דרך עיניה של ילדת קיבוץ רגישה, המציגה תמונות ורגעים קטנים של התבגרות

נארג סיפורה של תקופה וחברה שאיננה עוד.



איריס קסל בלינדה מספרת על בית הילדים ושומר הלילה, ריקודי עם ואהבה ראשונה, הצצה למקלחת המשותפת והחברים בחדר אוכל



אלוהים בחדר האוכל כתוב בגעגועים ובאהבה גדולה לדמויות ולמצבים מחיי הקיבוץ - שכמותו לא יהיה עוד.