מה, אתם רוצים להגיד לי שפתאום כולם מזדהים? באמת, איך זה קרה?
תודה. הרבה.

זה אני. זה כל כך אני בצורה מפחידה.

הא, כנראה שהדברים שכתבתי פה יצאו לי יותר קיצוניים מבמציאות. לא הזדהיתי עם הספר עד כדי כך, לחלוטין לא. זה פשוט ספר שעכשיו, כעבור שנתיים, אני נזכרת בו כשאני באמצע מתקפת רגשות עזים, וצובעת את כל הספר בצבעים עזים גם כן. בעצם זה לא היה כל כך דרמטי.

וואו. ביקורת מדהימה. אני עם וולדי, תמיד רציתי ספר שהייתי יכולה להזדהות איתו בצורה כזאת עמוקה. הכי קרוב שהגעתי אליו זה דאג מבינתיים הכל בסדר, אבל לא בדיוק.

באמת?

מבין אותך לגמרי..

כן.
ואין בעד מה.

אני מניחה שזה אומר, בשפה שלך, ביקורת טובה? ^_^

אז תודה.

וואו.
הלוואי שגם אני יכולתי להזדהות עם מישהו בצורה כזו.