד במרכז גן העדן האבוד התנגדתו של לוציפר (השטן) לשלטונו של אלוהים, רעיון זה מתחיל בשולי הסיפור ומתחיל אט אט לחלחל עד שבספר השלישי והאחרון הוא הופך למרכז הסיפור (חשוב לציין שהאלוהים שמוצג בספרים ובכלל כל תפיסת הדת היא ייחודית ופרי דמיונו של פולמן, לפי דעתי אין סיבה דתית להימנע מקריאה בספר, אפילו שהוא מאתגר רעיונות דתיים רבים ביניהם ציות לסמכות).
לסיכום אני ממליץ בחום על קריאה,אני מבטיח שהעולם הפנימי של הדמויות לא פחות מרשים מהעולם החיצוני, הקצב מהיר אבל יודע לעצור בזמנים הנכונים. אפילו שזה נחשב לספר נוער אני חושב שרוב המבוגרים (לא רק חובבי הפנטזיה) ימצאו אותו למרתק.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•בַּסטיאן בַּלתָאזָר בּוּקס
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

כהרגלי בקודש – אני עייף. וצריך לקנפג שרת DHCP ולא מצליח. לכן אני כותב ביקורת. זה רבותי – הגיון צרוף. למרבה המזל, אני תמיד יכול לטעון שאין לי בחירה חופשית וזה מה שהגורל קבע לי. למרבה הצער, עם גורל לא הולכים למכולת.
מה הוא גורל? האם כל המעשים שלנו קבועים מראש? אם כן, זה נשמע עולם מבאס משהו. לא שמבאס הופך משהו ללא נכון, אבל עדיין – זה לא בדיוק משהו שהייתי רוצה להאמין בו. ומה המשמעות של כל זה לחיינו?
או נשמה, מה היא נשמה? האישיות של האדם? יש חלק ספציפי במוח שאחראי על זה. הזיכרונות של האדם? כנ"ל. האם הנשמה היא פיזית בכלל? זה נשמע ממש לא הגיוני, כי אם היא פיזית זה קצת מאבד את הפואנטה, לא? אבל אם היא לא פיזית, אז מה היא כן? ואיך היא מתקשרת לעולמינו?
לפולמן יש תשובה ברורה לנושא, לפחות לקטע של הנשמה. הנשמה היא דבר פיזי לגמרי. מה הכוונה הפיזי? לכל אדם יש דמון, שזה מעין נשמה. פגיעה בדמון כפגיעה באדם ולהפך. כאשר אדם מת, הדמון שלו מתפוגג. הדמון הוא דבר פיזי בצורת חיה, והיא מסוגלת לדבר עם האדם. האדם לעולם לא בודד, כי תמיד יש לו דמון. עד כאן – רעיון מגניב, ממש מגניב. ומכאן והלאה יהיו שני דברים – תלונות וספויילרים.
עד כאן זה נשמע ספר מעולה, וככה גם המליצו לי עליו – ספר נהדר שאני ממש אוהב אותו. אם המלצות כאלה אי אפשר לסרב, נכון? ובכן, אני אדם מנומס לתפארת ולכן קראתי אותו. וזו הייתה הטעות שלי.
כאשר הרבה אנשים ממליצים על משהו, זה יוצר בילד-אפ, וכאשר זה לא עומד בציפיות זה מבאס. הספר נחמד, אבל הוא פנטזיה. כמה פנטזיה? כל כך פנטזיה ששקלתי לזרוק את הספר באמצע. כי כאשר באמצע הספר מגלים לפתע שליירה היא בת של עזריאל וגברת קולטר וזה אמור לסחוט ממך משהו שאני לא יודע מה הוא בכלל, זה טיפה מתסכל. מה? למה זה טוב? נו, שוין. המשכתי לקרוא והספר השתפר עם הזמן, אבל הוא עדיין לא מדהים. המליצו לי על ספר "מדהים" וקיבלתי ספר "חביב+". עכשיו, למען הסדר הטוב – זה לא שכל פנטזיה היא כזאת, ולא שכל קטע כזה הוא פנטזיה, אבל זה משהו שלרוב מתקשר, בעיני לפחות, עם פנטזיה.
ועכשיו, כמו כל מעשיה טובה, נגיע לדת – הדת תופסת חלק מסוים בספר. חברי הדתיים שהמליצו לי על הספר, ובכלל זה אחדים מבני משפחתי, הזהירו אותי שהספר הזה מאוד אנטי דתי. יש בו חלקים אנטי דתיים, אני לא יכול לומר שלא, אבל ציפיתי ליותר. מה הכוונה? יש ספרים אנטי דתיים טובים. סלמון הספק? מעולה. ננסי המכרות? מעולה. Small gods? מעולה. אפשר לכתוב ספר כפרני איכותי וטוב. הספר הזה לא עונה להגדרה. הוא כן מכיל כפירה, בעיקר בסוף הספר – נשמה היא דבר פיזי וניתנת לניתוק, אינקוויזציה, כנסייה סטייל גלילאו גליליי, פושעים מנוולים. הכנסייה מושחתת ומנוולת ומעקבת את המדע. מותר לחקור הכל, בגבולות המותר הסביר והתיאולוגי. מחקרים כפרניים יסתיימו באופן רע. אפשר משהו חדש? זה נורא כיף להאשים את הכנסיה בכל, אבל אם כל המאמצים שלה, עדיין שלושת הרוצחים הגדולים בהיסטוריה – מאו, סטלין והיטלר היו אתאיסטים. הכנסייה רצחה את המדע? לא, כי הקומוניזם פיתח מדע טהור, וגם הנאציזם.
מבחינת הפולטיקה של הספר – היא קיימת, אבל היא יכולה להיות טובה יותר. ספר שיש בו רובד פוליטי איכותי, יכול להיות טוב. מבחינה זאת הספר הזכיר לי טיפה סיפור של אסימוב שגם כן עסק בצנזורה. בשני הסיפורים הפוליטיקה לא הייתה כתובה טוב מספיק. יכול להיות שפשוט פספסתי רובד שלם כי סתם הייתי עייף, ואף על פי כן – לא מצאתי את הספר הנפלא שהבטיחו לי. קראתי כבר ספרים טובים יותר.
אז אחרי שסיימתי לקטר – מה כן טוב?
הרעיון. הרעיון של נשמה שאפשר לנתק נפלא. הרעיון של מה קורה לילדים בעקבות זה? מעולה. לי באופן אישי הדובים הזכירו טיפה את חוות החיות – הם מנסים להיות בני אדם וזה מתפקשש באופן מוחלט וטוטאלי, אבל כנראה אין שום קשר.
הבדיחות על פיזיקה? מצויין. הוא פנה עולם עם פיזיקה מצוינת, דבר שלא נהוג אצל סופרים מסוימים. פולמן בנה עולם דומה לשלנו, וזה כולל את הפיזיקה. כולל הדואליות של החלקיק, והחתול של שרדיגר. וזה לא מובן מאליו, וזה מקסים.
העולם דומה מאוד לשלנו, ובמובן מסוים זה מקל. קל לזכור גזעים, מינים ושאר חיות רעות בצורה קלה בהרבה עם קוראים להם סוענים ולא בני לילית או משהו.
לסיכום - הספר סך הכל היה בסדר, אולי אפילו טוב עם קצת דמיון, אבל הוא לא מה שציפיתי לו. אני כנראה אקרא את ספרי ההמשך, אבל אם פחות תקווה, ואולי אפילו זה יהיה טוב בסוף. מי שאוהב פנטזיה כנראה יהנה יותר, ובוודאי מי שפחות קטנוני ממני. לא הייתי ממליץ לקרוא אותו, אבל כנראה הרוב חלוקים עלי בנושא זה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•דז'נייב האב
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

בע"ה
הבהרה: זו לא ביקורת, אלא ניתוח בפרוטה שלי לגבי כמה מהמוטיבים בסדרה. יהיו כאן ספוילרים בשפע, כמו גם ספקולציות חסרות בסיס בלא מעט נושאים. לגבי חלק מהרעיונות אני אוכל להביא הוכחות מהספרים, אז אשמח לשמוע אם לא הסכמתם ואנסה להסביר זאת. (בכללי אשמח לתגובות, אוהדות וגם לא.) זה בעז"ה יהיה חלק אחד מתוך שלושה, כשבכל חלק אדבר על מוטיב אחר. והחלק הזה ידבר על -
דמונים.
מן הראוי שאתחיל מהם - הטריגר לכתיבה על הסדרה התחיל ממה שכתב עליהם דז'נייב בביקורתו הוא, וחוסר ההסכמה המוחלט שלי עם דבריו. אז מה הם בדיוק הדמונים? למה הם טובים בכלל ומה יש למגיסטריום (= הכנסיה הקתולית) נגדם?
ובכן, הדמונים מסמלים את "הנפש הבהמית" של בעל התניא: מכלול הדחפים החייתיים שבאדם - אוכל, שינה, מין - והרצון לקבל את כולם. עכשיו. מהר. ללא הגבלה. הדברים הללו קשורים בקשר הדוק לרגשות שלנו, שאף הם לא מרוסנים ולא לגמרי מובנים; ואכן הדמונים תמיד פועלים בצורה אמוציונלית ביותר, משקפים היטב את הרצון הכמוס של האדם שלהם.
הרעיון הזה מסביר היטב את כל העיסוק בקריעה / ניתוק / פרידה מהדמון שלך. אם אתה מאבד את כוחות החיים שלך בברוטליות (טוני מקריוס), ההלם יטריף את דעתך. אם אתה בתהליך מודע מנסה לוותר עליהם (האחיות בבולוונגר), תישאר שפוי והגיוני - אבל לאובדן הרגשות, החום והאנושיות שלך אין תחליף או זיוף משכנע.
כמו כן, זה וודאי מסביר את הסצנה הנוראה בכניסה לארץ המתים - "the dead would not let the living to pass". חלקים מסוימים באישיות יכולים להתמודד עם המוות, אבל לא הדמונים - שמגלמים את כוח החיים יותר מכל.
אם כנים דברי, אזי האובסביה של המגיסטריום כלפי הדמונים הגיונית ביותר - כל דת, ובמידה מסוימת כל מערכת מוסר, מנסה להגביל את האדם; להנחות אותו, לרסן את דחפיו, וברובן להפוך אותו לנעלה על יצריו החייתיים. נוסיף לכך את הזיקה המובהקת של הדמונים למיניות (מגדר הדמון נקבע ע"פ המגדר שאליו נמשך האדם, הדמון מתקבע עם הבגרות המינית ועוד), ונקבל כתב אישום מפורש נגד הכמיהה הקתולית להתנזרות.
וזו גם הסיבה שלמרות שהספר הזה (והסדרה כולה) הוא בהחלט אנטי נוצרי, הוא לא אנטי דתי בהכרח. יש איזון בעולם, וניתן לשלול תאוותנות חסרת מעצורים גם בלי לסרס את המין האנושי.
יש עוד נקודה חשובה ביותר לגבי הדמונים - ה"אבק" המסתורי והקשר שלו אליהם; אבל זה ימתין לחלק השלישי שאכן יעסוק ברובו באבק.

לפני 7 שנים•שאול תליון
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

יש לי מספר דברים להגיד על הספר: חלקם נעימים וחלקם נעימים פחות.
הבה נתחיל בדברים הנעימים:הרעיון עצמו מקורי ומעניין, העלילה גם היא מעניינת, ואולי גם בדמויות יש איזה משהו חינני.
עכשיו נצטרך לצלוח את הדברים הפחות נעימים (אם אתם רוצים כמובן לסיים לקרוא את הביקורת).
והנה הם: הכתיבה לטעמי הרסה את הכל: (פחות או יותר), כתיבה לא זורמת וגורמת לספר להיות מסתורי, וכשאני אומר מסתורי, אני מתכוון ללא ברור ומרחף באוויר.

אז תחליטו בעצמכם אם לקרוא את הספר או שלבחור לא לקרוא אותו. אני נייטרלי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

ספר גאוני!!!
קודם כל, ואני חושב שכל אחד ירצה דמון
פיליפ פולמן יוצר עולם מדהים עם דמויות ממש ברמה גבוה. מה שהכי אהבתי זה שאין שום רשע רשמי. מבינים מה מניע את הפעולות של כל דמות, גם אלו שמתנגדות לגיבורה.
מומלץ, מומלץ, מומלץ
נ.ב.
למי שלא קרא את שאר הספרים זה רק הולך ומסתבך

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לורד תומיאוס
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

ספר גאוני ממש נהניתי ממנו ממש רציתי להיות בעולם שלהם העלילה זורמת הדמויות כתובות מעולה ממש קל להתחבר אליהן אני ממליץ בחום אל תסתפקו בסרט(מי שראה)הוא שונה מהספר ממש תאהבו אותו(הספר)
קריאה מהנה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Bored kid
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

ספויילרס. ספויילרס. ושוב, ספויילרס


אוקי
ביקורת ראשונה. שיר להירגע. זה המצפן הזהוב. אנחנו חייבות. נכון פאן? אנחנו חייבים! קדימה, אני ליירה ואני מסוגלת לכתוב את הביקורת הראשונה שלי על הספר המדהים והאדיר הזה! בואו נתחיל!

אז בואו נתחיל. אני פשוט, הספר מככב יחד עם הארי פוטר במקום הראשון של הספרים שהכי אהבתי.
הזה פשוט נהדר! פיליפ כתב תיאורים מדהים ביופיים, שילב דעות חכמות וכמובן- איך לא עלילה מדהימה, מקורית, אדירה, מקסימה. דמויות שאפשר להתחבר בקלות.

אז חזרתי לי מהבית ספר ביום שישי בצהרים ועל הספר הונח ספר חדש כי ביקשתי מאחותי להחליף לי, על השולחן הונח בשלווה הספר שהיא חפרה לי מאוגוסט לקרוא אותו- הנה הוא מוגש לי.
הסתכלתי על הכריכה, היא נראתה כל כך אדירה, כל כך הרבה שאלות, עולם פנטזיה ציפה לי, ומה זה? למה יש מצפן? זה לא קצת צפוי שיהיה איזה חפץ מסתורי שהוא מצפן (אז זה לא מצפן. זה אלתיומטר ויש מתרגמת גרועה שבמקום 'שוכני האדמה' תרגמה את המילה ליבשושים. כן.)
פתחתי את הספר, ילדה מתחבאת. סיפרתי לאחותי שאני חושבת שהילדה ממש מגניבה ודמון זה דבר מגניב גם שאיתו אתה אף פעם לא לבד ואתה יכול לשתף אותו במחשבות וללטף אותו כדי להרגע. היא הנהנה ואמרה לי שאני ממש דומה לליירה ואני אתחבר אליה בגלל זה.
התחפרתי בספר שוב, קראתי על עזריאל ואחותי הראתה לי תמונה שלו מהסרט.
"באמת יש לשחקן של עזריאל מבט שאתה מרגיש כאילו הוא תוקף אותך ללא שיגע!" היא ענתה לי שהיא מסכימה והמשכתי לקרוא.
כל פעם שליירה עשתה משהו מגניב, כמו לעצבן את הגולגלות בקומה שמתחת לאדמה של ג'רדון או לקפוץ על גגות אמרתי: "ואוו. היא מגניבה. אני אוהבת את ליירה היא כזאת אדירה!"
אבל תהיתי, מתי תגיע העלילה האמתית? המשכתי לקרוא כי קראתי את סאלי לוקהארט של פיליפ פולמן ונהניתי(כמובן שבסוף גיליתי בחומריו האפלים עולים על סאלי לוקהארט בכל דבר אפשרי.)
העולם עצמו היה פשוט מדהים, כל כך מקורי.
כשהייתה המלחמה נגד הסוענים ולפני שהם הגיעו קרה דבר מצחיק, זוכרים?
~עומדים מול גברים חמושים עם זאבים. אנחנו בני 11. מה נעשה.~
"זרקו עליהם כדורי שלג!" ~ליירה מציעה~
"בעיניים!" ~שוב אומרת~
~מביסים אותם ומתקדמים החוצה~
הספר עצמו משעשע אבל רציני באותה מידה.
הוא גאוני, ממכר, מותח, מקורי, אדיר, אוסום, פשוט ראער!
כשקראתי אותו הלב שלי דפק, העיניים שלי רצו על הדף, קפצתי מהמיטה שלי לפעמים מבהלה, וכשהלכתי לישון לא הצלחתי להירדם כי כל הזמן חשבתי על הספר.



הספר סופר מומלץ.
אני.
פשוט.
זה.
הספר.
הכי.
טוב.
שקראתי.
יחד.
עם.
הארי.
פוטר.
כן זהו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ליי
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

רק אחרי שגמרתי את כל הסדרה הסכמתי להודות בפני עצמי שזה ספר ממש משעמם.
בהתחלה כל הזמן אמרתי לעצמי, "זה ספר טוב ומעניין" ו"אני ממש חייב לדעת מה יקרה בסוף" ועוד כל מני שטויות, וככה המשכתי לספר הבא ולספר הבא (השלישי דווקא היה בסדר).
רק הספר הראשון לקח לי יותר מכל חופש פסח בכיתה ו' (כמה משפיל). ובסוף הסדרה, כשהבנתי כמה זמן הייתי תקוע עם הספר הזה, גם הסכמתי להודות שהוא משעמם מוות. אחר כך עוד היתה לי כנראה הבושה להגיד "יווו, הנה ספר של פיליפ פולמן, אני חייב לקרוא אותו!" ואז גם גיליתי שיש לו ספרים טובים ורק המצפן הזהוב ושאר הסדרה יכולים להמית אדם משעמום (בעיקר אם הוא בכיתה ו').
למרות כל מה שאומרים על הסדרה הזאת (ולמרות שקראתי אותה מזמן), אני לא אהבתי אותה, ואני לא ממליץ עליה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•הקורא לשדים
המצפן הזהוב

המצפן הזהוב

פיליפ פולמן

דבר ראישון אני רוצה להגיד שזה פשוט ספר מצוין.
העלילה טובה , מותחת ומפתיעה.
אבל מה שבאמת מצע חן בעני בספר זה הדמונים, כל הרעיון הזה הוא פשוט מיוחד, ואני חושבת שכול אחד ירצה דמון משלו.
בקיצור מומלץ בחום.

נ''ב בקשר לספרים הבאים הם טובים אבל לא מתקרבים לרמה של הראישון.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מורגנה לה פי
דירוג
2.0
לפני 10 שנים

“הסרט היה אחד הסרטים האהובים עלי ביותר... וציפיתי מהסדרה להרבה (... אולי "חכמה"?)”